לפלגות ראובן חלק ב מד

משום דמיירי באומרת טא"ל כי מתני' דהתם ושוב כתב ואל תתמה הא שוי' אנפשה חד"א וכו' הרי שפתי רבינו הרא"ש ז"ל ברור מללו דפריך על הני עובדא וגם על מתניתין נדרים הא שוי' אנפשה חד"א אחר דמוקי להני עובדי באומרת טא"ל כי מתני' דהתם ומתרץ משום דרובן משקרות וכו' לכן לא נתכנה לאוסרה על בעלה כלל וכמש"כ בקרבן נתנאל שם ושפיר מוכיח שם אחר כך מהא דרב ששת דמותרת ג"כ בתרומה הרי דגם לדידן ל"ח לחד"א כלל בזה ולהוציאה מבעלה עי"ז דממתניתין אין להוכיח כן דהי' איפשר לדחות ולומר דמתניתין אתיא כרבנן דפליגי על רבי דלדידהו אין להוציא אשה מבעלה אלא עפ"י עדים ומתירין אותה לבעלה גם בדברים מכוערין וקלא דלא פסיק וכמש"ש לעיל בשם רש"י דמפרש תצא מבעל ומשני שם בגמ' ואב"א וכו' דברייתא רבי היא ופירש"י רבי היא דמפיק אשה מבעלה בקול כל דהוא ומתניתין מוקי כרבנן עיי"ש וא"כ הא גם ממתניתין דנדרים אין להוכיח להלכה לדידן דקיי"ל כרבי דהא י"ל דמתניתין דנדרים ג"כ אתיא רק כרבנן דפליגי על רבי וי"ל נמי לדידהו דמשו"ה ל"ח לחד"א משום מיגדר מילתא וכמ"ש בחי' רשב"א שלהי נדרים כדי שלא יהא בנות ישראל פרוצות ומפקיעות א"ע מידי בעליהן עיי"ש אבל אה"נ די"ל דלרבי דס"ל דמפקיעין אשה מבעלה בקול כל דהוא איפשר דלדידי' דקיי"ל כותי' אה"נ דאסורה על הבעל גם באומרת טא"ל משום חד"א ומפקינן אותה מבעלה. ולכן לא הביא הרא"ש ראי' רק מהא דרב ששת דגם אמוראי בתראי ס"ל להלכה דל"ח בזה לחד"א ומותרת גם בתרומה וכמו כן מוכיח מהני עובדי דמיירי ג"כ באומרת טא"ל ומ"מ התירו אותן לבעליהן גם אמוראי בתראי ומעשה רב וטעמא דמילתא משום שראו חכמים קלקול הדורות וכו' ורוב האומרות כך משקרות לכך נראה להם להתירן ודו"ק היטב כי דברים ברורים הם בפי' ד' הרא"ש בע"ה וא"צ להאריך רק מפני שנדחקו בזה רבותינו האחרונים ז"ל וכנ"ל. ומבואר מזה דלכו"ע ס"ל דגם באם אמרה טא"ל ברצון מ"מ מותרת לבעלה דהא גם לתירוץ הרשב"א והר"ן ז"ל בהני עובדי דלא איירי באמרה טא"ל מ"מ משמע מלשונם דס"ל דאה"נ דמותר גם באמרה טא"ל וכמש"כ בדבריהם שאין האשה נאסרת ע"ב אלא בקו"ס או בעידי דבר ברור עיין בדבריהם וכמשנ"ת ג"כ באה"ע סי' קט"ו הנ"ל וז"ב: פלג ב

