לפלגות ראובן חלק ב עט

בזה והעיר ג"כ בקצת מדברינו בע"ה ע"ש ולענין ע"א כנגד הרוב ע"ש ג"כ משה"ק על רב דס"ל הולכין בממון אחה"ר א"כ לדידי' ע"כ רובא עדיף מע"א שהרי ע"א אינו נאמן כנגד החזקה ורובא מוציא ממון מחזקה אליבא דרב א"כ לדידי' תקשה מאי דע"א נאמן כנגד הרוב במקולין ולענ"ד זולת מה דלד' הש"ש הנ"ל שכתבנו לק"מ דאין זה מיקרי כנגד הרוב כלל ברובא דאי"ק ומברר שזהו דלא מספקא לי' כלל אף גם זו"ז ע' בתוס' בכורות כ' ע"א ד"ה ור"י וד"ה לקולא דגם רב מודה דא"ה בממון אה"ר ורק ברדיא וכיו"ב משום דאמר קים לי בנפשאי שאני מן הרוב א"כ לא מוכח מידי דלרב רוב עדיף מע"א וע"ש עוד בתק"ע סי' ל"ח מציין ד' רש"י כתובות פ"ה ע"א ד"ה קרענא אפוקי ממונא כו' ושם באהע"ז סי' פ"ב מציין ד' רש"י ב"ק מ"א ע"ב תרי בעינן לאפוקי ממונא הרי דגם לרש"י ס"ל דרק להוציא מחזקה אין ע"א נאמן וע"ש

עתה ראיתי שגם בשער משפט סיל"ג סק"א מסתפק בזה אי ע"א מהימן בממונא במקום שאינו מוציא מחזקה ולפלא שלא הביא מד' הר"ן הנ"ל וע"ש שהעיר ג"כ מהא דב"מ כ"ח והיטיב אשר דיבר שם לחלק דבמקום דאיכא א' שמכחישו אינו נאמן וה"ט בהא דסימנין וסימנין וע"א ע"ש אלא שמה שהוכיח ג"כ כן מהא דקידושין ע"ד דאין הדיין נאמן לומר לזה זכיתי בענין שודא דדייני אף שזהו רק במקום שאין שניהן מוחזקין וכמ"ש בחו"מ סי' ר"מ הרי דאינו נאמן לענ"ד לק"מ דהתם שאני דנראה בכה"ג המבואר שם בחו"מ ס"ג אם יש לשניהם שטרות שנכתבין ביום א' דאמרינן שודא דדייני ודאי די"ל דתומ"י אחר שזיכהו הדיין זכה בשטר הקנין שלו את הקרקע ושוב מיקרי מוציא מן המוחזק לפי"ד הבע"ד השני שטוען אשר הוא זכה כבר ויתיישב ג"כ בזה קושיתו שם משה"ק עמ"ש הר"ן בתשובה סי' ע"ה דע"א מהימן לענין שודא דדייני א"כ אמאי אין הדיין נאמן לומר גבי שודא לזה זכיתי עיי"ש שנדחק ולק"מ לדברינו הנ"ל דהתם קודם שזכו עדיין אינם נקראים מוחזקין שפיר י"ל דמהימן ע"א לאוקמי ביד א' מהן אבל גבי הדיין אחר שכבר זכתה לאחד מהן שוב נקרא מוציא מחזקת השני שלדבריו מוחזק הוא כבר וזכה בו עפ"י הדיין גבי קרקע שקונה ע"י השטר שבידו ודו"ק

ומשה"ק שם ע"ד הר"ן שנראה מדבריו דאף אם ע"א נאמן מ"מ קרוב א"נ ומבואר בדברי הרמב"ם פ"ה מה"ע דבמקום שע"א נאמן גם קרוב ואשה נאמנים ע"ש שנשאר בצ"ע הנה לענ"ד טפי הו"ל להקשות על הר"ן במש"כ שם דמשו"ה נאמן אף שקרוב הוא משום שאין כאן נגיעת עדות אם תנתן לחבורה זו או זו וזה ודאי תמוה לכאורה וכי קרוב מטעם נוגע פסול והלא גם להעיד לחובה פסול קרוב וכמ"ש בכ"מ וע' ש"ך חו"מ סי' ל"ז ס"ק א' אלא שי"ל דחדא מתורצת בירך חבירתה דהיינו משום דבאמת כאן גבי שודא דס"ל להר"ן דגם ע"א מהימן גם קרוב נאמן ואף דאין זה מדין עדות רק בתורת אומדנא ודיעה וכמ"ש בש"ש ש"ז פ"א מ"מ גבי שודא סגי לן בזה ג"כ ורק אם היה בכאן איזה נגיעה ל"ה נאמן גם גבי שודא וכמובן דאין זה אומדנא ודיעה כלל אחר שחשדינן אותו למשקר והיינו שכתב הר"ן כיון דאין כאן שום נגיעה כלל לכן שפיר מהימן אף שקרוב הוא ומשום דבמקום שע"א מהימן גם קרוב נאמן ולפלא על שע"מ שלא נחית לזה וכי אזדא לי' פסול קורבא דידי' משום שאינו נוגע ומ"מ האמין לי' הר"ן מה"ט גופא שכתב השע"מ דכיון דע"א נאמן גם קרוב מהימן ועיין בזה

