לפלגות ראובן חלק ב פא

דסתמא לשמה קמסהיד ודו"ק כי קצרתי

ומעתה עפ"י המבואר בע"ה נבוא לגמור את אשר ייעדנו להסביר פלוגתת ב"ש וב"ה כאן שלהי גיטין וליישב מה שהקשינו לעיל ולבאר נמי דאזלי לשיטתם ג"כ במאי דפליגי בדין כסף קידושין אי בדינר אי בש"פ ונקדים לזה איזה הקדמות

והנה ידוע מ"ש המהרשד"ם אה"ע סי' ס' מובא במל"מ פ"י מה"ג הכ"א דרק בנשואה הוא דבעינן ער"ד אבל לא בארוסה והיינו משום דקרא בנשואה מיירי דכתיב כי יקח איש אשה ובעלה ובהא הוא דבעינן דוקא ער"ד אבל לא בארוסה

ובאחרונים הרבו להקשות על שיטת המהרשד"ם הנ"ל. א' משה"ק עליו במל"מ ז"ל שם וז"ל לא ידעתי מנ"ל דקרא דכי יקח אשה ובעלה מיירי בנשואה ועוד הקשו עליו ממ"ש התוס' כאן בשם הירושלמי דפריך לב"ש ל"ל קרא במח"ג ת"ל דבלא"ה אסור להחזיר סוטתו כיון שיש עדים ולא משני דצריך קרא להיכא שנתגרשה מן האירוסין

וליישב דברי המהרשד"ם הנ"ל נקדים תחלה לבאר ד' התוס' גם דברי הירושלמי הנ"ל ממה שהרבו האחרונים ז"ל לפלפל בדבריהם והנה במש"כ התוס' דבירושלמי משני לעבור עליו בשני לאוין הגיה בפמ"א ח"א סי' ק"ד דצ"ל לעבור בלאו דהא בסוטה ליכא ל"ת אלא עשה לר"י בן כיפר ביבמות י"א ואף לרבנן שם הא מהאי קרא הוא דילפי לאו בסוטה עיי"ש אמנם בדורל"צ דרוש ו' מקיים הגירסא הישנה ומפרש דהכי פריך הירושלמי דלמה כתב רחמנא עיקר הלאו במח"ג וצריך ריבוי לסוטה שנבעלה לכתוב רחמנא עיקר הלאו בסוטה שנבעלה גופה ואז א"צ שוב שום ריבוי למח"ג דממילא אסורה משום סוטה וע"ז תי' לעבור בשני לאוין עיי"ש אלא שפלפל שם בהא דל"ש למימר לעבור בב' לאוין כיון דאין המלקות מתרבים בזה עיי"ש והנה זה לק"מ לפימ"ש ביד מלאכי סי' שמ"ז דרק במקום שאיפשר לאוקמי קרא במקום דשייך מלקות אז אמרינן דניחא יותר מלאוקמי במילתא דאין המלקות מתרבים אבל בלא"ה מוקמינן נמי בב' לאוין גם במקום דלא שייך מלקות עיי"ש שהוכיח כן מכמה מקומות בש"ס

אמנם אכתי לא א"ש אלא לדעת הרמב"ן ז"ל דס"ל דאיכא איסור לאו בסוטה לבעלה וכמ"ש בחינוך מ' תק"פ שהרמב"ן מנה בזה הכתוב שני לאוין הא' שלא להחזיר הגרושה אחר שנשאת והב' שלא יבוא הבעל על אשתו אחר שזינתה בעודה תחתיו וע"ע תוס' כתובות מ' ע"א ד"ה ניתי דס"ל דאיכא לאו ועשה בסוטה אבל לשיטת הרמב"ם ז"ל לפימ"ש במ"מ ספ"א מה' אי"ב ובכ"מ פי"א מה"ג הי"ד דס"ל דליכא איסור לאו בסוטה גם אליבא דרבנן דריב"כ אא"כ גירשה והחזירה עיי"ש. ע"כ דט"ס הוא וצ"ל לעבור בלאו וכמ"ש בפמ"ש הנ"ל: **(הג"ה [והרבה מן האחרונים מפרשים דב"ש ס"ל כריב"כ דליכא לאו בסוטה כלל והיינו דצריך קרא למח"ג אבל לא משמע כן ולהלן בדברינו יבואר בע"ה דבין ב"ש בין ב"ה מצי סברי בין כרבנן בין כריב"כ ומסתבר דה"ל כרבנן וכמו דקיי"ל כוותייהו באה"ע סי' יו"ד ס"א עיי"ש ור"י בן כיפר יחידאה הוא דס"ל דאיסור מח"ג אינו אלא אם נישאת אבל לא משנתארסה ופלוגתתם מבואר ביבמות י"א דרבנן ס"ל דאיסור מח"ג הוא גם מן האירוסין ומשום דכתיב והיתה לשון הוי' ואירוסין וכמ"ש ברש"י שם וקרא דאחרי אשר הוטמאה קאי על סוטה שנבעלה דאסורה בל"ת וריב"כ ס"ל דאיסור מח"ג אינו אלא מן הנישואין אף דכתיב לשון והיתה משום דקרא דאחרי אשר הוטמאה קאי על מח"ג וממילא לאו בסוטה לית לי' ואפילו זנאי יעו"ש בסוגיא

