לפלגות ראובן חלק ב ח

וכנ"ל ומפרשים עפי"ז גם מ"ש באשרי קרוב ד' לכל קוראיו וגו' ולפעמים יקרה אשר רצון יראיו יעשה אף שאין זה לטובתם רק לפי שרצונם בכך ישמע ד' את קול תחנונם וכמ"ש בפסחים (ד' קיח) אימתי אני אהובה לפניך בזמן שתשמע קול תחנוני היינו אף שאין הדבר נחוץ לי באמת רק מכיון שאני מבקש ומתחנן לפניך אתה שומע את קולי וממלא בקשתי זהו אות נאמן כי אני אהובה אז לפניך. והיינו נמי מ"ש רצון יראיו יעשה לפעמים אבל יצוייר שאח"כ יתבוננו להתנחם ושישוב הדבר כמקדם. וכמ"ש גבי רחב"ד בתענית (ד' כ"ה) דבעי רחמי ושקלוה מיני' וז"ש ואת שועתם ישמע היינו מה שישועו אח"כ לקחת מהם בחזרה ויושיעם. והדברים ארוכים

אמנם אמונה זו רק לנו היא מסורה ונודה לד' כי טוב כי לעולם חסדו אבל לא כן אצל אוה"ע הרחוקים מחשבונות כאלה ולכן זה דרכם להתחרט מנדרם אם לא תתקיים בקשתם ולא ימלא רצונם וכמ"ש בתוס' הנ"ל וז"ש ביונה ב' בהתעטף עלי נפשי את ד' זכרתי ויאמר הם האוה"ע המשמרים הבלי שוא חסדם יעזובו אח"כ כשלא נתקבלה תפלתם אבל ואני בקול תודה אזבחה לך ואשר נדרתי אשלמה אף שעדיין ישועתה לד' כלומר שד' הוא היודע אם תבוא ישועתי או לא בכ"ז הנה אנכי אשר נדרתי אשלמה. ולכן כשבא שלמה להתפלל אשר ישמע ד' ויעשה כתפלת עם ישראל במקום המקדש דקדק לאמור ונתת לאיש וגו' ככל דרכיו אשר תדע את לבבו כי ח"ו לא יקרא תגר ולא יהרהר אחר מדותיך לכן תעשה לו כרב חסדך אם לקבל תפלתו או לא אמנם וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא וגו' ובא והתפלל וגו' אתה תשמע וגי' ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי למען ידעון כל עמי הארץ וגו' ויתקדש שמך הגדול וכה"א גם בישעי' נ"ו ובני הנכר הנלוים וגו' ושמחתים בבית תפלתי כי שם יתקבל תפלתם על אתר ומסיים כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים: **(הג"ה [ואשר הזכיר שם בישעי' רק הסריסים ובני הנכר. כמ"ש ואל יאמר בן הנכר וגו' הבדל יבדילני וגו' ואל יאמר הסריס הן אני עץ יבש כי כה אמר ד' לסריסים וגו' ונתתי להם וגו' טוב מבנים ומבנות וגו' ובני הנכר הנלוים וגו' נרלענ"ד כפשוטו עפימ"ש אדמו"ר הגאון נצי"ב זצ"ל בביאור מ"ש אאע"ה הנה נא הואלתי לדבר אל ד' ואנכי עפר ואפר. וכתב הכונה משום דצריך זכות גדול שיקבל ד' את תפלת המתפלל ולפעמים מועיל לזה זכות אבות אז האב מזכה להבן וכמ"ש בב"ר תולדות ע"פ ויעתר לו ד' ולפעמים תקובל תפלתו ע"י זכות בנים וכמ"ש במד"ר ס"פ בראשית ונח מצא חן בעיני ד' ואלה תולדות נח שע"י התולדות שלו מצא חן בעיני ד'. והנה העפר יש לו חסרון שאין לו אב כי הלא היא בריאה ראשונה מעשה ידי יוצר. ויש לו מעלה שי"ל הרבה תולדות והכל הי' מן העפר. ואפר הוא ממש להיפוך שיש לו אב והוא הדבר הנשרף ולפעמים הי' ג"כ הדבר יקר מאוד וממנו נעשה האפר ולעומת זה יש לו החסרון שאינו מוליד ואינו מגדל צמחים וכמ"ש בחולין פ"ח ולכן כשבא אאע"ה להתפלל אל ד' אמר הנה נא הואלתי לדבר ובאתי לבקש רחמים אבל אפונה מאוד אם יקבל תפלתי כי אין לי זכות האבות וזהו חסרון העפר. אף גם אין לי זכות בנים לפי הטבע והמזל שעמד אז באותה שעה וזהו חסרון האפר וז"ש