לפלגות ראובן חלק ב ו

האמונה אצלם ע"י שיסיחו דעתם מן התורה ומן העבודה וכמו הדלת תסוב על צירה כן גם המה יסבו הנה והנה באמונות ודיעות פעם כה ופעם כה לפי רוח היום. אז אין כל השבון ותקוה לבנות על יסוד הזה שום בנין ורק נצור עלי' לוח ארז לא להעמיד עלי' את הלוח כי לא יתקיים עליו ורק לדמות אותה ולציירה בציור הלוח של ארז. כמ"ש חו"ל בב"ב (ד' פ' ע"ב) מה ארז אין עושה פירות וכו' ומבואר שם שנמצא ג"כ ארז שאין גזעו מחליף ע"ש. וכמשל הזה מדמה גם את האומה הישראלית באם יש להסתפק עלי' שתסור מן האמונה ע"י שלא תתחזק מעמדה על עמודי התורה והעבודה כי אז מאומה לא יועילו להם כל מעשה הצדקות וחסדם כענן בוקר וחותם את החלטתו כלפי מה שמדבר מהם תחלה כמו מסתפק בהתוצאות המקוות מהכנסי' הי הישראלית בעזבם עמודי התורה והעבודה עתה יאמר כנגד האחות הקטנה ושיטת הדור הצעיר הלזה אשר עליו ישא מדברותיו ויאמר כי תוחלת שוא הוא לייחל שיתקיימו שארית ישראל בלא תורה ועבודה חלילה. ויוכיח מן הנסיון הארוך מאז היינו לעם אשר אני חומה כלומר כל חזקי וקיומי עד היום הוא רק ע"י הב"כ וב"מ "ושדי כמגדלות" המה המבצרים שלנו והם שנתנו לי עוז ותעצומות לעמוד כנגד כל הגלים שעברו על ראשנו ואלמלא כח התורה והעבודה אבדנו כולנו אבדנו ואזי המים שטפונו וגו' ורק בכח אלה העמודים ישראל עושה חיל להתגבר כנגד הקמים עליהם מבפנים ומבחוץ וקרנים מידו לו ללחום בעזרתם עם כל אויביהם ושונאי נפשם מאז מעולם וכמ"ש במדרש מגילת אסתר פ"א שזה הי' מחכמת אחז שעמד ונעל כל בתי כנסיות ומדרשות שלא להתעסק בתורה ואמר אם אין ב"כ וב"מ אין הקב"ה משרה שכינתו בעולם ויליף לה ממ"ש צור תעודה וגו'. ועיין ג"כ במ"ר בראשית פ' ס"ה ובמד' ריש איכה. א"ל יכולין אנו להזדווג לאומה זו אמר להם לכו וחזרו על ב"כ וב"מ שלהן אם מצאתם שם תינוקות מצפצפין בקולן אין אתם יכולים להזדווג להם שכך הבטיחן אביהן ואמר להם הקול קול יעקב בזמן שקולו של יעקב מצוי בב"כ אין הידים ידי עשו ואם לאו הידים ידי עשו [ובמפרשים תמהו בדרשה זו שהרי בקרא כתיב הקול קול יעקב והידים י"ע דמשמע לכאורה להיפוך שבשעה שהקול ק"י מ"מ שוררין הידים י"ע. ונדחקו לפרש הכונה משום שנאמר בתורה הקל קול יעקב. והקל חסר כתיב. ופירושו שהוקל קול יעקב. ולכן הידים י"ע שולטות בהן. וכ"כ במת"כ שם בב"ר בשם הריב"ח. ולדעתי לחנם נתקשו והדבר פשוט שהרי גם יצחק אבינו אמר כן כמתמה שרואה הוא שני דברים הסותרים ביחד. שהקול הוא קולו של יעקב והידים י"ע וזה א"א הרי נשמע מזה שאין לדם דרכבה ושפיר הוציא מזה שבשעה שקולו של יעקב נשמע בב"כ ובב"מ אין י"ע שולטות בנו וז"פ] ומסיים את דבריו ואמר אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום הביאור בזה עפימ"ש המפרשים בביאור מ"ש חז"ל בפ"ק דמגילה יגעת ומצאת תאמין יגעת ולא מצאת אל תאמין דהוא קאי על יסוד ושורש העבודה שגם הצדיק לא יתפאר לאמור זכיתי לבי ובכחי ועוצם ידי נצחתי את יצרי הרע ובחרתי בטוב שהרי כללא כיילו לן רבותינו ז"ל שאלמלא הקב"ה עוזרו לא הי' יכול לו ורק ד' לא יעזבנו בידו כמ"ש בקידושין (ד' ל' ע"ב) ולא בעמלו ויגיעתו לחוד עלה בידו ללכת משרים ולעשות רש"מ אלא שגם מציאה הזמינו לו מן השמים ומאת ד' היתה זאת לו להתגבר על יצרו הרובץ על פתחו ומתחכם להכשילו בכל רגע וז"ש יגעת ול"ט א"ת שלא תאמר אשר אתה בעצמך ביגיעתך לבד טהרת מעשיך ולא מצאת שום מציאה חלילה לך לומר כן אלא כי יגעת ומצאת זה תאמין היינו שע"י שיגעת בעצמך לעמוד כנגד יצרך סייעוך גם מן השמים לקום כנגדו ולנצחו ושתים הנה נוראותיך יגעת ומצאת לפי שכחו גדול כ"כ עד שצריכים אליו גם סייעתא דשמיא וז"ש אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום היינו אף כי חסיתי כל היום בצל ב"כ וב"מ ושרי כמגדלות בכ"ז לא אוכל להתפאר בלבי לאמור כי הייתי כחומה בכשרון מעשי לבד אלא שגם אז הייתי בעיניו רק כמוצאת שלום כמו מוצא מציאה אשר המציאו לידו ממרום ומעתה אין שום ספק אשר בלעדי הב"כ וב"מ בלתי אפשר להתקיים כלל. ונקט לה ההשקפה הזאת כלפי מש"כ מקודם לזה כי עזה כמות אהבה שאהבתנו לד' עזה כמות אפילו בשעה שקשה כשאול קנאה. משום שרשפי' רשפי אש שלהבתי' והוא כח טמיר ונעלם הנטוע בקרב כל איש ישראל מאז היינו לעם סגולה. והרגש הפנימי הלזה חי חי אתנו עוד היום עד אשר מים רבים הוא כינוי לאוה"ע כמ"ש בישעי' י"ז הוי המון עמים רבים כהמות ימים יהמיון לא יכלו לכבות את האהבה וגו'. ואף אם יתן איש את כל הון ביתו בעד האהבה שבין ישראל לאביהם שבשמים. בוז יבוזו לו. וכנגד זה נושא החזיון מן האחות הקטנה הוא שיטת הדור הצעיר וסותר את דבריהם למען דעת אשר רק אלה הב"כ וב"מ הן הנה מוסרות האהבה הזאת והם המקיימים אותה לעולמים וזולתם חלילה בטלה אהבה ובכל הגוים בית יהודה שמעה עמי בינה זאת

ואעתיק כאן מה שדרשתי בע"ה לחנוכת ביהמ"ד החדש דפה עיר באדקי ביום כ"ב אלול שנת תרנ"ז ופירשתי אז כדבר בעתו לכבוד היום מ"ש דהע"ה בתהלים ל' מזמור שיר חנוכת הבית לדוד ארוממך ד' כי דליתני וגו' אשר לכאורה אין בהני קראי שום שייכות לבנין ביהמ"ק כלל [ובמפרשים נתקשו הא דוד לא חנכו כלל עיין פירש"י מ"ש שיאמרו הלוים בחנוכת הבית בימי שלמה ובאלשיך מיישב משום שעיקר חינוך הבית הי' ע"י דהע"ה כמ"ש חז"ל שלא נכנס הארון אל הקודש עד שהביא ארון דוד וכו' ובמ"ר וארא פ"ח אני שבאותה שעה חי' דוד עיי"ש ולענ"ד י"ל עפימ"ש בתוס' זבחים (ד' כ"ד א') ד"ה הואיל שאע"ג דשלמה בנה הבית דוד קדשה יעו"ש. ושפיר י"ל שאז בשעה שקידשה אמר להאי מזמור שיר ומצינו ג"כ במתני' דביכורים פ"ג מ"ד גבי אלו שהביאו את הביכורים. החליל מכה לפניהם וכו' הגיע לעזרה ודברו הלוים בשיר ארוממך ד' כי דליתני ולא שמחת אויבי לי. וג"ז צריך ביאור מה זו שייך להבאת הביכורים לכאורה. והנראה בזה בע"ה עפימ"ש חז"ל בסנהדרין (ק"ה ע"ב) אר"י מברכתו של אותו רשע אתה למד מה הי' בלבו ביקש לומר שלא יהו להם ב"כ וב"מ מה טבו אהליך יעקב וכו' לא תהא מלכותן נמשכת כנחלים נטיו לא יהא להם זיתים וכרמים כגנות עלי נהר וכו' ושם להלן א"ר אב"כ כולם חזרו לקללה חוץ מב"כ וב"מ שנאמר ויהפוך ד"א לך את הקללה לברכה כי אהבך ד"א קללה ולא קללות וברש"י שם חוץ מב"כ ומב"מ שלא יפסקו מישראל לעולם עוד שם אחת מן הקללות הפך לברכה שלא חזרה לעולם ולא כר הקללות לברכות שחזרו. וצריך להבין מהיכן למדו חז"ל דהאי ויהפוך את הקללה לברכה קאי על הא דב"כ וב"מ