לפלגות ראובן חלק ב ס

להלכה כהני דפליגי ארבינא וס"ל דעכו"ם גם במו"מ אינו מטמא אליבא דרשב"י וכבר כתבנו דלר"מ לשיטתו דחייש למיעוטא שפיר אפשר לאוקמי קרא דוכל הורג נפש תתחטאו משום דילמא איקטל חד מישראל וכמשנ"ת ודו"ק

ולפי"ז נוכל בפשיטות להמשיך מ' נזיר לגיטין לפי סידור הרמב"ם ז"ל כמ"ש בתוי"ט דהנה אמרינן בריש גיטין בטעמא דהמביא גט ממה"י צריך שיאמר בפ"נ ובפ"נ דס"ל לרבה דהוא משום שאינן בקיאין בלשמה וקאמר בגמ' דרוב בקיאין הן ואפילו לר"מ דחייש למיעוטא וכו' סתם ספרי דדייני מיגמר גמירי וכו' והיינו דהוי כמו מיעוטא דמיעוטא כמ"ש בתוס' שם ופירשו שם המפרשים לפימ"ש התוס' בחולין פ"ו דר"מ ל"ח למיעוטא רק מדרבנן א"כ הא גם לר"מ י"ל דרבנן הוא דאצרוך ותירצו דה"ט משום דהא י"ל סמוך מיעוטא לחזקת א"א עיין נימוקי הגרי"ב ובהגהת חשק שלמה ובחי' כ"ס וקצרתי

ולכאורה תיקשי להני ראשונים ז"ל דס"ל דגם רבנן ס"ל דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ע' תוס' בכורות כ' ע"ב ובמשמרת הבית ריש ה' שחיטה וא"כ הא גם לדידהו יש להקשות דנימא כאן סמוך מיעוטא וכו' עיין ריטב"א ריש גיטין מ"ש בזה וע"ע מ"ש בהגהת מצפה איתן בזה ומחוורתא מ"ש בכ"ס שם לפימ"ש הקדמונים ז"ל דלרבנן הא דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה אינו אלא מדרבנן ודוקא להחמיר עיין רא"ש יבמות ר"פ האשה בתרא וא"ש לפי"ז הא דאמרינן כאן ריש גיטין דרבנן הוא דאצרוך ורק לר"מ דס"ל דחיישינן למיעוטא מה"ת ובמקום חזקה ודאי דס"ל סמוך מיעוטא מה"ת לכן לדידי' מוכרח הש"ס לומר דסתם ספרי דדייני מיגמר גמירי לכן גם ר"מ ל"ח לה גם לצרף לחזקה וז"ב

וע' בחי' כ"ס שם מה שנשאר בקושיא מכאן על שיטת הרא"ה בבדק הבית שם ריש ה' שחיטה דס"ל דגם לרבנן אמרינן סמוך מיעוטא מה"ת עכ"פ מוכח מכאן דלרבנן ל"א סמוך מיעוטא מה"ת ודו"ק כי קצרתי

אמור מעתה לפימ"ש בהא דשלהי נזיר דס"ל לר"נ דהוא ר"מ דנזיר הי' שמואל וע"כ הא דטימא א"ע לאגג הוא משום דס"ל כרשב"י דקברי עכו"ם א"מ וכמשנ"ת בשיטת היראים ז"ל דפסק להלכה כמאן דפליג על רבינא וס"ל דגם במו"מ אינו מטמא וע"כ מ"ש בקרא כל הורג נפש כו' הוא משום דחיישינן למיעוטא דילמא איקטל חד מישראל וחיישינן למיעוטא מה"ת או משום דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה מה"ת והיינו דקאמר המביא גט צריך שיאמר בפ"נ ובפ"נ דלרבנן סגי במ"ש בפ"נ ובפ"נ אף לטעמא דלשמה משום דל"ח למיעוטא מה"ת וגם סמוך מיעוטא לא אמרינן לדידהו מה"ת ורבנן הוא דאצריך וכו' ואפילו לר"מ דמוכחינן משלהי נזיר דחייש למיעוטא מה"ת ולא מיבעי במקום חזקה ומ"מ הא מבואר במתני' דריש גיטין דסגי במ"ש בפ"נ ובפ"נ גם לר"מ היינו דקאמר דגם לדידי' א"ש משום דסתם ספרי דדייני מגמר גמירי והוי רק מיעוטא דמיעוטא וגם ר"מ ל"ח לה ודוק כי קצרתי: פלג ז

