לפלגות ראובן חלק ב מו

והיא אסור' בקרוביו מד"ס עיי"ש [ותמוה לי מש"ש בשטמ"ק בשם הרמב"ן ז"ל וז"ל ואיכא למימר הס' ודאי לא הוי כיון דהשתא א"א גמורה ועדיין לא עשה בה מעשה זה ועוד וכו' שהרי נזיר ששתה יין לוקה ואע"ג דמצי מיתשל וכו' והאשה שנדרה בנזיר והיתה מטמאה למתים לוקה את הארבעים ואע"ג דאי אתי בעל מצי מפר לה ומיעקר לי' לנדרא למפרע עיי"ש וזה פלא והרי ידוע דהבעל אינו עוקר למפרע ורק מכאן ולהבא וכמ"ש בנדרים ע' ובנזיר כ"א וצ"ע] אמנם מ"מ מ"ש להוכיח מנדה מ"ו דע"כ אתא נישואין דרבנן ומבטלים לנדרא דאורייתא כבר כתבנו דאפשר לדחות לפימ"ש בנדה שם הטעם כדר"פ דכל הנודרת וכו' וכאן ל"ש זה כלל דהא מכוונת בפירוש להפקיע א"ע בזה מבעלה ול"ד לדהתם וכנ"ל ועיי"ש ג"כ בחי' הרשב"א שלהי נדרים דאפשר למ"ש רב ששת התם דאוכלת בתרומה מותרת נמי בתרומה דאורייתא ואי נימא דל"ה הקידושין רק מדרבנן האיך שריא בתרומה דאורייתא

וטפי הי' נראה להסביר מ"ש בסוגיין כאן הא דאפקעינהו רבנן לקידושין מיני' שהוא כמ"ש בר"ן גיטין פ' המגרש בהא דע"מ שלא תינשאי לפלוני ונישאת לו דהולד ממזר והקשו הראשונים ז"ל האיך הגט בטל ובניה ממזרים הא א"י לעבור כלל על תנאה שהרי א"א שתינשא לו שהרי אם נישאת לפלוני נמצא הגט בטל ואין קידושין תופסין לו בה ונמצא שא"א שתינשא לו ותי' הר"ן שכיון שא"א להגט להתבטל אלא מחמת חלות הנישואין וכו' ה"ה כאילו אמר לה ה"א מותרת לכל אדם אלא שאם תינשאי לפלוני ה"א אשתי עד שעת נישואין ומשעת נישואין ואילך אלא שבשעת נישואין אי את אשתי אע"ג דמסקינן לקמן בהיום אי את אשתי ולמחר את אשתי דכיון דפסקה פסקה הנ"מ היכי דיום א' פסקה לגמרי אבל הכא לא פסק אלא לענין שאפשר לנישואי אותו פלוני לחול עיי"ש וכן השתמש בסברת הר"ן הנ"ל בנתה"מ סי' רמ"א ס"ק ה' ליישב עפי"ז משה"ק עמ"ש שור זה נתון לך במתנה ע"מ להחזיר והקדישו ה"ז מוקדש ומוחזר הא כיון דמע"ל בעי קנין והאי כיון שהקדישו הא א"י שוב להקנותו ותי' ג"כ כנ"ל דהיינו דאמרינן שע"כ הקדישו באופן זה שיהי' הקדש קודם החזרה וגם אחר החזרה אלא שבשעת החזרה לא יהי' הקדש ואף דקדושה בכדי לא פקעה מ"מ הכא כיון דלא פקע אלא כדי שיתקיים התנאי כדי שיהי' אפשר להקדש לחול מהני כמו בגט הנ"ל עיי"ש ולפי"ז הי' אפשר הי' לומר לכאורה גם כאן כן במ"ש דאפקעינהו רבנן לקידושין דהיינו שלא הפקיעו אותן לגמרי אלא שהפקיעו אותן על שעה זו שנאנסה אבל קודם שנאנסה הוי קידושין גמורים וכן אחר שנאנסה הוי ג"כ קידושין. ואף שאין ביד הבעל להתנות כן אלים כח רבנן שקידש אותה על דעתם ודמי כאילו התנו כן שבאם תאמר טא"ל אפקעו אותו הקידושין על רגע זו שנאנסה ותחול תיכף בחזרה מאיליהן שנית. תדע שהרי לא מצינו שתצטרך קידושין מחדש וכן מבואר שם נמי להדיא שאוכלת ג"כ בתרומה אם א"כ הוא הרי דמחזקינן לה כאשתו גמורה גם אח"כ אף דאמרינן כיון שאפקעינהו רבנן לקידושין מיני' ושפיר אפשר לו ג"כ לפי"ז להפר את נדרה משום קדושין הראשונים כמו שמותרת נמי בתרומה מחמת קידושין הראשונים דע"כ עלינו לומר שאף שיפקעו הקידושין לשעה חדא חוזרין וחלין הן אח"כ מאיליהן כנ"ל שהרי מותרת היא לו גם בלא קידושין מחדש ול"ה ב"ז ומותרת נמי בתרומה מה"ט ולק"מ ף קושית הב"א הנ"ל לפי"ז ודו"ק

