לפלגות ראובן חלק ב נח

וז"ב ובמש"ש עוד הפנ"י בשם רש"י חולין ל"ד דמ"מ איכא בכהנים איד"ר ליגע בנבילה הנה לענ"ד משמע כן בעירובין ק"ה א' במש"ש השתא דאפשר בלויים תו לא מטמאי כהנים עיי"ש וע' ג"ר בבכורות כ"ט הנ"ל דלכאורה משמע להיפוך עיי"ש ודו"ק] וכבר ביארו המפרשים עפ"י שיטת היראים הנ"ל מש"ש ביבמות וכן תי' רשב"י אומר דקברי עכו"ם א"מ באוהל דמשמע דשייך למש"ש רשב"י תחלה דגיורת פחותה מבת ג"ש כשירה לכהונה דכתיב החיו לכם ופינחס הי' עמהן ומשום דע"כ מוכח מזה דס"ל לרשב"י דפינחס נתכהן כשהרג לזמרי וא"כ תיקשי האיך הרג לבלעם [אמנם עיין סנהדרין ק"ו ע"ב ברש"י ד"ה כ"ד שפירש דאחר הרגו ונקרא על שמו וי"ל בכוונתו דהיינו דלא תיקשי האיך טימא א"ע פנחס ודו"ק] ע"כ דקברי עכו"ם א"מ באוהל ומשו"ה אין הכהן מוזהר על טומאה כזאת עיין דורל"צ דרוש ט' ובס' בנין אריאל פ' מטות ומאי דקשיא לכאורה ע"ז מן הסוגיא דריש נזיר דיליף דשמשון לא הוזהר על הטומאה ממה שטימא א"ע למת עכו"ם כבר תירץ שם היראים בעצמו דהאי סוגיא אזלא אליבא דרבנן דפליגי ארשב"י וס"ל דגם קברי עכו"ם מטמאין באוהל אבל אנן קיי"ל כרשב"י עיי"ש והנה לפי"ז לק"מ משה"ק על שמואל שטימא א"ע לאגג דהא שפיר י"ל דגם ר' נהוראי ס"ל כרשב"י בהא דאין קברי עכו"ם מטמאין באוהל וממילא דאין הכהן ונזיר מוזהרין גם על טומאת מו"מ דידהו לפי שיטת היראים הנ"ל וכנ"ל וזה נכון

ומ"מ אין לדחות בזה מש"כ הגאונים הנ"ל בסמיכות הני תרי מימרי דרשב"י הנ"ל ולתרץ מה שפינחס טימא א"ע לבלעם דהוא משום דליכא טומאת אוהל בדין חרב ה"ה כחלל כמ"ש בר"מ פ"ה מה' טו"מ ה"ג עיי"ש וברמב"ן עה"ת פ' חוקת ובהשגת הראב"ד שם שאין הנזיר מגלח על טומאת חרב וממילא לפי"ז אין כהן ונזיר מוזהר עלי' אף אם נימא דגם קברי עכו"ם מטמאין באוהל דז"א דהלא כבר ביאר שם במל"מ פ"ג מה' אבל דאין דברי היראים הנ"ל אמורים רק באם ליתא כלל בטומאה זו טומאת אוהל דבטומאה כי האי אמרינן שאין הכהן והנזיר מוזהר עלי' אבל אם נמצא בטומאה זו טומאת אוהל אז מוזהר עלי' גם בדבר שאינו מטמאו באוהל ע"ש: פלג ו

ויוצדק ביותר לפי משמעות הסוגיא דיבמות שם תחילה דס"ל ע"כ דעכו"ם גם במו"מ אינו מטמא עד שבא רבינא ומחלק בין טומאת אוהל לדין טומאת מגע ומשא עיי"ש ולהדיא מבואר כן בתוס' נדה נ"ז א' ד"ה ובנה ובנזיר נ"ד א' ד"ה או בקבר ובפי' הרא"ש שם דר"ל דדריש שם או בקבר זה קבר שלפני הדיבור ע"כ דפליג ארבינא וס"ל כאידך שינויא ביבמות שם דס"ל דגם במו"מ אינו מטמא ומה"ט איצטריך שם לשנויי דילמא איקטל חד מישראל ע"ש ושפיר י"ל דגם היראים פסק מה"ט דלא כרבינא רק כאידך שינויא שם דגם במו"מ אינו מטמא וזה מוכח להמעיין בדבריו ולא נצטרך למ"ש המל"מ ז"ל לפרש את דבריו בדרך רחוקה וכן מצאתי ג"כ בס' מי, נפתוח אמנה כ"ה עיי"ש שוב ראיתי שגם בשו"ת פנים מאירות ח"ב סי' י"ד כתב כן להצדיק ד' היראים ז"ל דלא ס"ל כשינויא דרבינא ביבמות רק כתירוץ קמא שם בסוגיא ולא הביא דברי רבותינו הראשונים הנ"ל שהבאנו לעיל ועיי"ש שמסתייע לזה גם מד' הזוה"ק פ' ח"ש וז"ל ושאר עממין עוע"ז כד אינון בחייהון אינון מסאבין דהא מסיטרא דמסאבא אית להון נשמותיהון כד איתרק מינייהו ההוא מסאבו אישתאר גופא בלא מסאבו כלל עכ"ל משמע שאינו מטמא כלל אפילו במגע עיי"ש

ועיין קצוה"ח סי' ת"י ססק"א מ"ש ליישב קושית התוס' חולין י"ג ע"ב שהוכיחו דאפילו לרבנן דר"י ב"ב ן ה נמי ס"ל היקישא דזבחי מתים לענין איסוה"נ וכן נמי לטומאת מגע ומשא מהא דאמרינן בפסחים ע"ג השוחט בשבת בחוץ לע"ז חייב ג' חטאות מאי תיקן פירוש דל"מ אמרת תיקן להוציא מידי נבילה דהא אית לי' מכח תקרובת ע"ז משמע דאיכא בזה טומאה דאורייתא וכו' ומשמע דאפילו לרבנן מדלא, קאמר לריב"ב מאי תיקן עיי"ש דהוקשה להם א"כ אמאי לא דרשינן נמי לענין טומאת אוהל עיי"ש ותירץ שם בקצוה"ח דס"ל לרבנן דריב"ב דקברי עכו"ם א"מ באוהל ותקרובות איתקוש למתי עכו"ם דמידי מתי ישראל כתיב כמ"ש כה"ג בשו"ת הרשב"א סי' שס"א מובא בב"י יו"ד סי' שמ"ט בבד"ה עיי"ש. ובמגע ובמשא הא גם עכו"ם מטמא וא"ש מה דגם תקרובת ע"ז מטמא במו"מ ואסור בהנאה וא"מ באוהל משום דמידי מתי ישראל כתיב ולא איתקוש אלא למתי עכו"ם עיי"ש בקצוה"ח ז"ל ובאמת המעיין בד' התוס' חולין י"ג שם יראה דלא כתבו כלל דתקרובת לרבנן דריב"ב מטמא במגע ומשא ולא כתבו רק דאיתקוש לענין איסוה"נ ואדרבה משמע מדבריהם דלענין טומאה לא איתקוש כלל ולית בהו שום טומאה בתקרובת ע"ז אליבא דרבנן שהרי כן הביאו שם מהא דע"ז נ"ב ע"ב דקאמר שם גבי תקרובת איסור דאורייתא לא בטלה טומאה דרבנן בטלה, ומזה הוכיחו, שם דע"כ גם לרבנן מיהו טומאה בעלמא מדרבנן איכא גבי תקרובת הרי להדיא משמע מהא דע"ז הנ"ל דליכא בתקרובת שום טומאה אלא מדרבנן ומשמע דגם במו"מ אינו מטמא תקרובת מדאורייתא אליבא דרבנן דריב"ב אכן בכ"ז נראה לקיים גם דברי הקצוה"ח דבאמת דבריו נכונים מאוד. ומיתלי תלי בהנך תרי שינויי בסוגיא דיבמות הנ"ל דלשינויא קמא דס"ל דמתי עכו"ם גם במו"מ אינו מטמא ודאי דגם תקרובת אינו מטמא גם במו"מ לרבנן דריב"ב דמידי מתי ישראל כתיב. ורק לרבינא שם דמשני דקברי עכו"ם מטמא במו"מ ודאי די"ל כמ"ש בקצוה"ח הנ"ל דלפי"ז גם תקרובת ע"ז ודאי מטמא במו"מ מה"ת דהא גם אם איתקוש למתי עכו"ם יש להן לטמא במו"מ. וא"ש מאוד סוגיא דפסחים ע"ג שם שהביאו התוס' בחולין הנ"ל להוכיח מזה דפריך מאי תיקן דע"כ גם תקרובת מטמא מה"ת, ולפי"ז א"ש מאוד דהתם בפסחים הא רבינא קאמר לה דאיהו פריך שם מהא דהשוחט בשבת בחוץ וכו' ורבינא לשיטתו שפיר פריך מאי תיקן. דלדידי' אין לומר דתיקן להוציאו מידי טומאת נבילה דהא מ"מ מטמא משום תקרובת במו"מ אבל לדידן לפי שינויא קמא דיבמות שם אה"נ די"ל דכיון דמתי עכו"ם א"מ גם במו"מ מה"ת איתקוש תקרובת לע"ז רק לאיסוה"נ לחוד אבל אינו מטמא גם במו"מ מדאורייתא והיינו דקאמר בע"ז נ"ב הנ"ל גבי תקרובת טומאה דרבנן בטלה ומסתייע מזה ג"כ שיטת היראים הנ"ל דלא קיי"ל כשינויא דרבינא רק כתירוץ קמא ביבמות שם ומכיון דעכו"ם א"מ גם במו"מ שפיר קאמר גם גבי תקרובת דאינו אלא טומאה מדרבנן ובטלה ודו"ק היטב כי הדברים נכונים בע"ה. והיינו נמי טעמא דהרמב"ם דפסק בפ"ו מה' אה"ט ה"ז דתקרובת עכו"ם מטמא במו"מ וא"מ באוהל. עיי"ש בכ"מ מש"כ למה לא פסק כריב"ב דסתם מתני' בע"ז מיתוקמא כותי' עיי"ש ולהנ"ל הנה גם הרמב"ם