לפלגות ראובן חלק ב נז

ר"ל בהאי כללא דעשה א"ד לל"ת היכא דאפשר לקיים שניהם [ואולי יש ליישב דבריו לפי מאי דמשמע מדהתו"ס מנחות מ' ע"א ד"ה כיון דבאמת מה"ת עדול"ת גם במקום שאיפשר לקיים שניהם וי"ל דאז עדיין לא תיקנו חכמים שלא ידחה אמנם לכאו' ממאי דפריך ביבמות ך' ע"ב מיתבי ואם בעלו, קנו תיובתא הרי משמע דמה"ת א"ד ל"ת כאן דאיפשר בחליצה דאי לאו הכי מאי פריך ושפיר קונה אותה כיון דמה"ת דחי לל"ת אף שאיפשר לקיים שניהם וצע"ק וקצרתי] וראיתי בס' בנין שלמה סי' י' מש"כ דבר נחמד בשם אחיו הגאון מ' ר' בצלאל הכהן זצ"ל לפרש דהמשנה בעצמה מתרצת קושיא זו לפימ"ש בתוי"ט שם דמאן דס"ל דון מינה ומינה יליף נזירות שמואל לגמרי מנזירות שמשון ומותר ג"כ לטמא למתים והרמב"ם דפסק דמוזהר על הטומאה הוא משום דס"ל דון מינה ואוקי באתרה וא"כ י"ל דהיינו דקאמר תני' נזיר הי' שמואל כדברי ר"נ דהוא ר"מ וס"ל בשבועות ל"א דון מינה ומינה ולא תיקשי האיך טימא א"ע לאגג משום דדינו לגמרי כנזיר שמשון ואינו מוזהר על הטומאה עיי"ש וזה נכון מאוד לכאורה ודפח"ח

וביום טובה היינו בטוב לחבר עפי"ז סיומא דנזיר לריש מ' קידושין ולריש מ' ב"ק. דהנה תמן תנינן האשה נקנית וכו' בכסף בש"א בדינר ובשוה דינר ובה"א בפרוטה ובש"פ והקשו שם בתוס' ד"ה בפרוטה דלא הו"ל למיתני אלא בש"פ וכו' ותי' משום דתנא כאן בכסף מפרש באיזה כסף דינר לב"ש ופרוטה לב"ה ולפי שלא נטעה לומר כסף דוקא וכו' מפרש שוה כסף. שוב הקשו מנלן דש"כ ככסף וכו' עיי"ש ובמקנה ביאר את דבריהם שאליבא דב"ש י"ל דע"כ איצטריך לאשמועינן שלא נימא דב"ש ס"ל דמתקדשת בפרוטה מג"ש דקיחה קיחה אלא דבש"כ ס"ל דילפינן מהקישא דאחרת לאמה עברי' ואמה הוקשה לע"ע דכתיב בי' ישיב מכסף מקנתו ודרשינן מיני' דש"כ ככסף וא"כ י"ל דון מינה ומינה דבעינן דוקא דינר כמ"ש בקידושין י"ב ולהכי איצטריך לאשמועינן דלב"ש אפילו בכסף בעינן נמי דינר דוקא ומשום דצריך לפרש אליבא דב"ש מפרש נמי אליבא דב ה והוסיף שם עוד לתרץ קושית התוס' עפי"ז משה"ק מנלן דש"כ ככסף וכו' דשפיר י"ל דילפי ב"ה מהיקשא דאחרת לאמה כמ"ש בריטב"א ופנ"י רק דס"ל לב"ה דאמרינן דון מינה ואוקי באתרה שיהא בפרוטה מג"ש דקיחה קיחה יעו"ש ועפ"י דבריו ז"ל יש לתרץ נמי משה"ק המפרשים במאי דילפי ב"ש מאמה העברי' דבעינן שיהא ראוי לגירעון והא כללא כיילי לן התוס' שם בקידושין ג' ע"ב דמיעוט קנינים לא גמרינן מאמה ולפי"ז א"ש משום דב"ש לא ס"ל כלל האי ג"ש דקיחה קיחה וילפי עיקר הקידושין רק מאמה לכן ס"ל דאמרינן דון מינה ומינה ובעינן דוקא דינר הא מיהת לב"ה דהילכתא כוותי' ע"כ דס"ל דון מינה ואוקי באתרא ומשו"ה ס"ל דגם ש"כ ככסף מהיקשא דאחרת ומ"מ סגי בפרוטה וכנ"ל והא א"ש לפימשנ"ת דר"נ ע"כ ס"ל דון מינה ומינה והנה כי כן בפשוטו י"ל דה"ט דר' יוסי דפליג על ר"נ משום דס"ל דון מינה ואוקי באתרה ואי נימא דשמואל הי' נזיר תיקשי האיך טימא א"ע לאגג משו"ה ס"ל ע"כ דאין מורה אלא של בו"ד ושמואל לא הי' נזיר וסמך ענין לו הא דס"ל לב"ה דאשה מתקדשת גם בש"כ וסגי בפרוטה משום דס"ל נמי דון מינה ואוקי באתרה וכנ"ל

וכבר בארנו שלהי קידושין דמתני' דשלהי קידושין נמי ס"ל דאמרינן דון מינה ואוקי באתרה והביאנו שם מ"ש בדורל"צ דרוש ז' להוכיח מן הסוגיא דב"ק כ"ה גבי מפץ במת דמאן דס"ל דון מינה ואוקי באתרה ע"כ דפליג על ר"ט וס"ל דאמרינן דיו אפילו במקום דמיפרך ק"ו עיי"ש וכן הוכיח שם דע"כ האי תנא דארבעה אבות נזיקין כרבנן דר"ט אתיא למ"ד דתנא שור לרגלו ומבעה לשינו וקרן שיירי' ומשום דבתמין ולבסוף מועדין לא קמיירי וכמ"ש בריש ב"ק וע"כ דלא כר"ט דלר"ט הא גם קרן הוי מועד מתחילתו בחצר הניזק וע"כ כרבנן אתיא וה"ט נמי משום דס"ל דון מינה ואוקי באתרה וע"כ דלא כר"ט וכנ"ל ודו"ק כי קצרתי

אמנם אף כי נאמנו מאוד דברי הגאון רב"צ הכהן זצ"ל בכ"ז עדיין אינם מספיקים דהא אכתי תיקשי לפי"ז שיטת הרמב"ם ז"ל דאיהו פסק דנזיר כשמואל מוזהר הוא על הטומאה וא"כ תיקשי האיך טימא שמואל א"ע לאגג ולהדיא פסק הרמב"ם בפ"א מה' טומאת מת הי"ב דאף דעכו"ם אינו מטמא באוהל מ"מ במגע ומשא מיהת מטמא עיי"ש. אכן לקמן בדברינו יבואר בע"ה דלהרמב"ם לשיטתו לק"מ. ובכ"ז אין לקיים את הדברים האלה לפי מה שכתבנו בשם המפרשים ז"ל שדחו עיקר דברי התוי"ט הנ"ל והוכיחו במישור דע"כ לאו מדין ג"ש הוא דיליף דנימא דון מינה ומינה וכמ"ש באו"מ שם דאין זה אלא גילוי מילתא בעלמא דמה מורה האמור בשמשון הוא תער אף מורה האמור כאן גבי שמואל הוא תער עיי"ש ואין מקום כלל לפי"ז לדברי הגאון רב"צ זצ"ל הנ"ל. פלג ה

אשר ע"כ אמינא בע"ה לתרץ קושית הדורל"צ כפשוטו עפימ"ש בס' יראים מצוה שי"א מובא בהגהת מיימוני פ"ג מה' אבל אות ב' דהלכה כר' שמעון בן יוחאי דאין קברי עכו"ם מטמאין באוהל ורשאי כהן ונזיר לטמא א"ע לעכו"ם גם לכתחילה ואף במגע ובמשא עיי"ש וכ"ה בב"י יו"ד סי' שע"ב ובמל"מ שם פ"ג מה' אבל הנ"ל כתב להצדיק את דברי היראים הנ"ל ממה שהקשו עליו מן הסוגיא ביבמות שם דף ס"א ע"א דמבואר דבמגע ומשא מיהת מטמא דהיינו דסבירא להו להיראים ז"ל דכל טומאה שאינו מטמא באוהל אף דהוי כטומאה לענין טומאת מו"ק אבל לגבי מה שהזהירה התורה לכהן ונזיר משום טומאה ס"ל דלא הוזהרו אלא בטומאה שמטמא באוהל ואל תתמה שהרי כמה טומאות מצינו דחשיבי טומאה לענין מו"ק כמו נבילה ושרץ וכו' וכהן ונזיר א"מ עלי' עיי"ש [עיין פנ"י ר"ה ט"ז מ"ש דלכאורה משמע מלישנא דברייתא ד דישראל א"מ על מגע נבילה אבל כהנים מוזהרין אלא דלפי אמת אינו כן וכו' ושיעור לשון הברייתא כך הוא דא"א לאוקמי קרא כפשטי' דהא ישראל א"מ על מגע נבילה כיון דאפילו על חמורין אינן מוזהרין אע"כ דקרא איירי ברגל ממילא דגם כהנים נמי מותרין בשאר ימות השנה עכ"ד וזה פשוט וברור וכ"ה מפורש בר"מ פט"ז מה' טומאת אוכלין ה"ט ומפורש כן בגמ' בכורות כ"ט ע"ב א"נ בשאר טומאות דלא מוזהר עלייהו ולפלא על כולם שלא גילו המקור מסוגיא הנ"ל ונראה עוד לענ"ד דזהו ג"כ כונת רש"י יומא פ' ע"ב ד"ה ולא תטמאו שכתב דלא זו היא אזהרת טומאה שהרי אין ישראל מוזהרין מליטמא דכתיב אמור אל הכהנים כהנים מוזהרין ואין ישראל, מוזהרין וכו' ובגהש"ס תמה שם הגרעק"א דהא גם כהנים א"מ רק בטו"מ ולא בשרץ עיי"ש ולק"מ דכונת רש"י הוא על הברייתא הנ"ל בר"ה ט"ז ע"ב דהכי איתא התם והלא דברים ק"ו ומה טומאה חמורה וכו' טומאה קלה לא כש"כ וממילא דכהנים נמי מותרין וכנ"ל