לפלגות ראובן חלק ב ע

וכמ"ש להדיא ברש"י סוטה כ"ה א' ד"ה לאפסודי עיי"ש וא"כ הדר תיקשי לן למה לי' לאוקמי בירושלמי הנ"ל דר"י ס"ל כב"ה והא גם אליבא דב"ש נחשבת לעוברת ע"ד אחר שנסתרה בעדים דהא לר"י בעינן עדים על הסתירה וליישב ד"ז צריך אני להרחיב דברים ונבאר תחלה. עיקר האי דינא בע"ה

הנה במל"מ ז"ל פ"א מה"ס ה"י כתב בדעת הרמב"ם ז"ל דסתירה שאחר הקינוי ל"ב כלל שיהי' בהסתירה איסור יחוד ורק כיון שקינא לה ממנו לכן אסורה ושמה"ט גם בקינא לה משנים כאחד ואפי' אבי' ואחי' ג"כ אסורה עד שתשתה עיי"ש [ולכאורה לפי מסקנת המל"מ כאן לק"מ משה"ק בעצמו להלן שם פ"ב ה"א במ"ש דאם אמר בעלה א"ר להשקותה נוטלת כתובה הא מ"מ הפסידה כתובתה משום שעברה עד"מ שאסורה ביחוד עיי"ש מ"ש לתרץ דלאו משום דעבדה איסורא מפסדת כתובתה שהרי ל"מ כן באכלה חלב ודם ורק שמפני כן יש לחוש ג"כ שמא זינתה. תחתיו וכל שמצדה אפשר שתשתה ויתברר שטהורה היא אין לה להפסיד עיי"ש ודבריו נכללים במש"כ התוס' יבמות ל"ח ע"ב ד"ה בש"א ולכאורה למ"ש כאן דל"ב כלל שיהי' איסור יחוד בהסתירה א"כ הא לק"מ דאיפשר שלא עברה עד"מ כלל בסתירה זו אמנם מ"מ עדיין צריכין לתירוצו של המל"מ להצריכה כתובה גם במקום שנתיחדה באיסור כיון דסתמא תנינן דנוטלת כתובתה וע"כ כנ"ל משום שמצידה אפשר לברר] ומסתייע ממ"ש ביבמות נ"ה וסוטה כ"ו דבעינן קרא למעט בשקינא לה דרך איברים שאינה שותה הרי דאיצטריך קרא למעט שלא יקנא בדבר שאין האשה נאסרת ומדמי לה דין קטן פחות מבן ט' עיי"ש [והביא דעת הרמב"ם דס"ל שם דקטן יותר מבן ט' מקנין ע"י ועיין ש"ש ש"א פט"ז מש"ש דהוא דוקא אם היא גדולה אבל קטן וקטנה ודאי דאין מקנין משום דהו"ל דבר שא"ב דעת לישאל ונשאר שם בקושיא על הרמב"ם שסתם דקטנה ג"כ נאסרה על בעלה והא משכחת לה שלא תיאסר. ואין זה קושיא למ"ש הרמב"ם להדיא בפ' ט"ז מה' אה"ט ה"י דד' ספיקות אמרו חכמים בתינוק הגדול עד שיהא בו דעת לישאל ספיקו טמא ברה"י ותינוק בן ט' ודאי כבר הגיע לשיעור זה ולא עוד אלא שגם בהא דקטנה שפסק הרמב"ם בפ"ב מה"ס דמקנין לה שהקשו עליו מן הירושלמי פ"א דסוטה ה"ב דמבואר שם להיפוך תירץ שם במראה הפנים דהרמב"ם איירי שם בקטנה שהגיעה להאי שיעורא שי"ב דעת לישאל עיין שם ודבריו מוכרחים שהרי להדיא מבואר שם בר"מ פ"ב ה"ד דבבת מיאון אין מקנין לה עיי"ש וז"ב וגם זו"ז י"ל עוד לפימ"ש ברמב"ם פט"ז מה' אה"ט ה"ג דרק בדבר השקול אמרינן דבאין בו דעת לישאל ספיקו טהור אבל בדבר שחזקתו נטמא ה"ז טמא וכאן י"ל כיון שרגלים לדבר שהרי קינא לה ונסתרה מיחשיב כמו חזקה שנטמא עתו"ס סוטה כ"ח א' ד"ה אינו דין והדברים עתיקים וארוכים לכן קצרתי] ובאחרונים ז"ל נשתמשו ליישב עפי"ז הרבה מן הקושיות שהקשו דמצינו שנאסרות ע"י קו"ס ואף במקום שאם בודאי זינתה עמו בלא קו"ס מותרת לבעלה וכמו בשומרת יבם דס"ל להרמב"ם דאם זינתה מותרת כמ"ש בפ"ב מה' יבום ה"ב ומ"מ פסק בפ"ב מה"ס ה"ב דע"י קו"ס אסורה לעולם כיון שא"ר לשתי' עיי"ש וכן מצינו גם בשחוץ דס"ל דאינו אוסר אשה לבעלה ע' רמ"א אה"ע סי' כ' ס"א ומ"מ פסק באה"ע סי' קע"ח ס"א דמקנין ע"י עיי"ש ובהג"ה מהרצ"ח סוטה כ"ו ע"ב ולהנ"ל מיושב דאף במקום שאין הזנות אוסרה עליו מ"מ ע"י קו"ס אסירה מדאיצטריך קרא למעט בשקנא לה דרך אברים וכנ"ל ע' בית הלוי כי' מ' וקצרתי