ואנכי עפר ואפר עכ"ד מו"ר הנ"ל. וינעם לן לפי"ז לפרש גם הני קראי בישעי' כשמדבר אל העם לדרוש את ד' ואמר דרשו ד' בהמצאו וגו' כי כאשר ירד הגשם והשלג וגו' כן יהי' דברי אשר יצא מפי וגו' אמר ג"כ ואל יאמר בן הנכר מי שאין לו זכות אבות הבדל יבדילני ד' מעל עמו וכן אל יאמר ג"כ הסריס שאין לו זכות הבנים הן אני עץ יבש. כי כה אמר ד' וגו' והדברים נכונים בע"ה]:)** ובזה נבוא לביאור הני קראי של מזמור שיר חנוכת שהחילנו רק נקדים עוד הקדמה אחת המודעת לכל אשר הב"כ וב"מ שנשאר לנו משלימים כל אלה המעלות שהיו נמצאות בבתי המקדש שחרבו בעונינו וכמ"ש במגילה (כ"ט ע"א) ואהי להם למקדש מעט אר"י אלו ב"כ וב"מ שבבבל ואמרו עוד שם אמר אביי מריש הוי גריסנא בביתא ומצלינא בבי כנישתא כיון דשמעית להא דקאמר דוד ד' אהבתי מעון ביתך לא הואי גריסנא אלא בבי כנישתא. וכן אמר נמי להיפוך בברכות ח' א' מריש הוי גריסנא בגו ביתא וכו' כיון דשמענא להא דאמר רחב"א וכו' מיום שחרב ביהמ"ק אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד"א **(הג"ה [החשבון ד"א שאמרו על הלכה ע' בס' ב"מ ד"י שהוא עפימ"ש (בעירובין כ"א) שהתורה מחזקת ארכה ארבעין בעשרין שהן ח' מאות אמות ונמצא שט"ז אמות שהוא ד"א על ד"א הוא שער אחד מהחמשים שערי בינה המבוארים בר"ה כ"א ופירש הרמב"ן בהקדמתו עה"ת שכל ענין מיוחד מכל אשר ברא ד' בעולמו יש לו שער בינה אחד. עיי"ש ונמצא מגיע ד"א על ד"א על שער ההלכה. כי חמשים פעמים ט"ז עולה שמנה מאות אמה וז"נ]:)** של הלכה בלבד ל"ח מצלינא אלא היכא דגריסנא. הרי מתבאר מזה כי הב"כ וב"מ יחדיו ידובקו וסגולתם אחת היא מקום מסוגל ביותר להשראת השכינה וכמ"ש בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אבוא אליך וברכתיך. ואין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבהכ"נ שנאמר לשמוע אל הרנה ואל התפלה כמ"ש בברכות (ד' ו' ע"א). ומכיון שמצות התפלה היא הסגולה המיוחדת שמועלת לכל הדברים כמ"ש בעקרים פ"כ מ"ד וז"ל וא"כ התפלה היא כמו הצרי הכולל שהוא מועיל לכל החליים ולכל הארסיים הן חם והן קר לא כשאר מיני התריאק שהם מועילים לחלאים פרטיים בלבד וכו' ולא נמצא אחד מהם מועיל לסם החם והקר ולחליים הפכיים אלא התריאק הגדול בלבד וכן התפלה תועיל לכל הדברים ואפילו לדברים הפכיים שהרי משה אמר בתפלתו זכור לאברהם וגו' ואסף אמר אל תזכר לנו עונות ראשונים וגו' נמצא שתועיל אל הזכירה ואל **(וכיון שזה שלא נכנס משה לא"י הי' לטובת דור המדבר כנ"ל א"כ שוב א"א בחזרה אף שלגבי עצמו הי' מתחשב לרעה וכמ"ש שמואל ושאול קרע ד' ממלכות ישראל מעליך ונתנה לרעך הטוב ממך ומעתה שוב א"א בחזרה וכמ"ש אח"כ וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם לפי שכבר נוגע הוא לטובת הזולת. והיינו נמי מ"ש חזקי' לישעי' בן אמוץ כלה נבואתך וצא לפי שהי' מתירא פן יסיים מי ימלוך אחריו ושוב א"א לקוות שישתנה ויתבטל מה שנוגע לטובת חבירו אבל מה שא"ל שכבר נגזר עלי' לרעה ע"ז שפיר קותה לבטל הגזירה ע"י רחמים וכמש"ש שא"ל כך מקובלני מבית א"א אפי' ח"ח מונחת וכו' אל ימנע עצמו מן הרחמים וכנ"ל ויש להאריך גם בזה וקצרתי]:)**