לפלגות ראובן חלק ב מח

ס"ל דחד"א הוא מדין נדר וכמ"ש ג"כ המהר"י באסאן בתשובה סי' פ' וגם הרב מ"צ כתב כן עיי"ש ונדר ודאי מהני גם במקום שמשועבדת לו עיי"ש

ולכאורה מצינו סתירה לדבריו ז"ל ממ"ש להדיא במהרי"ט אה"ע ח"ב סי' א' דחד"א לאו מטעם נדר הוא וכן הביא הקצוה"ח בשמו בסי' ל"ד ס"ק ד' עיי"ש אמנם י"ל דמ"ש המהרי"ט שם דאין דין החד"א כדין נדר לא כתב כן אלא לענין דלא מהני בזה שאלה וכמפורש שם במ"ש וז"ל ולא תימא דהא דאמרינן שויא אנפשי' חד"א היינו שמותרת היא לו אלא שדיבורו אוסרת כדין הקונמות והי' יכול לישאל עליו דאם איתא מאי קמקשי התוס' לרבא [כונתו למ"ש התוס' מס' קידושין ס"ו א' ד"ה רבא] וכי לא יוכל לשוי' אנפשי' חד"א דאיהו לא מיירי אלא לענין איסור דערוה ולא לענין נדר דאיתי' בשאלה ועוד וכו' עיי"ש ומפורש בדבריו דעיקר בא לדון ולהוכיח דל"מ שאלה בחד"א אבל שפיר י"ל דמדין נדר הוא אלא דלא מהני בי' שאלה וכמ"ש לקמן בע"ה מילתא בטעמא

ובשעה"מ שם הביא מ"ש הרב מ"צ וזה דקשיא על הרשב"א איך אמרו שוי' אנפשי' חד"א כנגד עדים ולא התפיס בדבר הנדור ותי' ע"ז דהוא כמ"ש הרשב"א בתשובה דיכול אדם לקנוס א"ע לומר אם אעשה כך יהא פתי פת כותי וייני יי"נ משום דל"ב מתפיס בדבר הנדור אלא כשבא להתפיס אבל לאסור ע"ע רשאי וכו' ע"ש ולענ"ד אין זה אלא תימה שהרי ממקום שבא שם מפורש להיפוך וכמ"ש בב"י וביו"ד סי' ר"ה ס"ב בהאי דינא דהרשב"א מפורש דאם אמר שיהא פתי פת כותי וייני יי"נ וכו' לא נאסר בכך רק אם אמר דרך קנס אז יש אוסרים ויש מתירים וכמ"ש בש"ך שם ס"ק ח' טעם האוסרים בשם הריב"ש שכמו שב"ד יכולים לענוש ולהחמיר לפעמים יותר מדינו כפי צורך השעה כן הוא ע"ע כמו ב"ד ויכול לקבל עליו כל אותן החומרות ע"ש אבל בשלא אמר בדרך קנס לית מאן דפליג לאסור בכה"ג ואיך שייך לומר דמה"ט מצי למשויא אנפשי' חד"א

ולהסביר הדברים נביא תחלה את אשר החליטו האחרונים ז"ל בטעם החד"א דהוא מטעם נדר כלפי מ"ש בנוב"י מ"ת אה"ע סס"י כ"ג לדחות זה בטעות ומביא ראי' מהא דר"ה כ"ה שר"ע א"ל לר"י שילך לר"ג ביוה"כ שחל להיות בחשבונו דיתסר ר"י מטעם נדר עיי"ש והנה עתה בצאת ספרו של הגאון השואל שם בנוב"י והוא ס' מהר"ם מינץ מביא שם בסי' כ"ו מה שהשיב להנוב"י ז"ל ע"ז ומחזק את דבריו בטו"ט דכל הני הראשונים ז"ל דס"ל דיכולה למשויא אנפשה חד"א אף במקום שיעבוד ע"כ דס"ל דטעם חד"א הוא מדין נדר דאין מאכילין לאדם דבר האסור לו אף במקום שיעבוד וקושית הנוב"י מהא דר"ע ור"י מיישב בפשיטות דכיון דקביעות החודש ויוה"כ תלוי רק בנשיא וב"ד וכמ"ש אתם אפילו מוטעים א"כ ל"מ נדרו דהוי כמו שאוסר דבר שאינו בידו וכאומר על שומן שהוא חלב עיי"ש שמפרש עפי"ז דברי הרשב"א בחידושיו שלהי נדרים במ"ש לתרץ דמשו"ה ל"א כאן שויא אנפשה חד"א משום דזונה לא מוזהרת מכהן אלא כל היכי דאיהו מוזהר וכמ"ש ביבמות וכו' וזה פלא שהרי התוס' שם דחו ד' הרמ"ח מסוגיא דיבמות ומפרש כונת הרשב"א עפ"י הנ"ל דאי נימא דחד"א הוא מדין נדר א"כ אין לתפוס עליו איסור זה אחר שהיא משועבדת לו לכן גם עלי' ליכא איסור זונה כ"ז דהוא לא מוזהר עיי"ש וזה נחמד

