לפלגות ראובן חלק ב סז

חילוקא דרבנן ע"מ גיטין והתחלה ע"מ סוטה וכמו שסידר הרמב"ם ז"ל פלג א

הנה בתוי"ט כאן ריש סוטה השיג על הרמב"ם ז"ל שסידר סוטה בתר גיטין מסוגיית הגמ' ריש סוטה דמבואר שם שסידורה בתר נזיר אמנם עיין בתוס' סוטה ג' ע"א סד"ה ר"י שכתבו דלפי הירושלמי הו"ל לסדר סוטה בתר גיטין משום דקינוי תלי בגירושין וכ"מ בהגהת מים חיים להפר"ח ז"ל שכתב כן ולמש"ש בתוי"ט דהרמב"ם פסק דחייב לקנאות דלא כמתני' משום דבברייתא פליגי ר"י ור"ע אי רשות אי חובה ולתרווייהו אינו איסור ולכך אין הלכה כמתני' משום דהלכה כר"ע מחבירו [עיין בהגרש"ש שהשיג עליו בזה] ודאי דיש מקום לומר דתלמודא דידן לשיטתי' דס"ל לתנא דמשנתנו דאסור לקנאות א"כ אין לזה שייכות הא דגיטין וכמ"ש בירושלמי הנ"ל דר"א ס"ל כב"ש לכן ס"ל חובה ור"י ס"ל כב"ה לכן ס"ל רשות אבל מ"מ לתרווייהו הא ס"ל דמותר לקנאות ולא כשיטת הבבלי דאסור אכן מה מאוד תמוהים דברי התוי"ט בזה דנהפוך הוא והרמב"ם לא ס"ל כלל כוותי' דר"ע בהא אלא ס"ל דרק מצות חכמים הוא לקנאות וכמש"ש סוף ה' סוטה ואף בכ"מ שם כתב דהר"מ פסק כר"ע אבל מבואר להיפוך בהגהת מ"ח שם ובס' מעה"ח ולפנינו יבואר בע"ה דע"כ כר' ישמעאל ס"ל ודלא כר"ע גם זו"ז תמוהים מאוד מ"ש בתוי"ט דר"י ור"ע ע"כ ס"ל דלאו איסורא הוא א"כ לפי דבריו ז"ל מצינו תלתא תנאי בזה ומאן האי תנא דמשנתנו דפליג עלייהו ובמשנתנו הא לא נזכר תנא שלישי רק ר"א ור"י דתרווייהו ג"כ פליגי בירושלמי בפלוגתת ר"י ור"ע אי רשות חובה א"כ מאן האי תנא דס"ל דאסור לקנאות: פלג ב

ולבאר היטיב דברי הרמב"ם ושיטתו כאן עלינו להקדים תחלה מ"ש הרמב"ם עוד בסוף ה' סוטה פ"ד הי"ט שהמפרשים לא ביארו את מקורו והנה זה לשונו שם אין ראוי לקפוץ ולקנאות בפני עדים תחלה אלא בינו לבינה בנחת וכו' להדריכה בדרך ישרה ולהסיר המכשול ובכ"מ שם כתב דהרמב"ם למד זה ממ"ש ריש סוטה אר"ח מסורא לא לימא אינש לאיתתי' בזה"ז אל תיסתרי בהדי פלוני דילמא קיי"ל כר"י בר"י דאמר קינוי עפ"י עצמו ומיתסרא וליכא האידנא מי סוטה למיבדקה ולמד מזה דה"ה לדידן דלא קיי"ל כר"י ולא מיתסרא בקינוי ע"פ עצמו מיהו עפ"י עדים דנאסרה לא יקנא עיי"ש ודבריו תמוהים כמשה"ק בס' נחל איתן דא"כ הא לא אסור רק בזה"ז דליכא מי סוטה ומדברי הרמב"ם דסתם לן משמע דגם בזמן שהי' מי סוטה א"ר לקנאות בפני עדים תחילה וזה אין ללמוד כלל מהא דאר"ח דלא איירי רק בזה"ז אשר ע"כ כתב בנחל איתן דיצא לו להרמב"ם ד"ז מכח קושית התוס' בסוטה ד' ג' במ"ש ריש מכילתין אמתניתין דקתני דקתני המקנא דיעבד אין לכתחלה לא דקסבר תנא דידן דאסור לקנאות והקשו התוס' דהא ר"א דאמר במתניתין מקנא, לה עפ"י שנים ס"ל בירושלמי דחובה הוא לקנאות ואיך איירי ר"א במשנתנו דאוסר לקנאות ומזה למד הרמב"ם דלכתחילה בפני עדים לכ"ע אסור עיי"ש

