לפלגות ראובן חלק ב פב

אמנם בתוס' הגרעק"א על משניות הקשה גם ע"ז האיך חל איסור לאו דמח"ג על איסור עשה דסוטה ומבואר בתוס' שבועות כ"ג ב' דאין איסור ל"ת חל על עשה עיי"ש] ולפלא מ"ש בישוי"ע אה"ע סי' קי"ט ס"ק ד' בשם התוס' שבועות הנ"ל ממש להיפוך דס"ל דל"ת חיילא על עשה וז"א וכנ"ל רק עיין פרמ"ג בפתיחה לה"ש שורש ב' מ"ש לדון בשיטת הרמב"ם דס"ל דאה"נ דל"ת חל על איסור עשה ובמק"א יבואר בע"ה ואין לומר דהוי גזה"כ כיון דחייל דהא י"ל דצריך קרא להיכא דהוזמו עדי הטומאה אח"כ עיי"ש שנשאר בצ"ע [ובפשוטו י"ל דנ"מ מיהת בהאי איסורא דמח"ג לענין שיחול על האשה אם היתה קטנה ומכ"ש דא"ש למש"כ בפנ"י בפתיחה ע"מ כתובות דע"כ האי קרא בקטנה איירי ובטעות פ"פ עיי"ש ולכשתגדל חיילי עלי' ב' האיסורין בבת אחת וכמ"ש כה"ג ביבמות ל"ג עיי"ש ועיין ג"כ תוס' זבחים מ"ה ע"ב ד"ה אבל ודו"ק ויתיישב נמי עפי"ז משה"ק האחרונים כמו כן לב"ש למה צריך קרא לאסור גרושה לכהן דאף אי נימא דלגבי דידי' אם היה הוא קטן בשנאסרה שני האיסורין בזא"ז ואח"כ הגדיל דמ"מ לא חשיב לגבי דידי' איסור ב"א משום דכיון שהאשה כבר נאסרה על כל הכהנים באיסור זונה ול"ח עלי' איסור גרושה לגבייהו ממילא גם לגבי האי כהן שהי' קטן נמי לא מיקרי איסור ב"א ול"ש סברא זו רק באיסור גברא דרמי רק על האי גברא כמו בשימוש בטומאה או בע"מ וכה"ג דאיירי בהו בסוגיא דיבמות שם וכמש"כ ג"כ כן בהקדמת עי"ט לחלק בזה בין איסור חפצא לאיסור גברא וכבר קדמוהו רבנן קשישאי ז"ל ע' בס' מרכבת המשנה פ"י מה' שגגות ובשו"ת שיבת ציון סי' נ"ו וקצרתי מ"מ נ"מ מיהת בהאי איסור דגרושה לגבי האשה עצמה דלגבי דידה ודאי דחשיב איסור **(מ"ע דיבום שכתב דע"כ גם היבמה מקיימת המצוה דיבום הנה אף כי גם בהפלאה כתובות כ"ד ע"ב כתב ג"כ כן עיי"ש מ"מ הנה עיין בס' החינוך מצוה תקצ"ח מפורש כתב להיפוך דהאי מצוה אינה נוהגת רק בזכרים ובשו"ת הרשב"א נמי כתב כן עיי"ש בסי' י"ח מש"כ דמה"ט אין מברכין על מצות יבום משום דהעשה אינה רק עליו ולא עלי' דהוא משום פ"ו והיא אינה מצווה על פרי' ורבי' עיי"ש [ולפלא על בעל באר יצחק יו"ד סי' י"ט שהביא דברי הכפ"ת הנ"ל ומוכיח להיפוך מדברי התוס' יבמות ה' דקרו לעשה דיבום שוה בכל ואישתמט מיני' במחכ"ת כל הני] ועיין ג"כ כתובות ס"ד ע"א מאי דפריך התם מ"ש שומרת יבם דלא אמרינן לה זיל דלא מפקדת ארוסה נמי וכו' ואי איתא דמ"ע דיבום איכא גם בדנדה האיך ס"ד לומר בשומרת יבם זיל לא מפקדת אמנם יש לדחות ודו"ק כי קצרתי ומוכח לכאורה מזה דכך היא המדה דגם בכה"ג שהוא לבדו המקיים את העשה מ"מ דוחה לל"ת ושפיר מסתייע בכפ"ת שם מהא דכתובות לפי פי' אינך ראשונים ז"ל בהא דאי אמרה לא בעינא עיי"ש בשטמ"ק וז"ל ואם מלמדין אותה לומר שאינה רוצית והיא אומרת רוצה אני מא"ל וי"ל בזו דכיון דלדידה איכא איסורא כייפינן לה עד דאמרה ל"ב וכי אמרה הכי מסתמא ניחא לה משום מצוה לשמוע דברי חכמים הרי דאם לא הי' תלוי בדעתה לומר שאינה רוצית שפיר הוי דחי עשה דידי' שהוא לבדו המקיים אותה גם לל"ת דידה וגם היא מותרת בו ועשה דיבום כיון דל"ב דעתה ורצונה ונקנית גם בע"כ ודאי דדוחה לל"ת גם בכה"ג

