לפלגות ראובן חלק ב סט

ולהשקותה וכו' בכדי לאוסרה על הבועל בשגם שעדיין אינה אסורה עליו כלל ומה לו ולצרה הזאת ואיך יתחייב הוא להאי דינא במקום שלגבי עצמו יש לו עצה אחרת דעדיפא מיני' שיגרש אותה ויפטור [גם אין סברא לומר דלפעמים לא יוכל לגרשה משום הכתובה דאף אי נימא דס"ל לר"ע כתובה דאורייתא עיין פ"ח על הרא"ש פ"ק דע"ז סי' ז' דמ"מ אין לאוקמי קרא ע"ז וכמש"ש התוס' בסוטה כ"ז א' ד"ה איש משום דלאו ממש דאורייתא הוא אלא אית לי' סמך מה"ת עיי"ש וז"פ] וקושית התוס' הנ"ל אליבא דהירושלמי מהא דר"ע צריכה ישוב: פלג ד

וראיתי במראה הפנים על הירושלמי שלהי גיטין מש"כ ליישב קושית התוס' הנ"ל בהא דר"ע והעלה שם דלב"ש אסורה על הבעל בדברים מכוערים גם בלא עדים ואינו רשאי לקיימה אבל מ"מ א"י לגרשה עדיין לב"ש אלא מקנא לה לברר הספק וכן כתב שם דגם ר"ע הכי ס"ל ומשו"ה הוא דס"ל לר"ע חובה אף דאם רוצה לגרשה מגרשה אלא דאנן אם רצה לקיימה קיימינן ומשו"ה מחויב הוא לקנא אותה ולברר וכל שאינו מבורר אסור לי' לקיימה עיי"ש

ולענ"ד במחכתה"ר גם דבריו אינם נראים כלל דלא מצינו בכולו תלמודא אליבא דב"ש ול"מ אליבא דר"ע שיסברו כן דאינו רשאי לקיימה ע"י דברים מכוערים לבד בלא עדים ונוקמי מ"ש בסוטה כ"ה דגם בעדים אם רצה לקיימה מקיימה דאתיא רק כב"ה וא"י אפוא הוא דמצינו דתנאי פליגי בהא מילתא וכללא הוא לכאורה אליבא דכו"ע דאין האשה נאסרת על בעלה אלא בקו"ס או בעדים ועיין רא"ש ביבמות ס"פ כיצד ובראשונים שם ולדבריו ז"ל תיקשי למ"ש בכ"מ דהרמב"ם פסק כר"ע דוקנא חובה הוא וכיון דקיי"ל נמי כב"ה דרשאי הוא לגרשה אפילו הקדיחה תבשילו א"כ הו"ל למיפסק נמי בהא כר"ע דאינו רשאי הבעל לקיימה בדברים מכוערים לבד גם בלא עדים וכנ"ל והדבר מפורש להיפוך באה"ע סי' י"א ובקדמונים ז"ל גם עיקר דבריו ז"ל מ"ש דלב"ש בדברים מכוערים אסור לקיימה ומ"מ א"ר לגרשה תמוהים לכאורה ולא שמענו מעולם אשה שבעלה אינו רשאי לקיימה מן הדין ולא יהי' בידו לגרשה ופשטות ד' הירושלמי הנ"ל משמע מ"ש דראה בה דברים מכוערים לקיימה אינו יכול וכו' לאו דא"י לקיימה אלא משום שלבו נוקפו אינו יכול להתקיים ט"ז ולדור עמה ולגרשה נמי א"י מן הדין אליבא דב"ש אבל מנלן לומר דאינו רשאי לקיימה בדברים מכוערים לבד שלא בעדים וכנ"ל והדר ק"ל קושית התוס' הנ"ל משה"ק בריש סוטה אליבא דר"ע דס"ל וקנא חובה גם דס"ל אפילו מצא אחרת נאה הימנה יכול הוא לגרשה וכנ"ל: פלג ה

