לפלגות ראובן חלק ב מה

נימא דאפקעינהו רבנן לקידושין מינה ונעשית פנוי' למפרע א"כ ודאי דחייל ג"כ נדרה שנדרה לאסור א"ע על היהודים אחר שנעשית פנוי' למפרע וא"צ לשום כולל ומוסיף בזה. ובתוס' הגרעק"א שם בשם השעה"מ דנים שם רק לענין לומר שחל עלי' האיסור אחר שנתגרשה דבזה אמרו שם דמ"מ לא חל אח"כ כיון דבשעת הנדר ל"ח ועיי"ש בתוס' הגרעק"א שגם בזה מסתפק לומר דאולי מ"מ איסור השבועה והנדר מיתלא תלי וקאי ע"ש הא מיהת פשיטא דאם נפקע איסור הראשון למפרע ודאי דחל איסור הנדר ג"כ למפרע והדר קשיא כנ"ל איך יתיר לה הבעל ויפר את חלקו כיון דאפקעינהו לקידושין מיני': **(הגה ובתפא"י כאן שלהי נדרים אות ס' כ' דלהכי נקט נטולה אני מן היהודים ולא נקט מן הבריות מדרצתה לאסור גם בעלה והרי בעלה אינו בכלל בריות כדלעיל מתני' ג' גבי קונם שאיני נהנה לבריות עיי"ש ולפלא שלא עיין במחכתה"ר בסוגיא שם בנדרים פ"ד ע"א במש"ש להדיא ובעל לאו בכלל בריות הוא והתנן נטולה אני מן היהודים וכו' וא"א בעל לאו בכלל בריות הוא וכו' עיי"ש הרי מפורש להיפוך דמן היהודים ומן הבריות שוין הן לענין זה דבעל ג"כ בכלל וז"ב. ע"כ הג"ה