אלא שלענ"ד צ"ע טובא דלכאורה דברי הר"ן סותרים א"ע דכאן ס"ל דבמקום דליכא חזקה נאמן ע"א גם גבי ממון ושם בשו"ת סי' ע"ה מפרש ואומר דאף שאין ע"א קם לממון אעפי"כ הדברים מראין שהדבר אמת וכו' והיינו רק בענין שודא וכמש"ש להדיא כן אבל לא מן הדין וצ"ע לכאורה. וע' עמו"א שם סי' פ"ז שכתב לפרש ד' הר"ן באלפסי כאן דאין כונתו כלל להאמין ע"א גבי אבידה ורק שהכריח דט"ע הכרה גמורה היא בגוונא דל"ח למשקר ונאמן לומר כליו של פלוני הוא והיינו בענין המועיל ר"ל להעיד עם עוד אחד ע"ש ואינו במשמע להמעיין בד' הר"ן כאן ומ"מ מוכרחין אנחנו לכאורה לפרש כן משום ד' הר"ן שבתשובה הנ"ל ועדיין אין זה ברור וצ"ע פלג ד

נחזור לעניננו דלדעת הר"ן ז"ל שוה דין דשב"ע ממש לדיני ממונות דשלא במקום חזקה מהימן ע"א בתרווייהו ורק במקום חזקה הוא דאין ע"א נאמן וכנ"ל וכן מטין ג"כ דברי הרמב"ן המובאים בר"ן פ' התקבל הנ"ל וכמ"ש המהרי"ק והשו"ת מיימוני שהביא שם בש"ש ש"ו הנ"ל ולכאורה קשיא לפי"ז להני ראשונים ז"ל שהבאנו לעיל דס"ל דגם בשארי איסורים אין ע"א נאמן כנגד חזקה א"כ תיקשי למה צריך קרא גבי דשב"ע דאינו פחות משנים מאחר דאמרינן דגם גבי דשב"ע דא"נ ע"א הוא דוקא כנגד חזקה א"כ דינו שוה לשאר איסורין ולמה לן ג"ש דדבר דבר. ומצאתי קושיא זו בפנ"י שלהי גיטין וכן בחידושי מהר"ם לובלין ריש מ' גיטין וכן בחידושי כ"ס ובדורל"צ ד' ו' הביא ג"כ קושיא זו בשם הפנ"י וכתב שם להוכיח מזה דאה"נ דס"ל לב"ה דגם בשארי איסורין נאמן ע"א גם נגד חזקה וכאן בדשב"ע א"נ לאסור אבל להתיר נאמן ולב"ש כתב שם להיפוך משום דלב"ש לק"מ קושיא זו ובאמת לדידהו א"נ ע"א כנגד חזקה גם בשארי איסורים וקרא דדבר גבי דשב"ע צריך דלא נימא לדידהו דאיסור מח"ג דכתיב בקרא הוא בשנתגרשה ע"י ע"א כדי שלא תיקשי ת"ל משום סוטה עיי"ש

ואף כי אין משיבין על הדרוש אבל כאן הדברים תמוהים דלבד מה דעדיין תיקשי לאינך ראשונים ז"ל דפליגי ע"ז וס"ל דא"נ ע"א נגד חזקה בשארי איסורין א"כ תיקשי לדידהו למה לן קרא גבי דשב"ע כיון שהוא מוכרח לדבריו מהא דב"ה ועוד אם כדבריו ז"ל למה לא הביאו זאת שם בסוגיא דיבמות ולהוכיח כן מהא דצריך קרא דדבר דבר ליבא דב"ה גם מש"ש להוכיח מזה לב"ה דנאמן בכל האיסורין גם נגד החזקה ומוקמינן ג"ש דדבר דבר רק לאסור אבל להתיר נאמן גם ע"א וכמ"ש בתוס' שם הנה המעיין יראה דאין זה מוכרח והתוס' לא כתבו שם כן רק לתרץ הסוגיא דמקשה בתרתי חדא דהוא נגד חזקה ועוד דהוי דשב"ע ומתרץ חדא מהא דחזקה וע"ז תירצו התוס' די"ל דלהתיר נאמן אבל ודאי דיותר יש לומר בפשוטא לפי מאי דמסיק לב"ה דנאמן ע"א בכל האיסורין גם נגד החזקה דבדשב"ע א"נ בין לאסור בין להתיר וז"פ וברור] וטפי הי' נראה לומר בישוב קושיא זו דאה"נ דהיינו דפליגי בזה הקדמונים ז"ל וחדא באידך תליא לפי"ז דלמ"ד דבכל האיסורין נאמן ע"א גם נגד חזקה אמרינן דצריך קרא דדבר דבר דבדשב"ע אינו פחות משנים גם שלא במקום חזקה ולהני ראשונים ז"ל שהבאנו משמם דס"ל דגם בדשב"ע נאמן עד אחד שלא במקום חזקה ולדידהו אה"נ דיש לומר דסבירא להו דבשארי איסורים גם כנגד חזקה נאמן עד אחד וכמו שהבאנו דפליגי בזה הקדמונים ז"ל ביו"ד סי' קכ"ז תדע שהרי כבר הבאנו שיטת הר"ן ז"ל דס"ל בקידושין גבי קדשתי את בתי דנאמן ע"א גם בדשב"ע אם אינו מוציאן מחזקה ולשיטתו נמי דס"ל בחולין פ' גיה"נ דגם גבי ממון