ובאמת יש לדחות עיקר היסוד דכל הני ל"ד כלל להא דקינא לה דרך אברים דאיצטריך קרא למעט לפי"מ שראיתי בשו"ת בית אפרים אה"ע סי' קמ"ד שכתב לפרש לפי' התוס' והרא"ש שם דסד"א דכיון דעכ"פ קפיד הבעל אסתירה ממילא חיישינן שמא זינתה ממש בסתירה זו והוי אמינא דמשקין אותה ע"י קינוי זה קמ"ל דכה"ג לאו קינוי הוא עיי"ש ולפי"ז מה זה דמיון לכל הני מקומות דל"ש בהו איסורא כלל אף בזינתה ממש בסתירה זו וכמובן וגם לפי' הר הרמב"ם שמפרש פי' אחר בסוגיא זו דהיינו דבאמת שהקינוי הי' קינוי גמור בסתם אל תיסתרי עם פלוני רק שהזנות הי' דרך אברים יעו"ש וסד"א כיון דקפיד אסתירה והיא נסתרה אעפ"י שלא נטמאה ממש אלא ע"י ד"א לבד אסורה קמ"ל דאינה נאסרת עי"ז עיי"ש בב"א וכן בב"ה סי' מ"ב ג"כ יש לדחות ראייתם דהא שם הי' קינוי גמור שאפשר שתאסר עליו בזנות ול"ד לכל הני שהביאו ז"ל ודבריהם צ"ע טובא

אבל מ"מ דינו של המל"מ ז"ל מיהת שריר וקיים בזה דל"ב שיהא איסור יחוד בהסתירה שלאחר קינוי וכן מצאתי ג"כ בהפלאה בקו"א לה' כתובות סי' קט"ו אות י"א שכ' כן דל"ב יחוד דאיסורא ומוכיח ג"כ ממ"ש דבעלה בעיר א"ב משום יחוד ולא מצינו בסתירה שאחר הקינוי שיהי' דוקא אינו בעיר [ולפלא שלא הביא מ"ש בתה"ד סי' רמ"ד להדיא דגם באין בעלה בעיר חוששין לה אחר שקינא לה ע"ש וכ"ה ג"כ במהרי"ט ח"ב אה"ע סס"י א' ע"ש] והביא שם עוד מה שיש להקשות ע"ז לכאורה ממ"ש בסוטה כ"ה להוכיח מהא דארוסה ושו"י דלא שותות וכו' הא דאיבעיא להו בעוברת ע"ד אי צריכה התראה והיינו דהא עברה על איסור יחוד וכמ"ש ברש"י שם והא אפשר לאוקמי בגוונא דליכא איסור יחוד עיין הגרש"ש שהקשה כן גם הוא] ושם מתרץ לה דמשמע דמקנאים להו משום איסור היחוד דאי לא"ה למה יקנאו להם ושם מפרש עפי"ז ג"כ מ"ש בברכות ל"א שאמרה חנה אלך ואסתתר בפני אלקנה בעלי והיינו דדוקא שלא תעבור משום איסור יחוד עיי"ש הרי דמצינו עוד תנא דמסייע להמל"מ ז"ל הנ"ל דל"ב יחוד דאיסורא אחר הקינוי וממילא אין מקום כלל לקושית הש"ק הנ"ל משה"ק על הירושלמי דנימא דגם ר"י ס"ל כב"ש ומ"מ יהי' בידו לגרשה אחר שתסתור בעדים דשפיר אפשר שלא תעבור עד"מ כלל בהאי יחוד וכנ"ל

ויתיישב ג"כ עפי"ז משה"ק בתוס' רעק"א פ"ק דסוטה אות ד' למאי דמיבעי בסוגיין שם כ"ה דעוברת ע"ד א"ר לקיימה ומוכח שם דלפי"ז גם בלא קינוי והתראת תהי' אסורה א"כ תקשה משנתנו אל תדברי ונסתרה דמותרת לביתה הא בלא קינוי כלל תיתסר דעברה על איסור יחוד עיי"ש [ומ"ש בס' תפא"י שם לתרץ יש לדחות עפי"ד הגרעק"א בתשובה סי' קי"ד וקצרתי] ולהנ"ל א"ש דאיפשר דמיירי בלא עברה על איסור יחוד ודו"ק: פלג ו

שבתי וראיתי דיש לתרץ קושית הש"ק אף אי נימא דבעינן דוקא יחוד דאיסורא וכדמשמע קצת מדהתו"ס סוטה כ"ה שם ד"ה ש"מ שכתבו דמהא דאמרינן דבעל שמחל על קינויו קינויו מחול מוכח ע"כ דעוברת ע"ד אם רצה בעל מקיימה והיינו ע"כ משום דעברה על איסור יחוד הרי לכאורה פשיטא להו דע"כ מיירי בשעברה על איסור יחוד וצע"ג וגם אי