)** והנה בתפא"י שם בגיטין הביא ג"כ קושיא זו בשם גאון אחד שעדיין תפקיע א"ע מבעלה ע"י שתאמר גם שניהם טא"ל ונטולה אני וכו' עיין בדבריו פ"ד דגיטין מ"ב מש"ש לחקור הרבה בעיקר מ"ש חז"ל אפקעינהו רבנן לקידושין האם נימא שהוא מותר ג"כ בקרובותי' והיא בקרוביו או אם היתה א"כ ואכלה בתרומה עבדה איסור למפרע עיי"ש משה"ק עוד ומבאר לעצמו שהפירוש הוא דהוי כאילו התנה ע"מ שאם אגרשך וכו' יהי' גם אונס בכלל וכן וכו' וכאן נמי הו"ל כאלו התנה בשעת קידושין שכשתאמר טמאה אני לא תהא נאמנת אבל ודאי יכול הוא להתיר נדרה עיי"ש מ"ש ליישב עפי"ז מה שנתקשה שם במה דקיי"ל בטלו מבוטל וע"כ דלית לן האי סברא דכל מקדש וכו' ובעלמא הא אית לן סברא זו ומחלק את הנושאים עפ"י דרכו ודבריו תמוהים וקושיתו לק"מ דודאי גם התם שייך סברא זו דכל מקדש וכו' ואפקעינהו כמ"ש רשב"ג רק דקיי"ל כרבא בהא דס"ל דכאן הי' עיקר התקנה שלא לבטל אבל בדיעבד אם בטלו העמידו חז"ל את דבריהם עד"ת ולא הי' ניחא להו לרבנן לתקן שגם בדיעבד לא יהי' מבוטל ולא רצו חז"ל להפקיע את הקידושין כאן אם יבטל ובזה הוא דפליג על רשב"ג דס"ל שגם זה הי' בכלל התקנה שאם בטלו אינו מבוטל ופליג רבי ע"ז אבל אה"נ דגם רבי מודה שאפשר הי' לרבנן להפקיע הקידושין גם כאן ומה זה קושיא שהקשה שם מ"ש מתליוהו וקדיש דמשום ה"ט דכל מקדש וכו' אמרינן דלאו קידושין הוא עיי"ש ולק"מ אחר שכן התקינו רבנן בתחלה דכאן יהי' מבוטל אם יבטל תדע שהרי מבואר שם בתוס' גיטין ל"ב ע"ב ד"ה ור"נ אפילו לרבי אם בטלו בפני שנים לר"ש או בפני א' לר"נ אמרינן מה כח ב"ד יפה ואינו מבוטל וע"כ דצריכין אנו לומר גם אליבא דרבי דה"ט משום דאפקעינהו רבנן לקידושין מיני' וכמש"כ גם בשו"ת נוב"י מ"ק או"ח סי' ל"ה עיי"ש הרי דגם לרבי שייך לומר כאן האי דכל מקדש וכו' דלא פליגי רק בעיקר התקנה. וז"פ וברור: וכן יש לתמוה בענין זה במש"כ בראב"ן בפירושיו למ' גיטין מובא בספר כסף נבחר ערך אפקעינהו שכתב ג"כ ומדפסק ר"נ הכא הלכה כרבי ובאיסורא ל"א מה כח ב"ד יפה ואין כח בב"ד להפקיע קידושין ש"מ מהכא דכל היכי דאמרינן בתלמודא כל דמקדש וכו' ואפקעינהו לקידושין דרשב"ג היא ופליג רבי עלי' והלכתא כרבי עכ"ל וקשה להבין דבריו וכי כולהו בחדא מחתא מחתינהו ולהדיא מצינו בכ"מ דפסקינן ג"כ לדינא כן מה"ט דאפקעינהו לקידושין וכמו בהא דתליוהו וקדיש ב"ב מ"ח הנ"ל ובטענת אונס בגיטין ריש כתובות וכן בגיטין ע"ב גבי שכ"מ אם עמד. וע' ג"כ רש"י שבת קמ"ה בטעמא דנאמנות ע"א בעדות אשה דהוא מטעמא דאפקעינהו לקידושין מיני' [וכבר הסבירו האחרונים ד' רש"י הנ"ל כי היכי דלא תיקשי משה"ק כולם על שיטה זו ע' עי"ט סי' קל"א וע' א"מ אה"ע סי' ק' ס"ק א' בהג"ה באופן אחר קצת עיין בדבריהם וקצרתי] ועיין תוס' ורא"ש קידושין ו' גבי מתנה ע"מ להחזיר דל"מ בקידושין מדרבנן ומה"ת ודאי דמהני אלא דאפקיעו לקידושין וע' ג"כ ב"ש אה"ע סי' קמ"א ס"ק ע' מ"ש לדון לשיטת הרמב"ם דעדות שבשטר אינו אלא מדרבנן משום דהוי מפי כתבם א"כ גט הבא ממדה"י מדאורייתא ל"מ ורק מדרבנן משום הא דכל מקדש וכו' ואם אינו מקיים כתקחז"ל בטל הוא מה"ת עיי"ש **(הגה וכ"כ שם ס"ק מ"ו ובס' קמ"ב ס"ק ב'. אמנם לדבריו ז"ל תקשי לר"מ דס"ל ע"ח כרתי ולפי שיטת הרי"ף והרמב"ם בפ"א מה"ג סגי בע"ח לחוד ואף אם מסרו לה בינו לבינה כשר ע' אה"ע סי' קל"ג ותיקשי לכאורה האיך כשר הגט מה"ת לר"מ בלא ע"מ והרי כל עדותם לפי"ז אינו אלא מדרבנן וע"כ כמ"ש בט"ז חו"מ סי' כ"ח דבגיטין בודאי מהני מדאוריתא שמצינו השטר בקרא או כמש"ש בנתה"מ דשאני גיטין משום דעידי החתימה לא מסהדי על גמר הדבר רק שנכתב בציווי הבעל ודבר זה ל"ב הגדה בפני ב"ד וגם מפי כתבם כשר בזה דרק בשטר ראי' שמעידין על גמר הדבר פסול מפי כתבם מה"ת ואינו כשר אלא מדרבנן עיי"ש בס"ק ז' הרי דבגיטין ודאי דמה"ת כשר גם לדעת הרמב"ם והארכתי בזה במק"א:)** וע"כ דדינא הוא בכ"מ הא דאפקעינהו רק דכאן ס"ל לרבי שכך תקנו מתחילה שיהא ביטולו ביטול בדיעבד וז"ב. עוד יש לדון ביתר דברי התפא"י גיטין שם אלא שלא נפניתי להאריך בהם אחר שבעצמו שם חזר ודחה דבריו וכמש"ש לדייק לשון הר"ן כאן מ"ש ונמצא בשעה שנאנסה פנוי' היתה עיי"ש

ובס' ברית אברהם שם סי' נ"ט כתב לחדש דבר דמ"ש בכ"מ אפקעינהו רבנן לקידושין מיני' היינו שהפקיעו שלא יהי' קידושין מה"ת רק שישארו עכ"פ קידושין דרבנן וכמו שהי' מקדש אותה בפחות מש"פ שהמותר על פחות מש"פ הפקירו והפקיעו ממנו ונשאר קדושין מדרבנן וממילא מצי לותקן שיהא העד נאמן מדרבנן וליהני הגט דרבנן כיון דליכא קידושי דאוריתא וכו' ע"ש ומיושב ממילא גם סוגיא דנדרים הנ"ל עפ"י המתבאר בנדה מ"ו ע"ב דלמאי דקיי"ל מופלא סל"א דאורייתא אתיא נישואין דרבנן ומבטלים לנדרא דאורייתא. וא"כ גם כאן אף אם תאמר טא"ל ויפקיעו קידושין דאוריתא מ"מ ישאר מיהת קידושין מדרבנן ויכול להפר נדרה אם תאמר ג"כ נטולה אני מהיהודים עיי"ש [ומצאתי שגם בתפארת ירושלים כתב כן בפ"ד דגיטין אות מ"ב עיי"ש]

ואם אמנם לכאורה נראין דבריו נכונים מאוד ומצינו ג"כ בחידושי הרשב"א ושטמ"ק ריש כתובות שכתבו ג"כ במקום דאפקעינהו לקידושין שמ"מ אסור הוא בקרובותי'