ובמחכתה"ר דבריו תמוהים מאוד וממקומו הוא מוכרע דלא, ניתנו, להאמר כלל דאם כן תיקשי מנ"ל להש"ס לדייק דתנא דמתני' סבירא ליה דאסור לקנאות הא כיון דמתני' איירי מקינוי בעדים א"כ הא בעדים לדידי' לכ"ע ס"ל דאסור ומאי מדייק ואין לדחוק ולומר דהיינו דקאמר קסבר תנא דידן דאסור לקנאות היינו דאה"נ דכו"ע הכי ס"ל ומשום דאיירי בעדים דעדיין תיקשי ממ"ש לקמן שם ע"ב במ"ש ר"ל מהו לשון קנאה דבר המטיל קנאה בינה לבין אחרים אלמא קסבר קינוי עפ"י עצמו וכו' ור' יימר ב"ש משמי' דאביי אמר דבר המטיל קנאה בינו לבינה וקבר קינוי עפ"י עדים וכו' וקאמר אלמא קסברי דאסור לקנאות כאן ודאי תיקשי מנ"ל דגם אביי ס"ל דאסור לקנאות אף דלר"ל מוכרח הוא משום דס"ל קינוי עפ"י עצמו ומ"מ ס"ל דאסור אבל לאביי דס"ל קינוי עפ"י שנים עדים א"כ י"ל דמשו"ה הוא דאסור דהא בעדים לכולי עלמא ס"ל דאסור וע"כ דהא ליתא ומאן דס"ל דמותר לקנאות לדידי' גם בעדים מותר והדר קשיא לן מנלי' להרמב"ם לחדש דבר שלא מצינו בתלמודן ולומר דאין ראוי לקנאות בפני עדים תחלה וכנ"ל

עוד יש להקשות שם בהאי סוגיא דקאמר על ר"ל ואביי דתרווייהו ס"ל דאסור לקנאות הא כיון דאיכא תנאי דפליגי אי וקנא רשות או חובה האיך קאמר דאמוראי פליגי וס"ל דאסור לקנאות עוד צריך להבין ממ"ש דר"ל ס"ל קינוי עפ"י עצמו ואביי ס"ל קינוי בעדים הא להדיא פליגי תנאי בהא מילתא והאיך קאמר דגם אמוראי פליגי בזה וביותר תיקשי על ר"ל דס"ל קינוי עפ"י עצמו דלא ככל הני תנאי דפליגי וס"ל דבעינן עדים בקינוי ורק ר"י בר"י לחוד הוא דקאמר משמי' דר"א דקינוי עפ"י עצמו וכ"ז תמוה לכאורה: פלג ג

ובישוב אלה הדברים עלינו ליישב תחלה משה"ק התוס' ריש סוטה ד' ג' ע"א על מש"ש בשם הירושלמי שם דפליגי ר"א ור"י במצות קינוי דר"א ס"ל דהוא חובה משום דאתיא כב"ש דאמר לא יגרש אא"כ מצא בה ד"ע ואם מצא בה דברים מכוערים לגרשה א"י שהרי לא מצא בה ד"ע לקיימה א"י לפום כן הוא אומר חובה ומילתא דר"י כב"ה דאפי' הקדיחה תבשילו רשאי לגרשה לפום כן הוא אומר רשות רצה יקנא רצה יגרש והקשו בתוס' ע"ד הירושלמי הנ"ל ממ"ש ר"ע וקנא את אשתו חובה ואיהו הא מיקל טפי מב"ה ואמר אפי' מצא אחרת נאה הימנה עיי"ש

וראיתי בס' מעה"ח פ' נשא שכתב לתרץ דלכאורה אף שהוא יכול לגרשה מ"מ נאמר שמצוה לקנאות ולהשקותה כדי לאוסרה על בועלה שאם לא יקנא לה ויגרשנה איפשר שתינשא לו אך י"ל דלגבי הבועל יש לו עצה אחרת שיגרשנה ויתירנה לכל אדם חוץ מפלוני לר"א דס"ל בגיטין דכה"ג מגורשת ואף לרבנן דפליגי על ר"א בחוץ מ"מ בע"מ מודי וא"כ הא יש לו עצה לאוסרה על הבועל ע"י הגט שיאמר ע"מ שלא תינשא לו וא"צ שוב לקנאות לה מה"ט ל"כ לר"ע דאמרו בגיטין שם שהשיב על ר"א ב' תשובות חדא על חוץ וחדא ע"מ הרי דגם בע"מ פליג א"כ שפיר י"ל אליבא דידי' דאף שיכול לגרשה מ"מ מחויב לקנא בכדי שלא תינשא לבועל כיון שא"י לגרשה בע"מ וכן לר' יהושע קאמר בירושלמי שפיר דאזיל לשיטתי' דאמרו שם בגיטין דבע"מ מודה לר"א וא"כ הא יש לו עצה אחרת לאוסרה על הבועל לכן ס"ל דרשות לקנא כיון דכב"ה ס"ל דיכול