לפלגות ראובן חלק ב עו

גיה"כ בשמעתתא דטב"ע עדיף מסימנא דגם בממון נאמן ע"א היכי דליכא חזקה כנגדו וז"ל שם ד"ה אמר רבא כו' וזה שלא כדברי ר"ח ז"ל כו' ולא מיחוור דבמציאה כו' וה"ה דבמציאה נמי נאמן אדם לומר אלו כליו של פלוני דכיון דלית לי' הנאה ממנו ל"ח דמשקר עכ"ל וכיון דהא דבעינן שנים בדשב"ע לא ילפינן רק בג"ש דדבר דבר ממון א"כ ודאי משמע לפי"ז דגם בדשב"ע בכה"ג נאמן ע"א וכנ"ל

ולפלא על הש"ש ש"ו פ"ב ופ"ג שכתב לדבר פשוט שאין ע"א נאמן בממון גם בדליכא חזקה יע"ש ולא הביא דברי הר"ן אלה וצריך אני להאריך כאן קצת **(נ"ה דא"כ שנאנסה בעלה לוקה עלי' משום טומאה ולענ"ד גם זו"ז נדחית ראייתו לפי מ"ש ברמב"ם פט"ז מה' סנהדרין דנאמן ע"א להעיד דאשה זו גרושה היא או זונה לאוסרה לכהונה וע"כ דס"ל דאין זה בכלל דשב"ע כלל ודינה הוא רק כמו שארי איסורין דנאמן ע"א לאסור אפי' איתחזק היתירא לדעת הרמב"ם כמ"ש בש"ך יו"ד סי' קכ"ז ס"ק ט"ז וכבר אסבר לן כן בש"ש ש"ו פט"ו דהא דבן גרושה וחלוצה פסולו בשנים לפי"ז אינו משום דשב"ע כלל רק משום דפסולו בגופו שבא לפוסלו לכהונה משו"ה הוא דבעי שנים דלפוסלו מקהל כהונה או קהל ישראל אין ע"א נאמן אלא האב ובעי דוקא שנים והא דמייתי מכאן ראי' לענין אשתו שזינתה דהוי דשב"ע היינו שמוכיח מכאן דהיכי דבעי שנים לא מהני נמי שתיקת בע"ד ועיי"ש מ"ש דאה"נ דנאמן ע"א להעיד על אשה זו שנשבית ונתגרשה לפוסלה לכהונה אבל להעיד עליו שהוא בן גרושה וחלוצה שהוא פסול הגוף ודאי בעי שנים עיי"ש וכדבריו מבואר ג"כ בס' מח"א ה' עדות סי' י"ג עיי"ש שמתרץ כן שיטת הרמב"ם בחד תירוץ ולפי"ז נדחית ראיית הנתה"מ מעיקרא דאה"נ דזה ל"ח דשב"ע ורק מכיון דלא מיירי שם מדין השבוי' לכהן ורק מדין הולד ובענין פסולו לכהונה דהוי פסול הגוף בזה הוא דבעינן שנים ומייתי ראי' דמהני שתיקתו של הבעלים גם במקום דבעי שנים וגם גבי ינאי מלכא הא מבואר ברש"י שם דלא מיירי כלל מדין אמו שהיתה לה חזקת היתר רק מדין הבן שאין לו חזקה עיי"ש וז"ב ומ"מ הפירוש ודאי נכון וברור לפרש כן דמ"ש הוי דשב"ע היינו מה שמעיד עלי' שזינתה בדשב"ע ומשו"ה אינו נאמן בזה ע"א אבל בהאי עובדא דהנוב"י ז"ל שם דמיירי מענין שבא הע"א להתירה לבעלה משום שהעיד דעיקר ההודאה היה בשביל אמתלא ודאי דשפיר י"ל דלהתיר האי איסורא דסוטה לבעלה שאינו אלא איסור לאו אין זה בכלל דשב"ע כלל ודינא ממש כשארי איסורים דע"א נאמן בה ונכון הוא מאוד וראוי אלא בעיקר דינו של הנוב"י יש לתמוה שלא הביא ד' הגהת מיימוני המובא בש"ש ש"י פ"ג דגם בדשב"ע נאמן ע"א כשאומר דמעיקרא לא הי' כאן דשב"ע כלל עיי"ש וה"נ דכוותי' בנידון דידי' שם הו"ל להאמין להעד אף אם נימא דהוא בכלל דשב"ע וכנ"ל ובמש"ש בנוב"י שם לענין אי נאמנת האשה אח"כ ע"י אמתלא יש לדון ולומר דכיון שהעידה כן תחלה בפני ב"ד שוב ל"מ אמתלא וכמ"ש בהפלאה כתובות כ"ב גבי אשה שאמרה א"א אני וכו' דמהני אמתלא דזהו דוקא אם לא אמרה כן בפני ב"ד עיי"ש וראיתי בס' עז"י סי' מ"ו הרבה להשיב על ההפלאה הנ"ל דנאמנת לומר א"א אני מטעם עדות כיון דבידה לקדש א"ע והוא נגד הסוגיא דקידושין ס"ג דנאמנת רק מטעם חד"א גם הוא אינו בידה כלל להתקדש לאחרים וכבר זכה בזה הגרעק"א בתשובה סס"י פ"ה עיי"ש גם מש"ש בעז"י בשם תשובת הר"ן סי' מ"ז דכל, שלא העיד העד בב"ד ל"ב אמתלא ומפרש עפי"ז האי איבעיא דשמואל בהא דכתובות כ"ב גבי טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני וכו' אף בזו וכו' והיינו דעיקר הספק הי' די"ל דשאני נאמנות דנדה דהוא מדין עדות רק מ"מ פשוט לי' דמהני אמתלא משום שהי' חוץ לב"ד הנה כבר מבואר זה בחוו"ד סי' קפ"ה ס"ק ה' ע"ש כן מה שתמה על הש"ש שמביא בש"ו פ"ח בשם הר"ן דע"א יכול לחזור ע"י אמתלא ותמה עליו דבר"ן מבואר ההיפוך דאחר שהגיד בב"ד א"י לחזור וקודם שהעיד בב"ד יכול לחזור גם בלא אמתלא הנה עיי"ש בש"ש בפי"ד מה שהביא בעצמו שם ד' הר"ן הנ"ל והעיר שד' הר"ן סתרי אהדדי מסי' ל"ד למ"ש סי' מ"ז ומבואר מדברי הר"ן שם דגם באיסורין דא"צ ב"ד מ"מ יכול לחזור מדבריו קודם שהעיד בב"ד אמנם אחר שהעיד בב"ד גם באו"ה אינו יכול לחזור בו [ועיי"ש בש"ש ש"ו פי"ג מ"ש בשם התוספתא פ"ו מסנהדרין כללו ש"ד עדים שהעידו וכו' לאסור ולהתיר וכו' עד שלא נחקרה עדותן וכו' משנחקרה עדותן ואמרו מבודין היינו אין נאמנין ותמה שם דבאו"ה דא"צ הגדה בב"ד איזה דו"ח בעי בהו עיי"ש ומסתייע ג"כ מן התוספתא הנ"ל בספרו משובב נתיבות סי' ל"ח ס"ק ב' למש"כ בקצוה"ח שם לדון דין הזמה בעדים שהעידו שנתנסך יינו ושכנגדו חלוק עליו בנתה"מ שם דל"ש דין הזמה באיסורין כיון דל"ב הגדה בב"ד והוא ז"ל מסתייע שם מד' התוספתא הנ"ל ומדברי הר"ן הנ"ל דמ"מ שייך גם בהו הגדה בב"ד וביותר במקום דאיתחזק היתרא דצריך מדינא שנים וגם בע"א הא מבואר דאם העיד בב"ד שוב אינו חו"מ כו' עיי"ש

ויש להעיר ממ"ש בריש מכות ד' ב' ע"ב בטעמא דע"ז אין משלמין את הכופר משום דסבר כופרא כפרה והני לאו בני כפרה נינהו עיי"ש בריטב"א ורמב"ן שנדחקו בפירוש ד"ז. ולד' הנתה"מ יקשה לפימש"ש דס"ל כופרא כפרה. ומבואר בב"ק ד' מ"א ע"ב דאי כופרא כפרה גם ע"א מחייב אותו כופר עיי"ש ברש"י ד"ה קסבר ודמי ממש לאם העיד עליו, ע"א שאכל חלב וצריך כפרה בקרבן דחייב קרבן אם לא הכחישו וכמ"ש בכריתות ר"פ אמרו לו ודאי דאם הוזם העד ליתא בהזמה לד' הנתה"מ דל"צ הגדה בב"ד וא"כ ל"ל למימר טעמא דהני לאו בני כפרה נינהו ת"ל דא"צ הגדה בב"ד וליתנייהו בהזמה מה"ט אמנם י"ל לפימ"ש בקצוה"ח שם דבגמ' איירי בגוונא שהשור חייב בסקילה ומשו"ה לא נקט דלוקין העדים ע"ש ושפיר י"ל לפימ"ש רבה בב"ק מ"ג דהיכי דאין השור חייב סקילה אין הבעלים משלמין את הכופר ע"כ גם חיוב תשלומי הכופר צריך ב"ד לדידי' דהא אף דא"צ ב"ד מצד חיוב הכופר דהוא כפרה כמו קרבן מ"מ בעי ב"ד מצד דין השור שהוא בסקילה ואיתנייהו שפיר בדין הזמה א"כ י"ל דכאן קאי הסוגיא אליבא דרבה דס"ל דדין הכופר תלוי בדין סקילת הבהמה לכן צריך לטעמא דהני לאו בני כפרה נינהו ודו"ק ואף דמצינו בכריתות ד' כ"ד א' אשם תלוי שהוזמו עדי' וכו' הרי דגם בקרבן שייך הזמה מ"מ אין זה סתירה כלל לד' הנתה"מ דהא אף אם נימא דלא מחייבי בהזמה מ"מ הא כיון שהוזמו בטל דין אשם תלוי מיני' וז"פ ואולי יש לפרש עפי"ד הקצוה"ח והנתה"מ הנ"ל מ"ש בירושלמי סנהדרין פ"ד ה"ז הכל כשרין לדון ד"מ וכו' ר"י אומר אין מדקדקין ביי"נ שנדחקו כולם בפירוש' שם ויש לכוין ד' הירושלמי הנ"ל עפ"י דבריהם ז"ל אמנם קצרתי במה שהוא חוץ לעניננו ודו"ק]

ומה שתמה שם בעז"י מד' הר"ן הנ"ל עמ"ש בשו"ת מהרשד"ם אה"ע סי' מ"ט בראובן שקיבל קידושין בעד בתו מנער)**