לפלגות ראובן חלק ב סג

אחר שכבר עשה הנחה או עמד וכו' ובס' א"י על שבת בריש שבת כתב ולא ידעתי מאי קאמר הא גם באכילה לאחר ששהה בכדי א"פ א"א לאיצטרופי אבל אנו דנין על שעת אכילה הח"ש הראשון דחזי לאכול עוד ח"ש וה"נ חזי להעביר עוד ב' אמות בלא עמידה ע"ש ובמחכ"ת לא עיין יפה דשפיר קאמר התפא"י דהתם הא גם אחר שכבר גמר הח"ש הראשון ונמלך אפשר לו לאכול עוד אם הוא כא"פ ויתחייב לא כן גבי איסורי שבת אחר שכבר גמר הח"ש הראשון היינו שעמד וכיו"ב שוב א"א לצרף לחיוב וז"פ אם אמנם בעיקר הענין לא מן השם הוא זה דלאו מדין שיעורים הוא רק עצם המלאכה, הוא כן והדברים ארוכים אכ"מ] ובמק"א כתבתי לדון בזה הרבה ואכ"מ. אחת אשר אמרתי לציין מה שהעירותי בזה בסוגיא בשבת צ"א במ"ש בעי מיני' רבא מר"נ זרק כזית תרומה וכו' מדמצרף ובתוד"ה כגון שם ע"ב הקשו למאי נקט כזית הא כיון דאינו אלא עשה שיעור ת"ט א"כ אין כאן מלקות ולענין איסור הא גם חצי שיעור אסור מה"ת [ע"כ דלא ס"ל כשיטת הרמב"ם פ"ח מה"ת שכתב שם דרק כהן האוכל ת"ט א"ע אלא בעשה אבל זר האוכלה גם בטומאת עצמה חייב מיבד"ש וכבר כתבנו מקור לזה בתומ"צ ש"ה חוב' ס"ה או"ד עיין שם מירושלמי מפורש פ"ב דביכורים ה"א] ותירצו דמ"מ בעינן כזית שהוא דבר חשוב במק"א ללקות עליו ואי נימא דל"ש ח"ש רק באיסורי אכילה הי' אפשר לפרש דהגמ' לא איירי כאן כלל ממה שהתרומה ע"י הטומאה תיתסר באכילה דזה הא לא בא בב"א רק אחר זה לכשיבוא לאוכלה ומה זה מיגו רק נפרש כונת הגמ' דמיגו דמטמא את התרומה בזריקתו ועובר תומ"י בעשה דמ"ת משו"ה נימא מיגו ויתחייב גם משום שבת והי' מיושב קושית התוס' בפשיטות דכאן ל"ש איסור חצי שיעור בזה [זולת מה שכתבו האחרונים לדון בכל עשה דל"ש איסור ח"ש דלא נאמר ח"ש רק בל"ת שחייביין עליו מלקות ע' סיה"מ על הר"מ והלא בתוס' כאן מבואר דס"ל דגם בעשה אמרינן ח"ש אסור מה"ת על אכילה ולכן נקט דוקא כזית כן עלה בדעתי לפרש פירוש מרווח לכאורה בע"ה וד' הר"ח מטין ג"כ לזה ע"ש: פלג ה

אמנם יש לסתור פירוש זה לפי מה שכתבתי בע"ה בחידושי למשניות פ"ב מ"א דביכורים דתנינן התם התרומה והביכורים חייבין עליהם מיתה וכו' ואסורים לזרים וברע"ב שם בשם הירושלמי מפרש הא דואסורים לזרים דקאי לענין איסור ח"ש ובתוס' יבמות ע"א א' ד"ה ואסורים כתבו דלר"ל דס"ל ח"ש מותר מה"ת האי ואסורים ע"כ דהוא רק מדרבנן ולענ"ד לכאורה הי' אפסר לומר לפימ"ש בשו"ת אבני מילואים סי' ח"י דבתרומה לכו"ע אסור מה"ת לבטל משום משמרת תרומותי א"כ אפשר דגם זר האוכלה עובר על עשה זו זולת איסור ל"ת דידי' דהא לא גרע ממבטל התרומה בחולין ולגבי האי עשה דמ"ת נראה דל"ב כזית ואף בפחות מזה עובר על עשה זו וכמ"ש כה"ג בפרמ"ג בפתיחה לה"ש שורש ב' לענין שחיטה משום דל"כ בי' לשון אכילה עיין בדברינו שלהי עירובין בע"ה ואשר במק"א כתבתי ליישב עפי"ז משה"ק במהרש"א שבת י"ד ע"א במש"ש דזימנין דאכיל אוכלים טמאים ושדי משקין של תרומה לתוך פיו ופסיל לי' ופירש"י שם בד"ה ופסיל לי' ועובר משום משמרת תרומותי והקשה במהרש"א שם על שלא פירש"י דהאיסור הוא משום אכילת תרומה טמאה שהיא במיתה עיי"ש. והנה מ"ש דאכילת ת"ט במיתה במחכתה"ר: דז"א וכמ"ש בחולין קי"ג דז"א אלא איסור עשה לכהן וכמשנ"ת ג"כ לעיל ומ"ש האי עשה מהאי עשה דמשמרת תרומותי דפגע בה ברישא מכיון שנגע בה קודם שיאכל. ולמשנ"ת דהאי עשה דמשמרת תרומותי איכא גם בפחות מכזית יצדק מאד ד' רש"י הנ"ל מה דלא נקט לאיסור האכילה ומשום דהא ע"כ מיירי דנקט בפיו כביצה אוכלין טמאין דבפחות מכביצה הא אינו מטמא וכבר אמרו בכריתות י"ד דאין בית הבליעה מחזיק יותר מב' זיתים והיינו ביצה כמ"ש באו"ח סי' תפ"ו וא"כ הא ל"ש לומר דשתה משקין של תרומה רק בכ"ש שאינו אלא ח"ש דקיל יותר מעשה כמ"ש בשבועות כ"ג ע"ב בתוד"ה דמוקי לא כן לענין לטמא את התרומה דעובר בעשה דמשמרת תרומותי שעובר גם בכ"ש ואף אם לא יהי' יותר מכ"ש בהכלי מ"מ עובר בהאי עשה וכנ"ל וזה נכון בע"ה וא"כ הי' איפשר לומר דגם כאן אסור גם לר"ל מה"ת בח"ש משום עשה זו ויהי' מזה סייעתא למ"ש התויו"ט ספ"ק דחלה לפרש ד' הירושלמי הנ"ל בכונה אחרת ואין זה נוגע כלל לפלוגתת ר"י ור"ל לענין ח"ש אי אסור מה"ת יעו"ש רק דלכאורה עיקר ד' הא"מ הנ"ל תמוהים מאד ממש"כ התוס' ביצה ד' ד' ע"ב דעיקר הא דאין מבטלין איסור ילפינן מתרומה ולפי דבריו הנה שאני תרומה דאסור משום עשה דמ"ת וכן מצאתי ג"כ בשו"ת מהריא"ז ענזיל שנתקשה בזה בסי' ל"א ועיין ר"ש ספ"ה דתרומות בשם הירושלמי דמקשי מתני' היא ומתרץ דאתי לאשמועינן בשארי איסורים א"כ שפיר הי' איפשר כד' הא"מ משום דאפשר דשאני תרומה אבל א"כ תיקשי מנלן באמת בשארי איסורים דהא תרומה שאני ושם בתשובה הנ"ל נשאר בקושיא עיי"ש ולענ"ד בע"ה לתרץ בפשיטות דלקמן ממתני' דפ"ה דתרומות הנ"ל דהא מיירי שם לענין תרומה שנפלה תחלה לפחות ממאה ואח"כ נפלו עוד חולין דבשוגג תעלה מזיד לא תעלה ומשום דאין מבטלין כו' דהכא כיון דנפלו תחלה לפחות ממאה הא מה"ת כבר בטל שם תרומה מיני' דהא מפורש בכ"מ דמה"ת חד בתרי בטל גם בתרומה וקרא דמקדשו ממנו אינו אלא אסמכתא עיין תוי"ט תרומות פ"ד מ"ז ובערלה רפ"ב [וכתב שם בפשיטות בלא ראי' אכן כן כתבו התוס' ב"מ נ"ג א' ד"ה ועולה וכן בתוס' יבמות פ"ב ושם בב"מ הקשה בגהש"ס על רש"י ממנחות ע"ז ולפלא שלא ציין דגם רש"י כתב להדיא בנדה מ"ז א' ד"ה חייבת דאין זה אלא אסמכתא וע"ש תוד"ה אתי וז"ב וקצרתי] וא"כ כיון שנתבטל כבר מה"ת שוב אין שם תרומה עלה לעבור עלי' בביטולה מה שמוסיף לבטלה עוד האי עשה דמ"ת ושוה היא מעתה לשארי איסורים ובא"מ שם מיירי בסוגיא דיומא לענין בולמוס שיבטל תרומה בעין שפיר כתב דאסור מה"ת משום האי עשה דמ"ת ושפיר יש לומר כדברינו גם לר"ל כאן אסור ח"ש מה"ת לזרים משום האי עשה וכנ"ל ודו"ק וא"כ לפי"ז נדחה מעתה מה שכתבנו לפרש בהאי סוגיא דשבת דמיירי מאיסור עשה דמשמרת תרומותי דהא בהאי עשה גם בח"ש עבר עלה וכנ"ל משים דלא כתיב בי' לשון אכילה ושוב תיקשי למה נקט כזית לכן לפירש"י שם שמפרש מיגו שמצטרף היינו לענין שיטמא אחרים דלזה בעינן ביצה אבל לגבי טומאת עצמו מטמא בכ"ש א"כ בלא"ה א"א לפרש כדברינו על עצם איסור מה שמטמא את התרומה: דהא נטמא גם בפחות מכזית ותומ"י בכניסתו להבית ול"ב צירוף להאוכלין המונחין בפנים וע"ש בדו"ח להגרעק"א משה"ק באמת על רש"י לפי הס"ד דלא מחלק בין אם באו בב"א ללחם הפנים אין באין כאחד א"כ תיקשי