לפלגות ראובן חלק ב נו

ר"נ ור"י דר"נ ס"ל כר"ע דוקנא את אשתו חובה והוי כמו עבידא דאתי לכן חל הנזירות ושפיר אמר דנזיר הי' שמואל כנ"ל ל"כ ר"י אפשר דס"ל דוקנא את אשתו רשות כר' ישמעאל לכן גם גבי חנה חשיב כמו לא עבידא דאתי ואין הנזירות חלה כלל לכן אמר דל"ה נזיר והיינו דקאמר המקנא לאשתו לשון דיעבד דס"ל להאי תנא דאסור לקנאות וכמ"ש בש"ס ריש סוטה דהיינו דס"ל דקינוי רשות הוא וסתם לן הכא כר' יוסי שלהי נזיר הנ"ל כן הי' אפשר לומר עפ"י דבריו ז"ל. אמנם לבד מה שזהו נגד מאי דקיי"ל כר"נ דשמואל הי' נזיר וכר"נ כן נמי הא קיי"ל דקינוי חובה הוא הנה גם זו"ז במחכת"ר אמינא דרק לחידודא בעלמא דבריו נאמרים וכד משתעי בלישנא דחוכמתא דודאי גם גבי חנה אין זה כמו עבידא דאתי אף אי נימא דהקינוי חובה דהא אף אי נימא שמחויב הבעל להשקותה כמו שמחויב לקנאותה הא עדיין אפשר שתלד נקבה ולא זכר ובנקבה הא גם האב אינו מדיר את בתו בנזירות כמ"ש בנזיר כ"ט ע"א ואיך נימא דזה חשיב עבידא דאתי שודאי תלד זכר ושמה"ט יחול עליו הנזירות גם בעיקר מש"ש בשם המהרי"ט בתשובה דשלשה חלוקות הם דאיסור נדר חל על החפץ ולא על הגברא ושבועה היא איסור גברא אבל גופו של אדם אינו נתפס בה ונזיר הוא עצמו: נתפס בנדר ונתקדש גופו דומיא דכהן וכו' ושמה"ט כתב שם דנזירות הוי כמו קדושת הגוף עיי"ש הנה ג"ז אינו ברור וכבר כתב באבני מילואים בתשובה סי' כ"ב דסוגיות חלוקות וסוגיא דפ' ב' נזירים ס"ל דנזיר הוי איסור חפצא או איסור גברא שאסר ע"ע כשאר נדרים ושבועות עיי"ש באורך. ועיין בדברינו שלהי קידושין פלג ו' וקצרתי ולפי"ז ודאי דלא חשיבא נזירות קדוה"ג כלל עד שיחול גם על דשלב"ל ולמשנ"ת לעיל ניחא בפשוטו משום שבאמת הדירוהו אח"כ בנזירות אחר שנולד היא או אלקנה בעלה ולא נזכר בקרא כמו שלא נזכר ג"כ בשמשון וכנ"ל ואין להאריך עוד בזה: פלג ד

ומעתה נבוא ליישב משה"ק בדורל"צ דרוש ה' על שמואל שהי' נזיר האיך טימא א"ע לאגג כמ"ש וישסף שמואל את אגג ופשטי' דקרא משמע ששסעו בסייף ושם מתרץ דע"כ ס"ל לר"נ דעדל"ת גם במקום שאיפשר לקיים שניהם וזה דוחק ומעולם לא שמענו מאן דפליג

