לפלגות ראובן חלק ב נג

הא הברכה והאמן הוי לבטלה אבל אה"נ דנשים פטורות ממצות חינוך ורק מדין ברכה ואמן לבטלה קאתי עלה ר"י להוכיח דסוכה כשירה למעלה מכ' עיי"ש והעתקתי את דבריו מפני שיש לי להוסיף לפי"ז לפרש בדרך צחות מה שסמכו כאן שלהי נזיר הא דאמר ר"י גדול העונה אמן יותר מן המברך וא"ל ר' נהוראי השמים כך הוא וכו' שנדחק במהרש"א שם בח"א לבאר איזה שייכות יש למאמר זה כאן שעיקרו הוא בפ' אלו דברים עיי"ש ולדבריו ז"ל הנ"ל שאין לנו מקום אחר להוכיח דס"ל לר"מ דנשים מחויבות בחינוך זולת הא דסוכה הנ"ל לפי"ז הי' איפשר לכוין ולומר דהיינו דקסמך ענין זה לכאן להוכיח מזה כיון דס"ל לר"נ דגדול העונה אמן יותר מן המברך דלפי"ז ע"כ שגם הילני המלכה היתה זהירה לענות אמן אחר ברכת בני' לשיטת הרמב"ם דהוא חובה ושוב אין לנו הוכחה מהא ברייתא דהילני המלכה דס"ל לר"מ בר פלוגתי' דר"י דנשים מחויבות בחינוך דהא י"ל דהוכחת ר"י הוא מדין הברכה והאמן שע"כ חייבת היא לענות על ברכת בני' וכנ"ל ולא נטעה מעתה לפרש ד' ר"נ בעיקר דין נזירות שמואל דהוא מדין חינוך הנוהג גם בנשים רק ממה שקיים לה אלקנה בעלה או מה ששמואל בעצמו קבל עליו אח"כ והסכים על הנזירות וכמו שיבואר לקמן בע"ה: **(הג"ה. [ולפלא מש"כ עוד שם בס' ת"מ הנ"ל ליישב הוכחת הרמב"ם דשמואל הי' נזיר עולם ממשה"ק התוס' בנזיר י"א האיך חל נזירות על תנאי הא נזירות א"א ע"י שליח ותיקשי ג"כ האיך חל נזירות שמואל ע"י אמו שהיתה שליח של אלקנה בעלה ותירצו כולם דשפיר חל הנזירות על תנאי משום שהקרבנות של נזיר שייכים שפיר ע"י שליח וא"כ שפיר הוכיח הרמב"ם דנזיר עולם הי' שמואל דמביא קרבנות בכל עת גילוח שלו דאם הי' דינו כשמשון א"כ ליתא בדין קרבנות האיך יחול הנזירות שלו ע"י אמו בשליחות אביו עיי"ש ואין להאמין כי מפיו יצאו הדברים האלה כי מה ענין חלות הנזירות ע"י שליח לדין הקרבן ובין איתנייהו בקרבנות ובין ליתנייהו בקרבנות א"א שיחול הנזירות ע"י שליח ורק לגבי האי כללא דבעינן בדיני תנאי שיהי' אפשר לקיים המעשה ע"י שליחות בזה נשתמשו הקדמונים בסברא זו לומר דכיון דקרבנות מיהת איתנייהו בשליחות לכן שפיר איתא ג"כ בתנאי ואשר ע"כ חידשו האחרונים לומר דאה"נ דבנזירות שמשון דל"ש קרבנות ליתא בתנאי עיין גליון רש"א נזיר י"א על התוס' שם בשם האחרונים אבל מה זה יועיל לנו לדין הנזירות להני דס"ל דליתא ע"י שליח ודאי דאף אם יש כאן קרבנות ואפשר להקריבם ע"י שליח מ"מ עיקר הנזירות ודאי דליתנייהו ע"י שליח ואין זה אלא שגגה ותימה וכבר האריכו האחרונים ז"ל בהאי דינא דנדרים ונזירות והקדש אי איתא בשליחות עיין שו"ת בשמים ראש וכסא דהרסנא סי' ר"ד ועיין תה"ד סס"י רנ"ד ובנוב"י מ"ק יו"ד סי' ס"ז ומ"ת סי' קמ"ז והדברים עת יקים. אחת אשר אמרתי במש"כ בשעה"מ ספ"ו מה' אישות להקשות למה שכתב המהרי"ט דאין להקדיש ע"י שליח דהוו מילי א"כ הא גם הקדש על תנאי לא משכחת לה לפי"ז דהוי תנאי שא"א לקיימו עיי"ש. והקשה ממ"ש בנדרים כ"ח הרי נטיעות אלו קרבן אם אינן נקצצות היום ועבר היום ולא נקצץ יש להן פדיון ואם איתא אפילו יקצצו נמי כיון דא"א להקדיש ע"י שליח והתנאי בטל והמעשה קיים עיי"ש שנשאר בקושיא ולענ"ד לק"מ לפימ"ש הרמב"ן במלחמות פ"ב דביצה בסוגיא דיתנו לו ר' זוז וינסוב ברתי שם ד' ך' ע"א וגילה לנו סוד נעלם בשם הראב"ד דכל הני משפטי התנאים ל"ב אלא בדבר שהמעשה חל תומ"י והתנאי בא לבטל המעשה אבל בתנאי דאם שאין המעשה חל אלא אחר שיקיים התנאי ל"ב בזה דיני תנאי כלל עיי"ש באורך וזה שריר וקיים ולפי"ז הנה שם בנדרים דקאמר בהדיא הרי נטיעות אלו קרבן אם אינן נקצצות היום הרי ביאר דבריו וכונתו שיקדשו לאחר שיעבור היום ולא יקצצו ל"ב בזה כלל משפטי התנאים ואף דא"א לקיימי' ע"י שליח מ"מ התנאי קיים וזה פשוט ונכון