ובעי"ט שם סי' קס"ט בהג"ה תמה על הטעם דאפקעינהו לקידושין א"כ אמאי אמר רבא שם דאינה אוכלת בתרומה משום דאפשר בחולין הא כיון דליכא קידושין ונבעלה לכשר לה הא ליכא שום איסור ונדחק ליישב זה ולא אבין דבריו הא נהפוך הוא דאי נימא דאפקעינהו רבנן לקידושין לגמרי הא אינה אשת כהן כלל ואיך תאכל בתרומה ושפיר י"ל דס"ל לרבא דהפקיעו רבנן את הקדושין למפרע ומ"מ התירו לו להיות עמה דאין בזה אלא איסור פנויה וע' אה"ע סי' כ"ו ס"א דאפשר דבמיוחדת מותר מדינא ואינו אסור אלא במופקרת אבל לא במיוחדת לו. והארכתי בע"ה הרבה בענין זה במק"א וכאן קצרתי אבל לענין תרומה שפיר ס"ל לרבא לאסור כיון דאפשר לה בחולין וכמ"ש בסוגיא שם וי"ל עוד בענין זה וכאן לקצר אני צריך: פלג ג

ונקדים עוד לבאר פרט אחד בעיקר טעמא דחד"א שנחלקו הפוסקים ז"ל אם הוא מדין נאמנות או מדין נדר. ואשר בזה תלי נמי האי דינא אי י"ל חד"א במקום שהיא משועבדת לו וכמ"ש ג"כ האחרונים ז"ל ותחלה נבאר בע"ה מה שמצינו לרבותינו הראשונים ז"ל דפליגי בדין חד"א אם שייך ג"כ במקום שמשועבדת לו אי לא דהנה בתוס' רי"ד ז"ל פ"ק דקידושין די"ב בעובדא דיהודית דביתהו דר"ח כ' שם להדיא דמשו"ה ל"א שם דשויא אנפשה חד"א משום דאגודה בי' ומשעבדה ליה ולא מהימנה לה לשויא חד"א בזה דל"ד שאומרת קדשתני שאסורה בקרוביו משום דלא אגידה גבי' ע"ש ובשעה"מ פ"ט מה"א הט"ו מביא דבריו והביא שם ג"כ בשם המהרי"ט ז"ל ח"א סי' צ"ב שתמה ע"ד התוס' רי"ד ז"ל הנ"ל וס"ל דגם במקום דאגודה בי' מ"מ בידה לשויא אנפשה חד"א וכמו באמרה הנאת תשמישך עלי דאסורה וכן באמרה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני דאמרינן פ"ב דכתובות דבלא אמתלה א"נ משום דשוי' אנפשה חד"א ועיי"ש בשעה"מ מ"ש בזה באורך ויבואר לקמן בע"ה

וראיית המהרי"ט מהא דאמרה טמאה אני וכו' נאמנת אע"ג דאגידה גבי' כ' שם בשעה"מ לדחות דגבי נדה שאני דהתורה האמינתה כדנפ"ל מקרא דוספרה לה לעצמה עיי"ש ואינו צריך לזה דבלא"ה לק"מ דרק לאפקועי נפשה מבעלה הוא דאינה נאמנת אבל לא לענין ראתה נדה דאינו מפקעת א"ע מבעלה כלל ובתחילת נישואין נישאת לו ע"ד כן שלא יהא כופה ומשמשתו בעת שתאמר טמאה אני ואחרי טהרתה תשוב עוד לבעלה ותמצא כזה גם בס' חו"ד סי' קפ"ה ס"ק ה' וכן בש"ש ש"ו פי"ט לענין מ"ש לחדש דעיקר מה שנאמנת האשה לומר נטמאתי בנדה הוא משום דשויא אנפשה חד"א ועפ"י דבריהם ז"ל הנ"ל הנה אזדא ג"כ ראיית המהרי"ט הנ"ל מאיליו ושפיר י"ל דלהפקיע א"ע מבעלה לגמרי לא מצי לשוי' אנפשה חד"א במקום שמשועבדת לו

ובשעה"מ שם מביא מה דמבואר מד' התוס' שלהי נדרים דאפילו במקום שיעבוד ס"ל דאמרינן שויא אנפשה חד"א וכן מוכיח מד' התוס' ורא"ש פ"ב דמ' יבמות שהבאנו לעיל דס"ל נמי דשפיר אמרינן כאן שלהי נדרים דמצי משוה אנפשה חד"א עיי"ש מש"כ לתרץ לדידהו קושית התוס' רי"ד בהא דיהודית הנ"ל. ומצינו עוד לרבותינו הקדמונים ז"ל דפליגי בזה. ובשלטי הגבורים פ"ב דכתובות כתב ז"ל ואם השבויה עצמה אומרת שהיא טמאה נאמנת לאסור על בעלה ואין ע"א נאמן להתירה לו עכ"ל ומפרש