לפלגות ראובן חלק ב עה

אע"ג דאין דשב"ע פחות משנים וע"א דמהימן לומר מת בעלך וכו' התם הוא להוציאה מחזקתה אבל זה שמעמידה בחזקתה אלא שאומר שנתקדשה לו נאמן הרי דשלא במקום חזקה ס"ל להר"ן דנאמן גם ע"א בדשב"ע ובגיטין פ' התקבל גבי מת שליח בדרך השיג על הרמב"ן דס"ל דנאמנות הקרובות לומר שלא נתקדשו וכתב דאין דשב"ע פחות משנים ואי לאו משום קנסא בלחוד האיך הוא מותר בעדות ע"א וכו' [אמנם עיין שם בהגהת הב"ח שהגיה דצריך לומר האיך הוא נאסר בעדות ע"א וכו' ולפי"ז מתאימים המה דברי הר"ן ודו"ק] וע"ע תוס' הגרעק"א קידושין פ"ג אות מ"א מ"ש לתרץ סתירה זו עפי"ד התוי"ט שם דבבא לומר דאין זה בכלל הספק אין ע"א נאמן ושאני התם גבי אני קדשתי' שהוא מעמידה על חזקתה ואינו מובן דלכאורה א התם הא כיון שאסורה היא על כל העולם ובא להוציא ע מכלל הספק הול"ל דאינו נאמן ומ"ש מוציא א"ע מן הספק או מוציא את האשה מן הספק וע"כ דהתם ה"ט דנאמן ליכנוס משום דלא חציף דמירתת שמא יכחישנו, האב וכמש"ש בר"ן ודו"ק כי קצרתי אמנם ל דשאני התם בהא דמת שליח בדרך דכיון דמחזקינן דודאי קידש אחת ולא נדע איזה הוי כמו איקבע איסורא ולכן א"נ ע"א אף דלא איתחזק איסורא גבי אשה זו ודו"ק כי קצרתי

וכן יש לתמוה גם במש"כ הר"ן בשם הרמב"ן שם גבי מת שליח בדרך דנאמן ע"א גם בדשב"ע כיון דלא איתחזק וכנ"ל ולא כן כתב בחידושיו ריש מ' גיטין להדיא דבדשב"ע אפילו לא איתחזק איסורא נמי דאין פחות מב' ע"ש וכן כתב ג"כ בחי' ע"מ יבמות פ"ח ומפרש מש"ש מי דמי התם לא איתחזק איסורא וכו' ואין דבשב"ע פחות מב' דחדא ועוד קאמר חדא דבאיתחזק א"נ אפי' בשארי איסורים ועוד דהוי דבר שבערוה. ואפילו לא איתחזק אינו נאמן שאפילו להחמיר אינו נאמן כגון שתו זנתה בע"א אפילו מקדש בע"א וכו' עיי"ש. [אמנם יש לתמוה בזה דהא גם התם מעיד כנגד חזקת היתר דידה וצ"ע]. הרי לפנינו דפליגי בזה רבותינו הקדמונים ז"ל ולפלא על הגרעק"א ז"ל שכתב שם בסי' קכ"ד להוכיח מד' התוס' ריש גיטין ממש"כ דאיצטריך וספרה לה דס"ד דהוי דשב"ע דמבואר מזה דאילו הוי דשב"ע לא היתה נאמנת אף דליכא חזקת איסור לפי דבריהם לעיל עיי"ש ובמחכתה"ר העלים עינו לפי שעה מדברי המהרי"ק שורש ע"ב הנ"ל שכבר הקשה זאת ותירץ בטו"ט שכונת התוס' הוא לענין מה שנאמנת לאחר שבעה אף שעדיין עומדת בחזקת איסור קודם שטבלה ומ"מ מותרת מטעם דהוי בידה לטבול ואי לאו קרא דוספרה לה הוי אמרינן דהוי כמו דשב"ע דודאי בכה"ג בדשב"ע בדאיתחזק איסורא א"נ אע"ג דבידו [ועדיין קשיא דאף דזה אמת דבדשב"ע בדאיתחזק גם בדבר שבידו אינו נאמן וכמ"ש ג"כ בש"ש ש"ו פ"א הא מיהת מסיק שם בש"ש דמטעם מיגו נאמן בדבר שבידו על להבא כמו בממון ורק דלמפרע א"נ כמו בשארי איסורין משום דהוי מיגו למפרע אבל להבא הא מצינו דנאמן כמו בבעל שאמר גירשתי את אשתי דנאמן על להבא מה"ט וגם כאן הא כיון דבידה לטבול צריכה להיות נאמנות להבא אף דהוי דשב"ע ועיין ג"כ בנימוק"י פרק מצות חליצה במתני' שם ד' ק"ד במעשה שחלצה בינו לבינה בבית האסורין והכשיר ר"ע דמוקי בגמ' דעדים רואין אותם מבחוץ ובלא"ה אינן נאמנים דאין דשב"ע פחות משנים כמו בבעל שאמר גירשתי דמסקינן זיל חוש לה וא"נ אעפ"י שבידו השתא לגרש עיי"ש בנימוק"י ובחי' הרשב"א ובנחה"מ סי' ל"ו סק"י בשו"ת שם אמנם הא מבואר בגמ' שם בב"ב קל"ה בראשונים וכן באה"ע סי' קנ"ב בב"ש ס"ק א' דטעמא הוא משום דאם איתא דגירשה קלא אית לה למילתא הא לא"ה ודאי דצריך להיות נאמן להבא מטעם מיגו דבידו לגרשה ולמה לא תהי' נאמנת האשה לומר שטבלה אף אי הוי חשיבא כמו דשב"ע מה"ט דהוי בידה דל"ש ה"ט דקלא אית לה וע"כ דס"ל דגם במקום דל"ש ה"ט דקלא ג"כ א"נ בדבר שבידו לגבי דשב"ע וכמו התם בחלצה בבית האסורין דג"כ ל"ש ה"ט דקלא והדבר צריך תלמוד מ"ש מממון דמהני מיהת מטעם מיגו] ומ"מ שפיר יליף מיני' דנאמן ע"א באיסורין היכא דלא איתחזיק ולאו בידו ולא אמרינן דשאני נדה דהוי ביד' משום דכ"ש הוא דכיון דשמעינן מנדה דמשום שבידה נאמנת אף בדאיתחזק איסורא כ"ש בדלא איתחזק אף שאינו בידו דנאמן דהא טעמא דבידה לטבול לא מהני אלא לגרוע חזקת איסור שהי' לה עכ"ד המהרי"ק עיי"ש ויתיישב ג"כ בזה משה"ק הגרעק"א שם עוד ע"ד התוס' הנ"ל שתירצו דס"ד דהוי דשב"ע ולמה לא תירצו דזהו גופה האבעי' אם הא דוספרה לה מקרי איתחזק או לא עיי"ש ולפי"ד המהרי"ק הנ"ל לק"מ דודאי אין להסתפק כלל בזה דנדה מיקרי איתחזק איסורא ונאמנת גם אחר שבעה שמוחזקת באיסור ורק דמיקרי אח"כ דבר שבידו והאבעיא שם הוא לענין איתחזק איסורא ואינו בידו ודו"ק ולפלא על הנוב"י אה"ע מ"ק סי' י"א ומ"ת סי' פ"ה שנסתפק בהאי דינא אי נאמן ע"א בדשב"ע במקום דלא איתחזק ולא הביא כל דברי הקדמונים ז"ל הנ"ל: **(הג"ה ושם בנוב"י אה"ע מ"ק סי' י"א כתב לדון דנאמן ע"א להתיר אפי' דשב"ע ולא איתחזק איסורא וק"ו להחזיר סוטתו דאין כאן אלא איסור לאו ולא מיקרי דשב"ע עיי"ש ובאבני מילואים אה"ע סי' י' ס"ק ב' תמה עליו שנעלם ממנו סוגיא מפורשת בקידושין ס"ה גבי עובדא דההוא סמיא דאמר רבא דאין דבר שבערוה פחות משנים ועיקר דבר דבר דילפינן מממון בסוטה הוא דכתיב יעו"ש ולענ"ד להצדיק ד' הנוב"י ז"ל וחלילה לגאון כמוהו לשגות במקרא כתוב אלא דס"ל לפי מש"ש דאיסור סוטה שאינו אלא לאו לא מיקרי דשב"ע ע"כ מפרש דה"ט דאין ע"א נאמן לאיסור ולהעיד שזינתה משום דהא מעיד על דשב"ע והיינו שמעיד שזינתה ועברה על איסור מיתה דזה ודאי מיקרי דשב"ע וע"ז הא א"נ וממילא אין כאן גם איסור סוטה לבעלה ומצאתי בע"ה שגם הגאון בעל נתה"מ העיר לפרש כך והוא בשו"ת הגרעק"א סי' קכ"ה וז"ל ומ"ש מעכ"ת על מה שכתבתי דהא סוטה אינו רק לאו ומ"מ הוי דשב"ע ע"ז כתב מעכ"ת בזה"ל לענ"ד ל"ד דשם עיקר העדות על האשה שזינתה והיינו דשב"ע ממש וכיון דא"נ עלי' שזינתה ממילא מותרת לבעלה הרי שגם הוא ז"ל מפרש כדברינו ונהניתי שכונתי לדעתו. אף כי תמוה מאוד ראייתו שהבי' לזה ממאי דמייתי בגמ' שם ראי' משבוי' לכהן לדין אשתך זינתה וכאן הא לכהן ל"כ טומאה כעריות אע"כ כל שמעיד על ערוה שזינתה עם האסור לה שלא תפסי עמו קידושין הוי כמעיד על דשב"ע וכבר תמה עליו הגרעק"א בזה דבאמת מפורש ביבמות)** פלג ב

והיה נראה להוכיח עוד בשיטת הר"ן דסבירא לי' לעיקר כמש"ש פ"ג דקידושין הנ"ל דגם בדשב"ע נאמן ע"א היכי דליכא חזקה כנגדו שהרי מצינו נמי דס"ל להר"ן בפ'