אמנם גם לפי דברי התו"י הנ"ל נראה ליישב דשאני מצות יבום דשפיר דחי לל"ת אף אי נימא דהוא לבדו המקיים את המצוה ול"ד להאי עשה דאונס עפ"י מש"כ התוס' בשבת ד"ד ע"א ד"ה וכי ליישב הא דפסחים נ"ט דהיכא דלא פשע אמרינן לאדם חטא כדי שיזכה חבירך וכן גבי חצי' שפחה וחצי' ב"ח שנהגו בה מנהג הפקר כפו את רבה לשחררה משום שהי' מחזרת וכו' ודומין לאנוסין וכו' הרי דכללא הוא לפי"ז דהיכא דלא פשע שפיר אמרינן לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך ועיי"ש מ"ש עוד לתרץ מאי דאמרינן בעירובין ל"ב ניחא לי' לחבר דליעבד איסורא זוטא כי היכי דלא ליעבד ע"ה איסורא רבה משום דהתם נעשה האיסור על ידו דא"ל מלא לך כלכלה וכו' עיי"ש ועיין ב"י או"ח סי' ש"ו האיך קיי"ל לדינא ועיין קידושין נ"ה ע"ב תהי בה ר"י וכי אומרים לאדם חטא וכו' משמע קצת כהאי תירוצא דרק היכא שהיא הגורם להאיסור אמרינן לי' לחטוא בשביל חבירו דאיזה פשיעה פשע האובד עיי"ש ודו"ק כי קצרתי] עכ"פ להאי תירוצא שתירצו התוס' דבמקום שלא פשע אמרינן בכ"מ חטא בשביל שיזכה חבירך א"כ שפיר י"ל גם בנידון דידן דבכ"מ שלא פשע המקיים את העשה רשאי הוא לעבור ולדחות הל"ת אף שלגבי חבירו ל"ש העשה דמ"מ גם חבירו מותר לעבור על הל"ת כדי שיקיים אידך את העשה משום שלא פשע וכנ"ל וה"ט דאתי עשה דיבום ודחי ל"ת אף שהיא אינה מצווה על המ"ע דהא היבם לא פשע ושפיר אמרינן לה חטא בשביל שיזכה היבם [והרי מצינו כן גם בעיקר מצות יבום דהתירה התורה איסור אשת אח שגם היא מצווה עליו מפני עשה דידי' אמנם שאני התם דמצותו בכך עתו"ס יבמות ג' ע"ב ד"ה ל"ת ודו"ק] לא כן בהא דכתובות כיון שבא ע"י פשיעה מה שפשע ואנס אותה שפיר כתבו התוס' ישינים דה"ט שאינו דוחה ל"ת משום שהיא אינה מצווה על המ"ע ואינה רשאה לעבור על הל"ת לזכותו שיקיים הוא המצוה כיון שפשע [ואף דלא מיקרי עשה הבאה ע"י פשיעה לענין האי כללא שכתבו התוס' בעירובין ד' ק' ע"א דעשה הבאה עי"פ אינו דוחה ל"ת בכ"מ וכאן הא חזינן דאי לאו ה"ט דאי אמרה לא בעינא וכו' שפיר הוי אמרינן דהוי דחי לל"ת וע"כ כמש"כ הגרעק"א בדו"ח שם בכתובות דכיון דא"א לעשה זו כלל בלא הפשיעה לכן שפיר דחי לל"ת הא מיהת לגבי חבירו דלא נימא לו חטא כדי שיזכה חבירך ודאי די"ל כיון דמ"מ הלא פשע חבירו לכן אינו מן הדין שיחטא הוא ויעבור כדי לזכותו ודו"ק כי הוא פשוט וברור] וה"נ דכותי' בהאי מ"ע דתשובה אף דשפיר הו"ל לדחות ל"ת מה"ט דא"א להאי עשה בלא פשיעה וכמ"ש המפרשים שלא כמ"ש בכפ"ת שם בשם חתנו הא מיהת מהני סברא זו ליישב מ"ש הפס"פ בשם המחברים דשא"ה דהאי עשה ליתא רק לגבי כנ"י לחוד וכנ"ל ולא יצדק במה שהשיג עליהם דגם בפר"י שפיר דוחה לל"ת דשאני כאן כיון שבאה ע"י פשיעה שפשעו תחלה אינו מה"ד שידחה אי לאו דגדולה תשובה ובע"ה בדרושים הארכנו בזה וכאן לקצר אני צריך

אמנם דע כי לפי"ז ע"כ עלינו לומר דהאי תירוצא שבתוס' גיטין הנ"ל שתירצו דה"ט שאינו דוחה משום דבדידה ליכא עשה ע"כ דלא קיימא לפי סברתם שבתוס' שבת הנ"ל דהא גם התם העבד הא לא פשע והאי תירוצא ע"כ דס"ל כמש"כ לעיל שם בתוס' שבת הנ"ל [אשר זאת היא גם דעת הרמב"ם בתשובה כמ"ש בב"י או"ח סי' ש"ו הנ"ל] דהיכא שלא נעשה האיסור על ידו אין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך אם לא במצוה דרבים יעו"ש ואכמ"ל עוד במה שחוץ לעניננו]: