לפלגות ראובן חלק ב נט

אזיל בזה לשיטתו דהא פסק כרשב"י וכאוקימתא דרבינא דקברי עכו"ם באוהל א"מ ובמו"מ מטמא כמ"ש בפ"א מה' טו"מ הי"ב והי"ג עיי"ש וא"כ גם תקרובת להכי דמיא וריב"ב ע"כ דפליג על רשב"י וס"ל דקברי עכו"ם גם באוהל מטמא וכסתם מתני' דאהלות פי"ח מ"ז ע"ש מדורות עכו"ם טמאים מפני שקוברין שם נפליהן ועיי"ש בתוי"ט ומשו"ה ס"ל לדידי' שפיר דגם תקרובות ע"ז אף אם איתקוש למתי עכו"ם מ"מ מטמא גם באוהל ושפיר פסק הרמב"ם לשיטתו דס"ל כרשב"י דגם תקרובת ע"ז ע"כ א"מ באוהל אלא במו"מ וכנ"ל וז"נ מאוד

ולפי"ז ודאי לק"מ על שמואל שטימא א"ע לאגג לר"נ דס"ל דהוי נזיר דשפיר י"ל דס"ל ג"כ כרשב"י דמתי עכו"ם אינן מטמאין וכמשנ"ת לפי שינויא קמא דיבמות שם דגם במו"מ אינן מטמאין וכנ"ל

ויומתק עוד לפי משה"ק האחרונים ז"ל בסוגיא דיבמות ס"א שם דפריך ממ"ש בקרא כל הורג נפש תתחטאו ומשני דילמא איקטל חד מישראל. והקשו מזה לשיטת הרמב"ם ז"ל דס"ל סד"א מה"ת לקולא האיך ניחוש לדילמא איקטל חד מישראל ובס' עי"ט סס"י ע"א מתרץ לה דהוא משום מצות הזאה ובספק מצוה גם להרמב"ם לחומרא מה"ת עיי"ש [ועמ"ש בזה בדברינו שלהי עירובין בע"ה] שוב הקשה שם דעדיין כאו"א יהי' פטור מלהזות משום דהו"ל למיזל בתר רובא ורוב חללי כותים היו וכאו"א יתלה דהוא נגע בעכו"ם עיי"ש מ"ש לתרץ דס"ל לרשב"ג כר"מ דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ופשיטא לי' שם שגם בהס"ד דטמא מיהת טומאת ערב גם בעכו"ם ואמרינן סמוך מיעוטא לחזקה וטמא מספק עיי"ש וכונתו פשוטה אי נימא דר"מ ל"ח למיעוטא מה"ת עתו"ס חולין י"ב ובד' פ"ו מ"מ הא י"ל סמוך מיעוטא לחזקה ולפי"ז למש"כ הרמב"ם בהקדמתו לס' זרעים דר' נהוראי הוא ר"מ שפיר י"ל דלשיטתו ס"ל ג"כ כרשב"י דקברי עכו"ם אינן מטמאין וקרא דכל הורג נפש תתחטאו הטעם הוא משום דחיישינן מיעוטא דילמא איקטל חד מישראל וכנ"ל והרי כן מבואר ג"כ בתוס' ביבמות שם ס"א ד"ה ואין דע"כ גם ר"מ ס"ל דאין אוה"ע קרויין אדם מהא דכריתות ד' ו' עיי"ש ושפיר טימא א"ע שמואל לאגג אף שהי' נזיר וכנ"ל

[ומובן דאי נימא דר"מ ס"ל דחיישינן למיעוטא מה"ת ודאי דא"ש מ"ש דחיישינן דילמא איקטל חד מישראל גם אי נימא דס"ל בהס"ד שם דגם טומאת ערב א"מ במתי עכו"ם וממ"נ א"ש אי חיישינן למיעוטא מה"ת הא ודאי יש לחוש לדילמא איקטל חד מישראל. ואי ל"ח לו למיעוטא מה"ת צ"ל דס"ל דמ"מ מטמא טומאת ערב כמגע נבילה והו"ל חזקת טומאה וסמוך מיעוטא לחזקה וכנ"ל. ומתי עכו"ם אינן מטמאין כדין טו"מ וכמשנ"ת]

ולפי"ז נוכל לומר דה"ט דר' יוסי דפליג על ר"מ וס"ל דשמואל ל"ה נזיר משום דאיהו לשיטתו לפימ"ש הר"ן פ' ר"א דמילה ס"ל לר' יוסי דל"ח למיעוטא וע' שו"ת הגרעק"א סס"י ס"ב מ"ש לתרץ לפי"ז הא דמשמע לכאורה ביבמות ס"ז איפכא דשאני התם משום שעומד להתברר עיי"ש ועיין בדברינו שלהי סוכה מש"כ מזה וכיון דל"ח למיעוטא ע"כ ס"ל דלא כרשב"י דהא א"א לאוקמי קרא דכל הורג נפש על ספק דילמא איקטל חד מישראל דהא אינו אלא מיעוטא וע"כ דס"ל דגם עכו"ם מטמא ואי נימא דשמואל הי' נזיר הא תיקשי האיך טימא א"ע לכן ר' יוסי לשיטתו פליג וס"ל דשמואל ל"ה נזיר ולכאורה אתחזק מעתה הקושיא על הרמב"ם דאיהו הא פסק כרשב"י וכמ"ש רבינא דמת עכו"ם באוהל אינו מטמא אבל במו"מ מטמא ולפי' דברינו הא זה מוכרח משום דלשיטתו דפסק כרבנן דר"מ דל"ח למיעוטא אי אפשר לאוקמי קרא דכל הורג נפש על ספק דדילמא איקטל חד מישראל ופסק ג"כ כר"נ דשמואל הי' נזיר ואם כן תיקשי האיך טמא א"ע לאגג וכנ"ל

שבתי וראיתי דלהרמב"ם לשיטתו י"ל דבלא"ה לק"מ דלא מיבעיא למש"כ בפ"ג מה' טו"מ ה"ג דכל הטומאות שאין הנזיר מגלח עליהן אינן דין תורה ודאי דלפי"ז א"ש מה שטימא שמואל א"ע לאגג ועבר אדרבנן משום מצות מחיית עמלק אלא אף לפי המבואר בדבריו בפ"ה מה' נזירות הט"ו דנזיר שנטמא גם באלה שאינו מגלח עלי' מכל מקום לוקה עיין מל"מ שם מכל מקום הא מבואר בדבריו שם פרק ז' מהל' נזירות הל' ח' מה שמצינו דין מיוחד גבי נזיר שאם נגע באוהל או בבגדים הנוגעים במת אינו מזה בשלישי ובשביעי כדי שיעלו לו ימי טומאתו בכלי ממני נזירותו עיי"ש ובלח"מ שם כתב דזה מוכרח' ע"כ מסוגיא דנזיר נ"ד ע"ב דפריך הני כלים בני הזאה נינהו והלא אינו טמא הנוגע בהן אלא טומאת ערב וכו' והקשו בתוס' לישני דמיירי בכלי מתכות דחרב ה"ה כחלל ותי' שם דע"כ לא מיתוקמא בכלי מתכות עיי"ש אבל להרמב"ם לשיטתו דאינו מחלק בין כלים לכלים עיין בר"מ פ"ה מה' טו"מ ה"ג ע"כ מוכרח לחלק בין נזיר לשאר עיי"ש ומשמע דליכא דין טומאת כלים כלל לגבי נזיר וטהור גמור הוא ובארה"ח סי' א' בארץ יהודה ס"ק ז' הוסיף עוד בדעת הרמב"ם הנ"ל דס"ל שכיון שנשתנה דינו דנזיר מכל אדם שאם נגע בכלים הנוגעים במת טהור הוא כדי שלא יסתור הנזירות ה"ה נמי אם נגע תחלה בכלים ואח"כ נדר בנזירות פקעה הטומאה ממנו עיי"ש ואם כי דבריו אינם נראין ואטו נזירות מקוה טהרה היא להפקיע הטומאה שכבר נטמא מסתיי' לן במ"ש שאין דין טומאת כלים גבי נזיר אחר שנדר בנזירות וכנ"ל הא מיהת חזינן שאין דין טומאת כלים גבי נזיר לשיטת הרמב"ם וטהור גמור הוא ודאי דגם לכתחילה מותר לנזיר ליגע בהני כלים שנוגעים במת ומבואר שם בדברי הר"מ דהרמב"ם גם בחיבורין מיירי והיינו דאף שאותן הכלים עדיין נוגעים במת מ"מ אין הנזיר נטמא בנגיעתו בהכלים אמור מעתה דלהרמב"ם לשיטתו לק"מ דשפיר אפשר הי' לי' לשמואל להרוג את אגג ע"י כלי אף שנוגע בהכלי ובלבד שנזהר הי' מליגע במת עצמו דאף אי נימא גם גבי נזיר דלכתחילה יהי' אסור ליגע בכלים טמאים במת מדרבנן גם לשיטת הרמב"ם מ"מ משום מצות מחיית עמלק ודאי דהי' מותר גם לכתחילה שהרי לא נטמא כלל עי"ז ולק"מ להרמב"ם לשיטתו ולא קשיא לפי"ז א"כ מה שהוכיחו בסוגיא דריש נזיר ד' ד' ע"ב דנזיר שמשון מותר לטמא למתים ממה שמצינו שהרג לפלשתים דילמא לא נגע בהו רק ע"י כלים וכנ"ל דלק"מ שהרי מסיק שם אלא גמרא גמירי לה ואף כי התוס' פירשו שם דגמרא גמירי לה דקטלינהו ממש והדר שלוחי שלחינן והיינו משום דעכו"ם מ"מ מטמא במו"מ עיי"ש הרמב"ם אינו מפרש כן אלא כפשוטו דנזירות שמשון שמטמא א"ע למתים הלכה מדברי הקבלה היא וכן מבואר בדבריו פ"ג מה"נ הי"ג וכן העיר בזה בהגהת מהרצ"ח בנזיר ד' שם וז"ב ופשוט

נשוב לדברינו להחולקים על הרמב"ם בפ"ז מה' נזירות הנ"ל דלא מחלקי בין נזיר לשאר ושלא תיקשי אליבא דידהו האיך טימא שמואל א"ע לדברי ר"ל דהי' נזיר שפיר כתבנו ליישב דס"ל כשיטת היראים דקיי"ל