ועפ"י החזיון הנ"ל נבוא להמשיך ג"כ למס' סוטה וכסידור התוי"ט ז"ל דהנה כבר כתבנו דע"כ ס"ל לר"נ כרשב"י דקברי עכו"ם א"מ באוהל וקרא דכל הורג נפש הוא משום דילמא איקטל חד מישראל והנה בדורל"צ דרוש ט' הקשה מה יענה רשב"י ביום שידובר בו מלחמת סיחון ועוג וביותר ממלחמת העמלקי והכנעני ובמעשה קרח שודאי נהרגו הרבה מישראל וקשרום ונטמאו הרבה ומדוע לא הזהירם אז על הטומאה אע"כ משום שכבר נאמרו כל דיני טו"מ בפ' פרה ביום שהוקם המשכן ולא הוצרך להזהירם כלל רק כאן במעשה מדין שלא נפקד מהם איש יש לומר להיפוך דה"ט שהזהירם פן יעלה על רוחם לטעות בהאי דינא לפסוק כרשב"י דעכו"ם אין מטמאין לכן הזהירם מחדש כל דיני טו"מ ומוכח ע"כ דלא כרשב"י אמנם תירץ שם די"ל דהפרשה נישנית בשביל דבר שנתחדש בו. והיינו דכתיב כאן אתם ושביכם דדרשינן מזה דגם אלה שנשבו בשבי צריכים הזאה כשיכנסו בברית ויקבלו טומאה א"נ אתם דומיא דשביכם מה אתם בני ברית אף שביכם כו' לאפוקי עכו"ם דאינו מקבל טומאה והוכיח שם מזה דע"כ ס"ל לרשב"י כר' ישמעאל דס"ל הרשה נשנית בשביל דבר שנתחדש בה עיי"ש באורך לשיטתו ואיהו בדידי' ואנן בדידן בע"ה: **(הג"ה [עיי"ש בדורל"צ משה"ק עוד במ"ש רשב"י דגיורת פחותה מבת ג' כשירה לכהונה ממ"ש החיו לכם ופינחס הי' עמהם והקשה הא מבואר בתוס' כתובות י"א דגר קטן לא משכחת לה אלא מדרבנן דמה"ת לאו בר זכי' הוא והאיך שייך גר קטן מה"ת עיי"ש ולעיל שם בדרוש ז' מביא שכבר העיר בזה גם המל"מ ז"ל פי"ז מה' אי"ב ותמה על מ"ש לתרץ במל"מ ז"ל דהיינו שגיירום אחר שגדלו אצלם דזה א"א דהא בעינן לרשב"י שיהי' נזרעו בתולי' בישראל כמ"ש בקידושין ע"ח עיי"ש ומה מאוד אתפלא על שני המאורות הגדולים האלה שלא ראו שהתוס' בעצמם הקדימום כבר בקושיא זו בסנהדרין ר"פ ב"ס ס"ח ע"ב סד"ה קטן עיי"ש ותי' המל"מ אם כי תמוה הוא כנ"ל בר"ן מצאתי שגם בשטמ"ק כתובות י"א תירץ כן דאפשר שיחזיקום עד שיגדלום ואח"כ יגיירום אמנם ע"כ דלמא כתבו כן רק לבאר קרא דהחיו לכם שלא תקשי האיך משכחת לה גיורת קטנה מה"ת אבל לרשב"י דס"ל דבעינן שיזרעו בתולי' בישראל ע"כ צ"ל דהגירות הי' בקטנותה פחות מב"ג ודא ודאי קשיא לכאורה כנ"ל ע"כ כמ"ש בדורל"צ שם לתרץ דאפשר שיטבילנה תחלה לשם שפחות ואח"כ ישחררנה בכסף ע"י אחרים כמ"ש בקידושין כ"ג דזה אפשר גם בע"כ של עבד אף אם עומד וצוח וכיון דגם בע"כ מהני לכן מהני גם בקטן וס"ל דמשחרר עבדו א"ע בעשה דלעולם בהם תעבודו רשות כדס"ל לר"י ריש סוטה לשיטתו דס"ל פרשה נישנית בשביל דבר שנתחדש בה עיי"ש וז"ב. אלא שיש לי להוסיף עוד על דבריו לפימ"ש הרשב"א בחידושיו לקידושין כ"ג שם דלרבנן ס"ל גם בשטר ע"י אחרים מהני ג"כ אף בע"כ של עבד ואף בעומד וצווח עיי"ש מילתא בטעמא מובאים דבריו ג"כ בא"מ אה"ע סי' א' ס"ק ה' א"ב א"ש טפי דהא בכסף ע"י אחרים לאו בידו הוא וכמ"ש בחי' הרשב"א בעצמו שם לתרץ משה"ק דכיון דיכול הוא לשחררו בכסף ע"י אחרים בע"כ ולפוסלו מתרומה ולאוסרו בשפחה א"כ גם בשטר יכול להוציאו ע"י אחרים דל"ח לי' חובתו ותירץ דהא אינו בידו של אדון לשחררו בכסף ע"י אחרים שלא ימצא מי שיתן לו כסף כדי לשחררו עיי"ש ואי נימא דלרבנן גם בשטר יכול לשחררו בע"כ ע"י אחרים

)** והנה בריש סוטה דפליגי רי' ור"ע בהני תלת מילי בקרא דוקנא את אשתו ולה יטמא ולעולם בהם תעבודו דבכולהו הני ס"ל נר"י דרשות הן משום ר"ט דס"ל פרשה נשנית בשביל דבר שנתחדש בה ור"ע פליג וס"ל דכולהו הוי חובה הן עיי"ש וכיון שהוכחנו דרשב"י ע"כ