ויתיישב נמי עפי"ז מה שראיתי בשו"ת הרי"מ בחידושיו שם ע"מ נדרים הקשה שם במש"ש ד' ס"ט ע"ב לא תחול הקמה אא"כ תחול ההפרה ר"מ נמי מודה דהפרה חלה עיי"ש והקשה דהא תנאי זה סותר למעשה ופשיטא דאם אמר הרי זה גיטך אם תחזירי וא"ל לא יהי' גט דלא מהני התנאי מה"ט והגט קיים וא"כ גם הכא הא מתנה בהקמה תנאי הסותר עוד הקשה הא הקמה והפרה ליתא ע"י שליח ואינו תנאי וע"כ מוכיח מזה כמ"ד דבדיבור א"צ דיני תנאי עיי"ש ולהנ"ל הנה שאני התם דמפרש להדיא שלא תחול ההקמה אא"כ תחול ההפרה והיינו שתחול אח"כ א"כ הא ל"ב כלל בזה משפטי התנאים כיון דאין ההקמה חלה עדיין עד שתחול ההפרה ואין התנאי בא לבטל מה שעשה וגבי גט שאני אף אם יתן לה הגט ויאמר אם תחזירי לי וכו' מ"מ חשבינן לי' תנאי סותר למעשה והגט קיים דהתם כיון שבא לבטל מעשיו היינו נתינת הגט שנותן לידה לכן בעינן משפטי התנאים וכמ"ש להדיא הרמב"ן שם בשם הירושלמי דפריך מתנאי ב"ג וב"ר דכתיב בלשון יעברו ומתרץ שא"ה שהיתה הארץ לפניהם והם מחזיקין בה מעכשיו וכו' וכן בקידושין כיון שהגיע קידושין לידה אין במשמע האם לבטל הקידושין עד שיכפול אלא התנאי בטל והקידושין חלין מעכשיו אבל במפרש לאחר א"צ כפל וכו' עכ"ל ודאי דלפי"ז בכל הני שאינן אלא דברים בעלמא שאינו עושה מעשה כלל אף להני דס"ל דבעינן גם בהו משפטי התנאים ול"א דאתא דיבור ומבטל דיבור [עיין הפלאה כתובות נ"ו וע"ד וכן מבואר בהג"ה מרדכי, כתובות סי' ר"צ עיי"ש ועי' תי' הרמב"ן ב"ב קכ"ו] מ"מ אם מתנה בפירוש בדבריו שלא יחולו אלא לאחר שיתקיים התנאי ודאי דא"צ בזה משפטי התנאים מאחר שאינם חלין רק אח"כ ועדיין איני עושה מעשה כלל וז"ב מאוד ומאי דקשיא לכאורה לפי"ז ממ"ש בשבועות כ"ח בשבועה שלא אוכל ככר זה אם אוכל זה דאף באם אכלי' לאיסורא תחלה והדר אכלי' לתנאי עובר למפרע ול"א דא"ע איסור כלל משום דנשבע שיאכלנו תחלה להתנאי כבר הקשה כן בר"ן שם ומתרץ לה שפיר עיי"ש ויתיישב נמי בזה קושית הגרעק"א בגהש"ס נזיר י"א ממ"ש בנדרים פ' ע"א קונם הנאת רחיצת עולם עלי אם ארחוץ דחל התנאי אף שא"א לקיימי' ע"י שליח ולהנ"ל א"ש דשאני התם שהתנה בתנאי דאם וחל אח"כ וכנ"ל והארכתי עוד בזה בקונטרס התנאים בע"ה ואכ"מ]:)** פלג ב

אמנם נראה להוכיח דע"כ ס"ל לר"נ דגם אשה יכולה להדיר את בנה בנזיר ומשום דע"כ לא ס"ל לר"נ דהא דאיש מדיר את בנו בנזיר הוא מדין הלמ"מ כמ"ש ר"י לעיל כ"ח ורק כר"ל שם דהוא מטעם חינוך דהא כיון דנזירות שמשון הוא ע"י שהדירו אביו וכמ"ש בנזיר דף ד' ע"ב דנזיר שמשון הוי דבר הנדור וע' כ"מ