על

**(ואולי יש לפרש נמי בזה ד' הירושלמי פ"ק דקידושין ה"ג ה"א ב"ח וולדך עבד דבריו קיימין דברי ריה"ג וחכ"א ל"ע כלום וכו' כרבי דרבי אמר אדם משחרר חצי עבדו ופי' שם בק"ע הא דאמר ריה"ג דבריו קיימין אע"ג דעובר ירך אמו אתיא כרבי דאמר אדם משחרר חצי עבדו והקשה שם בש"ק דילמא קסבר עובר לאו ירך אמו וכמ"ש בתמורה כ"ה אליבא דרבנן וכן ס"ל לר"י התם דעובר לאו ירך אמו הוא עכ"ל וע' ג"כ נח"י סי' כ"ג מ"ש בזה ולדברינו הי' איפשר לומר דס"ל להירושלמי דאף אי הוי אמרינן דס"ל לריה"ג דעובר לאו ירך אמו מ"מ אין זה כריתות כיון ששייר זכות לעצמו לגבי הולד ולכן קאמר דס"ל כרבי דאדם משחרר חצי עבדו וע"כ דלדידי' לא איכפת לן גבי עבד שיהי' כריתות גמור וכמ"ש בגיטין מ"א ב' דס"ל לרבי דלא מקשינן בזה לאשה. אמנם אם כן תיקשי לדידן דקיי"ל להלכה ביו"ד סי' רס"ז סעיף ס' דאם משחרר חצי עבדו ל"ק העבד את חציו ולמש"כ הט"ז שם ס"ק ל' לפרש מ"ש הרי את ב"ח וולדך עבד דהיינו דה"ק הרי את ב"ח כשתלד הולד וכאומר ה"א ב"ח לאחר זמן פלוני א"ש דזה ודאי שפיר דמי גם בגיטין בכה"ג אלא דאין דברי הט"ז ז"ל מוכרחין בזה ופשטא דמילתא ודאי משמע דמשוחררת היא מיד א דאיפשר דלדידן לא ס"ל כפי' הרי"ף בהא דכרות גיטא רק כמ"ש הרא"ש בגיטין שם סס"י ז' דס"ל שם דבאם כתוב בו עצמך ונכסי קנויין לך חוץ מדבר פלוני אע"ג. שנשאר לאדון זכות בזה הגט דנכסים ל"ק מ"מ עצמו קונה ורק אם נשאר זכות להאדון באותו לשון שהוא משתחרר בו לאו כרות גיטא הוא כמו אם הי' כולל אותו בלשון כל נכסי עיי"ש ולפי"ז הנה לדידן לק"מ מהא דה"א ב"ח וולדך עבד דודאי דכריתות גמור הוא והרי"ף ג"כ אזיל לשיטתו לפימ"ש בשו"ת ח"ס חו"מ סי' ק"ה דאפילו באומר פרה זו דוקא בהזכיר לו מעוברת אבל בלא"ה אין העובר בכלל ודלא כהרא"ש עיי"ש ונמצא דאין לו לרבה שום זכות במ"ש בהאי שטר וולדך עבד דגם בלא"ה אין הנולד בכלל אף בפרה ושפחה זו ואיפשר נמי דה"ט דהרא"ש דלא ס"ל כפי' הרי"ף בהא דכרות גיטא משום דלשיטתו תיקשי מהא דה"א ב"ח וולדך עבד דדיב ולדידי' דס"ל בפ' הספינה סי' ט' דאפילו בפרה ושפחה סתם אם הם מעוברות הולד מכור וכמ"ש ברמ"א חו"מ סי' הנ"ל בשמו א"כ א"א לדידי' לפרש כפי' הרי"ף בהא דכרות גיטא שלא תיקשי מהא דה"א ב"ח וולדך עבד וכנ"ל ודו"ק

וע' שעה"מ פ"ב מה' גניבה מ"ש להוכיח דעת הרמב"ם בהאי דינא אי קיי"ל דעובר ירך אמו או לאו ירך אמו ומתמה שם על הר"ן ס"פ א"ט שכתב בהאי דגיטין דאמרינן דאם היתה עוברה זכתה לו אע"ג דלאו ירך אמו נהי שאינה מקבלת גט לחבירתה מקבלת גט לעוברה משום דכיון דשייך בה ידו כידה ותמה עליו א"כ היכי פרכינן מינה בתמורה לר"י דאמר הפריש חטאת מעוברת כו' שאם שיירו משוייר מברייתא דקתני האומר לשפחתו ה"א שפחה וולדך בן חורין אם היתה עוברה זכתה לו הא התם שאני וכמ"ש ובפ"ב דגיטין מוקמינן להך ברייתא כרבי דאמר המשחרר ח"ע קנה וקסבר עובר ירך אמו הוא ולפי"ד הר"ן אפי' כרבנן דרבי דס"ל דהמשחרר ח"ע ל"ק מצי מיתוקמא ונשאר בצ"ע עיי"ש

ולדידי לק"מ וחדא באידך מיתרצא דהא מודה הר"ן דר' יוחנן ס"ל דדוקא משום טעמא דעובר ירך אמו הוא דזכתה לו וכרבי ולכן לר"י לשיטתו מסיק שם בתמורה בתיובתא רק דמ"מ קאמר הר"ן דלדידן אפשר נמי לומר טעמא אחרינא משום דמישך שייך בה ידה כידו וז"ב אמנם ק"ק דברי הר"ן שם במ"ש לתרץ שי' ר"ת ז"ל דודאי קיי"ל דעובר לאו ירך אמו וכו' וההיא דפרה שהזיקה גובה מוולדה כו' משום שאף העובר מסייע בנזק וכו' ופירש שם בשעה"מ דס"ל להר"ן דל"ד לכ' שוורים שהזיקו ואבד האחד דהתם כ"א מזיק בפ"ע הוא ואין האחד מסייע לחבירו באותו נזק שהזיקה הפרה עיי"ש ויש להעיר ממ"ש בב"ק י"ג דקאמר אליבא דרבנן ה"מ בתרי גופי אבל בחד גופא כו' מכל היכא דבעינא משתלמנא משמע דוקא משום דחד גופא אבל מה שמסייע באותו נזק ל"מ מידי ואף אי נימא דלרבותא נקט חד גופא הנה עדיין יקשה ממש"ש אליבא דר"נ דמודה בהא משום דמי מצי אמר בשר אזיק אימורין לא אזיק הרי נהפוך הוא דאף דמסייע באותו הנזק ממש מ"מ פטור מלשלם חלק האימורין וכ"ה להלכה בר"מ פ"ח מה' נ"מ ה"ב אף דס"ל כר"נ בפ"ב שם ה"ט וצע"ק ובחי' על הרי"ף חולין שם הארכתי עוד בזה וכאן לקצר אני צריך]:)**