וכעת ראיתי למחותני הגאון הג' ר' בנציון שליט"א הגאב"ד בילסק בספרו היקר שערי ציון שהאריך גם הוא בענין זה בסי' ל"ד ומיישב ג"כ קושית הנוב"י ז"ל הנ"ל בא"א קצת משום דהוי נדר טעות כמו באומר על שומן שהוא חלב מפני שסבור שהוא חלב ודאי דל"ה חד"א ונדר כלל בכה"ג ולא ראה דברי השעה"מ והמהר"ם מינץ הנ"ל שכבר קדמוהו במש"ש גם הוא כנ"ל דכל הני ראשונים ז"ל דס"ל דשייך חד"א גם במקום שיעבוד ע"כ דס"ל טעם החד"א מדין נדר והניין לי להעתיק מש"ש בשם השטמ"ק מ' כתובות ט' גבי סוגיא דפ"פ דמפורש שם להדיא דחד"א הוא מטעם נדר דהו"ל כאוסר עליו דבר המותר ועמ"ש שם עוד בדברים נכונים ונראה דכן מטין ג"כ דברי רש"י,: ז"ב בקידושין ס"ג ב' ד"ה לדידה לא הימנה שפירש שם דמשו"ה אין סוקלין ולענין איסורא טעמא אחרינא הוא דשויתי' לנפשה חד"א עיי"ש

ויתיישב עפי"ז נמי משה"ק בס' ברית יעקב סי' נ"ד שם על שיטת הראשונים דנאמנת האשה לומר טא"ל גם ברצון הא א"א משים אע"ר והאריך בזה עפי"ד התוס' ריש ב"מ דאמרינן שרצונה לעשות תשובה ולהצילו מן האיסור עיי"ש וכבר קדמו בכ"ז שם בשעה"מ פ"ט מה"א בסוף דבריו וכן בשו"ת שיבת ציון סי' כ"ג והקשו שם ג"כ קושיתו בהאי סוגיא דנדרים דפריך במ"ע אי באשת ישראל וברצון כלום יש לה כתובה ולהיפוך תיקשי הא א"נ דא"א מע"ר וביותר לד' הראב"ד מובא בר"ן כתובות פ' המדיר גבי עוברת על דת דגם במקום שמפסדת כתובתה אמרינן דא"א משים אע"ר ע"ש ותי' כנ"ל דשא"ה דרצונה לעשות תשובה ל"כ התם דאיסורא דעבד עבד עיי"ש בשעה"מ וקצרתי אמנם אי נימא דס"ל גם להראב"ד דחד"א הוא מדין נדר ולא מטעם נאמנות לא תיקשי מידי דלפי"ז ל"ש כאן כלל הא דא"א מע"ר ובמקום איסור אמרינן דשויא אנפשה חד"א מטעם נדר ואף בכה"ג ודו"ק כי נכון הוא בע"ה

ולהמתיק הדברים במה שנתקשו האחרונים ז"ל איך שייך טעמא דנדר בהא דשוי' אנפשי' חד"א והא מתפיס באיסור הוא הנה כתב שם בס' שע"צ בשם הח"ס יו"ד סי' קפ"ה דאף שאם היתה אומרת הריני כא"א או כנדה הוי כמתפיס בדבר האסור אבל אי אמרה הריני א"א או נדה אז ממ"נ או שבאמת אסורה היא או שכונתה לאסור א"ע כבנדר אע"ג דלא פירשה בהדיא ומה דלא מהני בה שאלה משום שכן הי' כונתה שיהי' האיסור חל באופן דלא יהני בי' שאלה כי הלא כמה נדרים איתא דליתנייהו בשאלה וכ"כ בח"ס שם באומר פ"פ מצאתי כדי שתהי' עליו סוטה הרי נאסרה עליו כסוטה דאורייתא שאין לדבר זה היתר כלל עכ"ל. ונראה להסביר דבריו עפימ"ש ג"כ בקוהצ"ח כה"ג בסי' פ"ח ס"ק י"ג לתרץ קושית האו"ת על הטוען הפקדתי בידך חטין וזה משיב פקדון שעורים הא כיון דאיתא בעין ל"מ לשון מחילה בדבר בעין וז"א נכלל בלשון שיהי' כאומר הריני נותן לך ותי' ע"ז בקצוה"ח כמ"ש בב"ב בטעמא דחזקה דיותר מג' שנים קפדי ומדשתק מחיל אע"ג דבקרקע ודאי ל"מ לשון מחילה כו' אלא ודאי כל ששתק בדעתו ליתנו לו והיכי דהוא חוב מוחל לו והיכי דהוא דבר מסוים נותנו לו ודוקא אמר בפירוש לשון מחילה בדבר המסוים. לא מהני אבל סתמא מאי דמוכח משתיקתו נעשה כלשון מתנה ונמי כלשון מחילה היכי דשייך עכ"ל וכמו כן נאמר גם הכא בעניננו דאה"נ אי אמרה הריני כנדה הוי מתפיס בדבר האסור ולא מהני אבל באמרה הריני נדה אז אמרינן או דבאמת אסירה היא או מקבלת ע"ע איסור זה בלשון המועיל וכמובן: