לפלגות ראובן חלק ב עד

ולפי מה דתפסו כולם פליגי בפירוש ד' הגמ' שאמרו ריש גיטין וביבמות פ"ח אימור דאמרינן ע"א נאמן באיסורין וכו' אבל הכא איתחזק איסורא והוי דבר שבערוה אי חדא ועוד קאמר דבאיסורין א"נ בדאיתחזק ובדשב"ע א"נ גם בדלא איתחזק וכנ"ל או דחדא מילתא היא וגם בדבר שבערוה דא"נ ע"א הוא רק באם מעיד כנגד חזקה וכן מצינו לקמאי דס"ל דבאמת בזה חלוק דין דשב"ע משארי איסורים דאינו פחות לעולם משנים ואף בדלא איתחזק איסורא אין ע"א נאמן בזה. אמנם מצינו דפליגי הקדמונים ז"ל גם בזה ובשו"ת מהרי"ק שורש ע"ב האריך להוכיח דגם בדשב"ע במקום דלא איתחזק איסורא נאמן ע"א להתירה עיי"ש וע' ש"ש ש"ו פ"ג מה שהביא עוד ראי' לזה מתשובת מיימוני בה' אישות סי' ג' [ובאמת נמצא כן גם במרדכי פ' האומר בקידושין סי' תקכ"ב עיי"ש] ומצינו לרבותינו ז"ל סתירות בענין זה וכבר הקשה הגרעק"א בתשובה סי' קכ"ד שד' הר"ן סתרי אהדדי דבקידושין פ' האומר גבי קדשתי את בתי וא"י למי כתב הר"ן בטעמא דרב אסי דאם בא אחד ואמר אני קדשתי' נאמן לכנוס **(להפסיד שהרי יתחייב לשלם נאמן לפסול כמש"ש גבי ס"ת מתוך שנאמן להפסיד שכרו נאמן נמי לפוסלה הנה מש"ש לתרץ עפי"ד הט"ז סי' קכ"ז ס"ק ד' שהקשה על האי כללא מתוך שנאמן וכו', ממ"ש בקידושין ס"ה אבל איהי אי לאו דקים לה לא הוי אמרה ומיתסרה וליתסר הוא בקרובותי' קמ"ל ול"א שם האי סברא דמתוך שהיא אסרה נפשה נאמנת גם על אחרים והוכיח מזה דבמקום חזקה מבוררת ל"א האי סברא עיי"ש הנה ד' הט"ז תמוהים ממש"ש ביו"ד סי' קכ"ז ס"ב גבי נתנסך יינך דמתוך שנאמן להפסיד שכרו וכו' אף דיש להיין חזקת כשרות ועיקר קושית הט"ז לק"מ דשאני התם דהוי דשב"ע ובעינן דוקא עדות ולא סגי בהוכחה בעלמא כמו בשארי איסורים רק דלגבי דידה אמרינן דשוי' אנפשה חד"א וכן מצאתי גם בחוו"ד שכתב כן ומעתה הדר קשיא לכאורה קושית האו"ח נימא גבי טהרות ופיגול גם בחנם מתוך שחייב לשלם יהי' נאמן לפסול. אכן כמו כן הלא נוכל להקשות גם בהא דנתנסך יינך הנ"ל דמבואר שם בס"ב דאם עושה עמו בחנם אינו נאמן בשאינו בידו נימא ג"כ מתוך שיפסיד שכרו וכו' אמנם האמת יורה דרכו וכיונתי בזה לדעת החוו"ד לעיל שם דל"ש האי סברא לומר מתוך שנאמן להפסיד ולשלם בעד היין נאמן ג"כ לאוסרו דנהפוך הוא דכיון דאמרינן דאינו נאמן לאוסרו והיין מותר ממילא אין עליו שום חיוב ממון ואיך נימא מתוך שמפסיד וכו' אדרבא נימא להיפוך שאינו נאמן ואין כאן חיוב והפסד רק גבי שכר פעולתו ושמירתו דממ"נ מפסיד אף אם לא נאמינו דמ"מ הא מודה בעצמו שלא שמר יפה לכן אמרינן מתוך שנאמן להפסיד שכרו וכו' וז"ב

ויתיישב בזה גם מ"ש ביו"ד סי' רפ"א ס"ה גבי ס"ת דאם כתב לו בחנם כגון במתנה וכה"ג אינו נאמן לפוסלה כמש"ש בש"ך ס"ק ט' מן הסוגיא שם ולא אמרינן מתוך שיתחייב לשלה בעד הגוילין יהי' נאמן כמו בשכר וע"כ כנ"ל דבזה ל"ש מתוך דאדרבא אמרינן דאינו נאמן לפוסלה אחר שיצא מת"י ופטור מלשלם בעד הגוילין ורק בשכר מלאכתו שמפסיד ממ"נ וכמש"ש ביו"ד שם אינו נאמן לפוסלו אבל נאמן הוא להפסיד כל שכרו מפני שדומה שאינו מפסיד בזה אלא שכר האזכרות עיי"ש [ודרך אגב אמינא לדייק מה שמתבאר מן הסוגיא הנ"ל דאם מפסיד כל שכרו מהימן ואם אינו מפסיד רק הפסד מועט כמו שכר האזכרות לחוד אמרינן דאינו נאמן ומשום דחיישינן שכונתו להזיק לחבירו וניחא לי' לדידי' להפסיד הפסד מועט בכדי שחבירו יפסיד הרבה. אבל אינו חשוד כ"כ שיפסיד הרבה גם הוא בעצמו למען להזיק את חבירו ומיושב אצלי בזה מה שנתקשו האחרונים ז"ל במש"כ התוס' ריש ב"ב וכן ב"ק ד' ק' ע"ב גבי מחיצת הכרם שנפרצה וכו' דאין לקונסו משום שלא יהא וכו' כיון שבעל הכרם נמי מפסיד וכו' עיי"ש והקשו בזה ממ"ש בחולין מ"א דפריך למ"ד אא"א דשא"ש ממתני' דהמנסך וכו' ומשני דאית לי' שותפות בגוי' ולפי"ז יקשה הא כיון דהמנסך נמי מפסיד א"כ הא ל"ש ה"ט שלא יהא וכו' ויפטר דהא השא"נ הוא. ולפי הנ"ל ניחא שפיר דבפשוטו י"ל דמיירי בגוונא שאין לו להמנסך בזה רק שותפות מעט וכיון שחלקו נאסר ממילא נאסר הכל משום התערובות וכמ"ש בתוס' שם דהאיסור הוא משום תערובות עיי"ש ול"מ לשיטת הרשב"א המובא בב"י יו"ד סי' קל"ד דיי"נ לעולם אוסר בכל שהוא אפילו איסורא לגו היתירא דודאי א"ש. אמנם גם לדידן דקיי"ל שם ביו"ד דאין יי"נ אוסר בכ"ש אלא בהיתירא לגו איסורא מ"מ בכה"ג שבאו בב"א שנאסר המעט בתוך החבית יש להסתפק ולאסור גם בכ"ש והדבר צ"ע עכ"פ הא גם לפי"ז י"ל דמיירי בגוונא דאין בו שיעור לבטל וכיון שאינו מפסיד אלא מעט שפיר ניחא לי' לאסור את שלו כדי שחבירו יפסיד הרבה. ומה מאוד יתיישב בזה משה"ק עוד בס' פרי יצחק סי' נ"ח מהא דהכהנים שפיגלו במקדש מזידין חייבין ואי השא"נ ל"ש היזק ע"כ ה"ט משום שלא יהא כאו"א וכו' והא התם גם הכהנים הלא יפסידו את המתנות שלהם וא"כ ל"ש שלא יהא וכו' עיי"ש מה שנדחק ולדברינו לק"מ לפי המתבאר מהסוגיא דגיטין הנ"ל ומשה"ק עוד שם ממ"ש בגיטין מ' עבד שעשאו רבו אפותיקי לאחרים ושיחררו וכו' במאי קמפלגי בהשא"נ ת"ק סבר לא שמי' היזק לפיכך אין לנו לחייב את המשחרר וכו' והקשה הא מ"מ יתחייב משום שלא יהא וכו' והוכיח מזה דע"כ כסברת התוס' ב"ב הנ"ל דכיון דגם הוא מפסיד אין לחייבי' מה"ט עיי"ש. בזה י"ל דאפשר דכאן כיון שאינו בידו להזיק לחבירו אם לא שיעשהו רבו אצלו אפותיקי ל"ש כלל ה"ט שלא יהא כל אחד ואחד וכו' דז"א אלא במקום. שהדבר הוא בידו לגמרי. גם זו"ז י"ל כיון דא דאיסורא הוא לשחרר את העבד וע"כ להנאתו הוא עושה וכמ"ש ברשב"א דבכה"ג א"ע משום דעיקר האיסור אלא משום גדר דלא תחנם כנודע וכבר כייל לן הראב"ד ז"ל בפ"ז מה' חובל ה"ד דבמקום שהוא עושה לטובתו פטור בהשא"נ עיי"ש וקצרתי] ומשו"ה הוא דאמרינן מתוך וכו' וכנ"ל

ומרווחנא נמי ליישב עפי"ז מה שראיתי בס' קובץ על הרמב"ם ז"ל פ"א מה' תפילין שהקשה בשם המהר"ם ברבי במש"ש בגיטין כה"ג ביום הכיפורים יוכיח שפירש"י דפריך מפר ושעיר והקשה הא הפר של כה"ג הוא משלו וא"כ אם אמר שהוא פיגול מחויב להביא פר אחר שפיר נאמן על שלו כמ"ש גבי ס"ת מתוך שנאמן וכו' ולהנ"ל לק"מ דודאי אם מדינא לא הי' נאמן הכה"ג על הפיגול ודאי לא הי' מחויב להביא פר אחר אף גם לא היינו מניחים לו להביא חולין בעזרה וגם מטעם בעלים ל"ש להאמין לו בזה וע"כ דנאמן על הפיגול גם בקרבן של אחרים ומשו"ה הוא דמחויב להביא אח"כ פר אחר כיון שנאמן לפסול את הקודם אבל איך נימא להיפוך מתוך שמפסיד וכו' וז"פ וברור ואין להאריך עוד בזה]:)**