לפלגות ראובן חלק ב פ

נאמן ע"א שלא כנגד חזקה ומצינו נמי דס"ל בשארי איסורין דאה"נ דנאמן ע"א גם במקום חזקה וכמ"ש בקידושין שם פ' האומר ליישב שיטת ר"ת שלא כדעת התוס' דבעינן שתיקת הבעלים שיהי' כמו הודאה רק דכן גזה"כ שיהא ע"א נאמן במקום שתיקה ולאו משום הודאה רק מדין נאמנות העד ואף במקום שהבעלים אינם יודעים בדבר כלום עיי"ש וכן הביא גם הש"ך שם ביו"ד סי' קכ"ז ס"ק ט"ז בשם הר"ן דס"ל כן דנאמן ע"א באיסורין גם נגד חזקה ושפיר יש לקיים דברינו הנ"ל ולהשוות דברי הראשונים ז"ל לתרץ קושית הפנ"י והמהר"ם לובלין הנ"ל ולכו"ע איכא נ"מ בין דשב"ע לשארי איסורים וכמשנ"ת

אמנם מצאתי ראיתי לבעל פנ"י בריש גיטין בתוד"ה הוי דשב"ע כו' אור"י משום דבהאשה רבה כו' מספקא לן וכו' שהקשה שם דלמאי דס"ד דבטבל וקונמות נאמן ע"א להתיר אף בדאיתחזק איסורא ואינו בידו א"כ גם מדשב"ע נמי לא מקשה הש"ס הכא מידי דהא שפיר י"ל דדשב"ע דאיירי בי' קרא דדבר דבר הוא דלאוסרה א"נ אבל להתיר הא י"ל דמהימן וכמ"ש בתוס' יבמות שם שהרי כן קיימא השתא התוס' בדבריהם דעיקר תירוץ הראשון דע"א נאמן באיסורין משמע לי' לחלק בין להתיר מלאסור ונדחק ליישב דברי התוס' ומשבח שם שיטת רש"י במש"כ בדעתו דס"ל דאין לחלק בין להתיר מלאסור ואדרבא י"ל דלהתיר יותר א"נ מלאסור רק דאינו מחלק נמי כלל בין דשב"ע לשארי איסורין דאיתחזק איסורא אלא דמייתי התם דשב"ע היינו משום דבלא"ה פשיטא לן דבכל האיסורין ע"א נאמן משום דאין אדם חוטא ולא לו אבל כיון דאשכחן בדשב"ע דאין ע"א נאמן בדאיתחזק איסורא ולא סמכינן אסברא דא"א חוטא ולא לו משו"ה מספק"ל נמי בטבל וכו' ובשארי איסורין דאיתחזק איסורא וכו' ובזה מדוקדק היטיב לשון הסוגיא שלפנינו בשמעתין דהא דאיתחזק איסורא גופא לא פשיטא לן אלא משום דילפינן לה מדשב"ע והוא כפתור ופרח עכ"ד

גם דברי המהר"ם לובלין שם מ"ש לתרץ קושיא זו שהבאנו דלמה צריך קרא דדבר דבר גבי דשב"ע מאחר דגם בשארי איסורין אין ע"א נאמן במקום חזקה מטין כן דבאמת ילפינן שארי איסורין מדשב"ע עיי"ש ואכתי צריך ישוב דאיך נילף מדשב"ע דחמור יותר ומה נעים לנו מ"ש בפנ"י שלהי גיטין לתרץ דעיקר ג"ש דדבר דבר אתא לאשמועינן דאפילו יוצאת מחמת דבר ערוה שזינתה בעדות ברורה אפי"ה תינשא לאחר אבל לעולם דאין ע"א נאמן אלא היכא דלא איתחזק לא היתירא ולא איסורא יעו"ש ודבריו ברורים מאד

ומה מאד יתיישב עפי"ז קושית הדורל"צ שהבאנו בפלג א' משה"ק בדרוש י"ב דלמה צריך ב"ה להשיב האי טעמא דלהכי כתיב ערוה דלא נימא משום ערוה לא תינשא כיון דהאי טעמא לחוד אינו מספיק וכנ"ל ובזה מיושב מאוד לפי מאי דקיימינן השתא דדשב"ע שוה בזה לשארי איסורין דבתרוייהו שלא במקום חזקה נאמן ע"א וכנגד חזקה אינו נאמן א"כ שפיר י"ל דהיינו דקאמרי ב"ה דצריך קרא להשמיענו שלא נטעה לומר דמשום ערוה לא תינשא כדי לקיים את דבריהם האחרונים. מה שהשיבו לב"ש דאה"נ דצריך קרא דדבר דבר לג"ש ומשו"ה כתיב ערות דבר דמשמע הכי ומשמע הכי והא יקשה לפי"ז למה צריך קרא דדבר דבר להשמיענו דאין דבר שבערוה פחות משנים כיון דגם בשארי איסורין דינא הכי הוא [דבשלמא לב"ש לק"מ דשפיר י"ל דמשו"ה צריך קרא גבי דשב"ע בכדי שלא נטעה לומר דמשו"ה כתיב בקרא דמח"ג דבלא"ה הא אסורה משום סוטה ונימא דכאן נאמן גם ע"א להוציא מחזקה לכך כתיב קרא בהדיא דבר דמיירי בשני עדים ואין ע"א נאמן נגד החזקה מצד הסברא וכמ"ש בדורל"צ ד' ו' שהבאנו לעיל] ומשו"ה הוא דאקדמו להשיב לב"ש דצריך קרא להשמיענו דאף היוצאת משום ערוה ע"י דבר היינו בעדות ברורה מ"מ מותרת להנשא לעלמא דבזה א"ש מה שצריך גם לדידהו האי ג"ש דדבר דבר דאין דשב"ע פחות משנים והא גם בשארי איסורין נמי דינא הכי רק דקרא אתא ללמדנו דאף שיצאה ממנו ע"י ערוה שנתבררה בדבר דבר היינו בעדות ברורה מ"מ מותרת לעלמא וכנ"ל ומשו"ה הוא דאקדמו תשובתם הראשונה דאי לא הא לא קיימא הא ודוק הטיב כי הדברים נחמדים בע"ה

ויש לנעוץ עפי"ז סוף המסכת לתחילתה כי בדיבור אחד נאמרו לפי מה שנתבאר דהרי מוכח לפי"ז מדברי ב"ה כאן כהני ראשונים דס"ל דגם בשארי איסורים אין ע"א נאמן כנגד חזקה דמשו"ה הוא שהשיבו להם דקרא אתא להשמיענו שגם היוצאת משום ערוה מותרת היא להנשא וכמשנ"ת וא"כ אפ"ל שוה הוא דין איסורין לדין דשב"ע ושפיר אמרינן בריש מכלתין בהאי דינא דע"א נאמן באיסורין אימר דאמרינן ע"א נאמן באיסורין כגון חתיכה כו' דלא איתחזק איסורא כו' הוי דשב"ע דפירושו הוא לפי"ז דחדא מילתא היא וכמ"ש הפנ"י בדעת רש"י כנ"ל דמשו"ה נקט שם בסוגיא לתרווייהו משום דהא דאיתחזק איסורא גופה לא פשיטא לן אלא משום דילפינן לה מדבר שבערוה עיי"ש ולדברינו הוא מוכרח כן מדברי ב"ה כאן שלהי מכילתין דה"ט דהשיבו לב"ש הא דאתא קרא ללמדנו שאף היוצאת משום ערוה מותרת להינשא בכדי ליישב מאי דקשיא לשיטה זו דס"ל דאין ע"א נאמן גם בשארי איסורים במקום חזקה א"כ ל"ל קרא גבי דשב"ע וקאמרי דקרא אתי ללמדנו דגם בכה"ג מותרת היא להנשא לעלמא וע"כ מוכח מכאן דכן הוא הדין באמת דאינו נאמן ע"א במקום חזקה גם בשאר איסורים ושוה האי דינא לדין דשב"ע וכנ"ל ומשני דרוב בקיאין הן ואינו אלא מיעוטא דמיעוטא וכו'

ויומתק עוד ביותר מ"ש במשנתנו המביא גט ממה"י צריך שיאמר בפ"נ ובפ"נ ולא מצרכינן שיאמר ג"כ לשמה וקאמר בגמ' שם ד' ג' ע"א משום דאי מפשת לי' לדיבורא אתא למיגזי' ופירש"י דלא שיילינן לי' נמי אי נכתב לשמה משום דסתמא לשמה קמסהיד וסותר א"ע במ"ש לעיל ד' ב' ע"ב בטעמא דרבה שם בד"ה לפי דממילא שיילינן לי' נמי אם נכתב לשמה והוא אומר אין עיי"ש ושם בתוד"ה לפי. ותירצו המפרשים דרק בהס"ד דס"ל דמדינא חיישינן לזה שפיר פירש דשיילינן לי' אבל להמסקנא דרוב בקיאין הן וליכא אלא חששא בעלמא שפיר פירש דסמכינן אהא דסתמא לשמה קמסהיד עיי"ש בפנ"י שהעיר דמ"מ לא סמכינן ארובא במקום דאפשר לברר וכמ"ש המפרשים בהא דרוב מצוין אצל שחיטה דבדאיתא קמן שיילינן לי' ע"ש [וע' מג"א סי' תל"ז ס"ק ד' ובסי' ח' ס"ק י"א ובבינת אדם שער רוב וחזקה סי' ט' וסי' יו"ד ועתו"ס נדה ל"ו ב' ד"ה נדה דאף דיש לחוש אולי יתברר להיפוך ג"כ ל"ח וסמכינן על הרוב וע"ע שו"ת הגרעק"א סס"י ק"ז מ"ש דסמכינן על רוב גם בדאיכא לברורי לבד מאם חזקה מנגדת לרוב עיי"ש וקצרתי כאן בזה]

ולהנ"ל י"ל לפי משנ"ת דע"א א"נ כנגד רובא דליתא קמן וכיון דמסקינן דרוב בקיאין הן ואינו אלא מיעוטא דמיעוטא א"כ כיון דאף אם יאמר שלא נכתב לשמה ג"כ אינו נאמן ודאי דא"צ לשאלו כלל לפי"ז אם נכתב לשמה ושפיר פירש"י לפי המסקנא דמתני' לא מצריך לי' רק לומר בפ"נ ובפ"נ וא"צ לשואלו כלל אם נכתב לשמה ואמרינן