וליישב קושיתם ז"ל עלינו להקדים עוד דברים בהאי ענינא וכמו שנאמר בע"ה

הנה ראיתי בשירי קרבן על הירושלמי ריש סוטה משה"ק על מש"ש דר' יהושע ס"ל כב"ה דאפי' הקדיחה תבשילו יכול הוא לגרשה משו"ה הוא דאמר וקנא רשות הא גם כב"ש מצי סבר דהא אין לך מכוער יותר מסתירה אחר הקינוי שכבר עברה ע"ד משה ויהודית וכו' ומודו ב"ש בשיש עדים בדבר כיעור שיכול לגרשה א"כ ר"י דאית לי' דמשקה עפ"י שנים לדידי' ודאי הקינוי רשות אפילו לב"ש דכיון דא"י להשקותה אלא ע"י שני עדי סתירה תו ל"צ קינוי לגרשה ודוחק לומר דסתירה לאחר קינוי ל"ה דבר מכוער עכ"ל ונשאר בצ"ע עיי"ש ובמחכ"ת דבריו תמוהים שפתח להקשות דר"י דס"ל דקינוי רשות מצי סבר גם כב"ש וא"כ הלא בא להקשות שגם אליבא דב"ש אפשר לו בלא קינוי ומסיק טעמא משום דסתירה שאחר קינוי גם לב"ש הוי דבר מכוער הא אנן השתא קיימינן לומר שלא יקנא לה גם אליבא דב"ש וא"כ הא לא הוי רק סתירה לחוד בלא קינוי וי"ל דזה עדיין לאו דבר מכוער מיקרי עד שיהא רשאי לגרשה אליבא דב"ש אמנם יש מקום לקושיתו עפימ"ש הקדמונים דאיפשר גם בסתירה בלא קינוי הוי עוברת ע"ד **(לדחוק א"ע במה שלפי"ז יתיישב קושיתם על הני רבנן ז"ל ורק דלפי"ז ישאר לנו קושית הא"מ הנ"ל מהא דגיטין פ"ג דלמה לא נימא שאם קידשה זה שנאסרה עליו הרי עברה על התנאי ונמצא גט בטל והוי אלמנה אצל כ"א וכנ"ל

אכן לענ"ד גם זה לא תיקשי רק לפי"ד הא"מ הנ"ל שכתב שם דע"כ היתה כונתו ע"מ שלא תינשאי לו אח"מ שהרי מחיים היתה אסורה לו אי משום איסור א"א אי משום איסור גרושה לכהן וכנ"ל אבל לענ"ד נראה לומר דאדרבה נוכל לפרש דבגמ' שם מיירי בכה"ג שהתנה בפירוש ע"מ שלא תינשאי לפלוני כהן כל ימי חיי ולאח"מ תהי' מותרת והיינו כמ"ש הרמב"ן בהא דע"מ שלא תינשאי לפלוני דהיינו שהתנה על מעשה הנישואין שלא תעשה אף שבאמת אין הנישואין חלין עיי"ש בר"ן ומ"מ כיון דס"ל השתא דע"מ נמי שיורא הוא א"כ הא לגבי דהאי גברא אינה מגורשת כל ימי חייו ולאח"מ הנה המיתה מתרת ולא הגט ושפיר פריך ר"ע מגירושין כה"ג אף בשהתירה בפירוש לאח"מ וכנ"ל שהרי גם הוא בעצמו ז"ל מסיק שם דגם אם אין קיום להתנאי לאח"מ להני רבנן מ"מ חשובה לנגד זה שנאסרה עליו אלמנה ולא גרושה מטעמא דעד השתא מיהת היתה אסורה עליו כל ימי חייו א"כ הא לפי"ז א"ש גם בהתירה בפירוש לאח"מ ולק"מ קושיתו הנ"ל ודו"ק

תבנא לדינא דנראה לכאורה ברור דבאם התנה בפירוש שתקיים את התנאי גם לאח"מ מחויבת היא לקיים אותו גם להני רבנן ז"ל ונראה ג"כ להסתייע קצת לזה לפי"ד המל"מ ז"ל פי"א ממכירה ה"א שכתב דבמקנה או נותן דבר לחבירו ע"מ שלא יעשה דבר פלוני אם אמרינן דנמשך התנאי גם אחר מיתת הנותן או דילמא אין התנאי קיים אלא בחיי הנותן תלוי זה ג"כ במחלוקת הגאונים ז"ל בהא דהמגרש ע"מ שלא תשתי יין ושתתה לאחר מיתת המגרש עיי"ש ובב"ב קל"ג ע"ב בעובדא דיונתן בן עוזיאל שאדם אחד כתב לו נכסיו משום שלא הי' בניו נוהגין כשורה והחזיר לבניו שליש בא אליו שמאי להתווכח עמו על שעבר דברי המת שנתכוין לתת לו ע"מ שלא יהנו בניו מנכסיו דהוי כמאן דא"ל הריני נותן לך ע"מ שתמכרם לצורך ולא ע"מ שתתנם לבני עיי"ש ברשב"ם ואי נימא דאין בכח המתנה להתנות משאם התנה בפירוש ע"מ שלא יתן לבניו דאין לו קיום על אחר מיתתו א"כ הא לא עדיף מה שאמדינן דעת הנותן לאחר מיתת המתנה וע"כ דלא כן הוא ובשהתנה בפירוש ודאי דכו"ע מודו דיכול לעשות בשלו ככל מה שירצה וכנ"ל וי"ל עוד בזה וקצרתי]:)**