ומפרש אני בזה מקרא כתוב בירמי' ג' לאמור הן ישלח איש את אשתו והלכה והיתה לאיש אחר הישוב אלי' עוד ואת זנית וגו' שנתקשו כולם בפירושא דהאי קרא שפתח באיסור מחזיר גרושתו ומסיים באיסור סוטה וע' בפ"ת שלהי יומא מש"כ בשם המהרי"ט דבאמת לא נתגרשה כנסת ישראל כלל רק מה שעובדים ע"ז הוי כא"א שזינתה תחת בעלה דאסורה בל"ת ומפרש לקרא מדין ק"ו ומה המחזיר גרושתו אחר שנישאת לאחר. אסורה זינתה תחתיו לא כ"ש דאדרבא עיקר טומאה בסוטה שזינתה איירי ולהכי עביד ק"ו ואת זנית וגו' ובכ"ז ושוב אלי והיינו רבותא דתשובה כמש"ש דגדולה תשובה שדוחה ל"ת אף דכך היא המדה דעשה דוחה ל"ת רק דכאן הא איכא ל"ת ועשה לדעת התוס' בכתובות מ' הנ"ל עיי"ש וזה דוחק לומר דקרא מלמדנו איסור לסוטה מק"ו ממח"ג גם בספר המקנה בפתחא זעירא אות ו' נדחק הרבה עיי"ש. ובאחרונים ז"ל כתבו דכונת הקרא הוא על שני האיסורים גם יחד היינו איסור זונה ומח"ג משנישאת גם יחד והיינו רבותא דדוחה שני לאוין וכ"ז דוחק ולענ"ד נראה בע"ה לחנם נדחקו והאי קרא מתפרש כמין חומר ובפשוטו הן ישלח וגו' והיתה לאיש אחר היינו אירוסין, כמשנ"ת דלשון והיתה הוא אירוסין הישוב אלי' עוד דהא קיי"ל כרבנן דריב"כ דגם גרושה שנתארסה אסורה וכנ"ל וא"כ ע"כ דקרא דאשר הוטמאה אתי לסוטה שזינתה ובכ"ז ושוב אלי נאום ד' ושפיר י"ל דלא נתגרשה כנ"י וכמ"ש אי' ספר כריתות אמכם רק דמיירי כאן מדין איסור סוטה ומקדים לאמור הן ישלח והיתה לדעת שגם באירוסין איכא לאיסור מח"ג וממילא איכא ל"ת גם בסוטה שזינתה וכנ"ל וזה נכון מאוד גם פירש"י י"ל כדברינו במש"ש לפרש האי ל"ת דלא יוכל בעלה הראשון דהא גם איסור סוטה מהאי קרא הוא דילפינן וכנ"ל ויתיישב עפי"ז קושית התוס' סנהדרין נ"ו ע"ב ד"ה לאמור דיליף משם עריות לב"נ והא האי קרא במח"ג כתיב וב"נ לא הוזהרו בה עיי"ש ולדברינו ניחא מאד דשפיר מיירי קרא מדין זנות דסוטה דגם בב"נ אסור וכמש"ש סנהדרין נ"ח ודבק באשתו ולא באשת חברו ודו"ק

ועדיפותא דתשובה לפי"ז י"ל כמש"ש עוד בכפ"ת שם לתרץ בשם המפרשים ז"ל דהיינו רבותא דתשובה אף שהמ"ע של תשובה אינה אלא לגבי כנ"י ונהי שראוי שתדחה ל"ת לחזור עם בעלה אבל מי התיר לבעל לעבור על הל"ת ולחזור עמה עיי"ש שהתחיל באגדה ומסיים בהלכה שמוכיח שם מכתובות מ' דגם בכה"ג דוחה ל"ת אף דהעשה אינו אלא לגבי דידי' וכן מוכיח מעשה דיבום דאמרינן דדוחה ל"ת אף דהאי עשה ליכא גבה עיי"ש ובהגהת הגרעק"א השיג ע"ז מד' החו' גיטין מ"א שכ' להיפוך שכיון שבדיד' ליכא עשה היא מוזהרת שלא לעבור על הלאו [וכ"כ ג"כ בב"ב י"ג ולפלא על הצל"ח ברכות כ"ב שחידש דבר דאין השפחה מוזהרת על לאו דלא יהי' קדש גם לדעת הרמב"ם ולא הביא ד' התוס' הנ"ל שמבואר ההיפוך] וההיא דכתובות מ' הלא באמת התו"י מפרשים שם כונת הש"ס דאי אמרה ל"ב היינו משום דבדידה ליכא האי)**