והנה בר"ן במתניתן מבואר דמספקא לי' האי מילתא אי מדינא נאמנת היא לאוסרה עליו רק שחז"ל עקרו בזה דבר מה"ת ומשום מש"ש דאפקעינהו רבנן לקידושי מיני' כו' או דבאמת גם מדינא לא מהימנא דלאו כל כמינה למימר טא"ל ולהפקיע א"ע מבעלה ולהך שיטה דמהימנא מדינא איכא לפרושי בתרי גווני הא' מטעם חד"א אע"ג דמשעבדה לי' וכמ"ש לקמן בע"ה או משום מ"ש בר"ן כיון דמבזי נפשה ודאי קושטא קאמרה אמנם עמ"ש מו"ח הגאון שליט"א בס' ה"צ ד' ט"ו דהעיקר הוא בכונת הר"ן להאמינה מדין חד"א ומיישב עפי"ז משה"ק האחרונים על הר"ן ז"ל במ"ש דאי נימא דמותרת מטעם דאפקעינהו לקידושין א"כ בנבעלה לפסול לה פסולה ואינו במשמע והקשו כולם על שלא הביא הר"ן מהנהו עובדי דאהלויי ונפטויי דהוי וכרים ומ"מ אמרו איתתא שריא אף שפסולין אצלה ולפי"ז א"ש משום דהתם ל"ש חד"א כיון דהיא בעצמה לא ידע' שהנכרים באו עלי' שבעלה כיחש לה ולא שויא אנפשה חד"א כלל וכ"כ בעי"ט סי' קס"ט בהג"ה וכבר קדמם בזה בשו"ת ח"ס אה"ע מ"ת סי' צ"ח עיי"ש וז"נ. אמנם גם אם נפרש כוונת הר"ן מדין נאמנות ולא מטעם חד"א איפשר ג"כ ליישב קושיתם הנ"ל מהני עובדי דאהלויי וכמ"ש בח"ס שם דלפירוש זה מוקמינן הני עובדי באשת ישראל ובלא בדקה בט"ע דקלא ונימא דהוי קרוב למזיד בכה"ג ומ"ש הר"ן לפרש הני עובדי בא"כ ובאונס משום דלדינא באמת שוגגת מיקרי בכה"ג כיון שטעתה בדין עיי"ש. וע"ע תי' נחמד לקושיא זו בראשית בכורים סי' ז' די"ל דשיטה זו קיימא בשי' רבו של הריטב"א ז"ל שכ' בחי' קידושין ס"ח בשמו דלמאי דקיי"ל כותי ועבד הבא עב"י הולד כשר לא פסלה אפי' לכהונה לא להאשה בביאתו ולא להולד. עיי"ש ומדוקדק מאוד מה שהזכיר הר"ן כיון דלפי"ז אסורה לבעלה ע"י נתין או ממזר ולא הזכיר עכו"ם וז"נ משום דע"י עכו"ם אי נימא דאפקעינהו לקידושין והוי פנוי' לא נפסלה לכהונה בזה וע' רי"ט אלגזי פ"ח דבכורות אות ס"ה וי"ל בזה וקצרתי עכ"פ יש להסתפק בכונת הר"ן בדין הנאמנות להך שיטה דס"ל דנאמנת אם הוא מדין חד"א או לא. גם ממ"ש די"ל דמדינא אינה נאמנת לאסור א"ע ע"ב ודאי מוכח דמספקא מילתא להר"ן ז"ל אי שייך כאן חד"א וע"כ משום דמשועבדת היא להבעל וכמ"ש לקמן בע"ה

והנה הקשו האחרונים ז"ל על תי' הראשון שתי' הר"ן ז"ל דה"ט שהתירוה לבעלה באמרה טא"ל משום דאפקעינהו רבנן לקידושין מיני' א"כ מאי תקנה היא זו הא יש לה עצה שתאמר גם שניהם טא"ל ונטולה אני מן היהודים דאם נאמר דאפקעינהו לקידושין ופנוי' היתה א"כ שוב אין בידו להפר דאין הבעל מיפר בקודמין ועמ"ש בזה בס' ברית אברהם ח' אה"ע סי' נ"ט ובשם ארי' יו"ד סי' נ"ט מ"ש בהגרש"ש ליישב משום דמ"מ נודרת על דעתו הנה גם בתפא"י גיטין פ"ד אות ט' כתב ג"כ כן אבל גם זה אינו דהא כאן חזינן שברצונה להפקיע א"ע מבעלה

וראיתי למו"ח הגנ"י שם בס' ה"צ סי' ט"ו שכתב לתרץ בדרך חידוד עפמשה"ק מתוס' דאיך חל נדרה על תשמיש של אחרים בעודה א"א והא אאחע"א ותי' דחייל רק בכולל דבעל או מוסיף עיין תוי"ט ותוס' הגרעק"א ומעתה לדברי' שטמאה ואסורה היא על הבעל ממילא ל"ח איסור נדרה גם על כל העולם משום דבלא"ה אסורה היא עליהם באיסור א"א. א"כ י"ל אף דנאמר שיפקיעו הקידושין מפרע והוה פנוי' מ"מ כיון דבשעת אמירתה ל"ח הנדר מצד דאאחע"א ממילא גם אח"כ ל"ח וכמ"ש בר"ן נדרים י"ז במתני' דיש נדר בתוך נדר וא"כ א"ת גם שניהם טא"ל ונטולה אני מהיהודים לאו כלום היא וא"צ הפרה כלל עיי"ש. ובמחכ"ת ז"א דלבד דגם לפי דבריו הא יש לה עצה לומר לבעלה אחר שאמרה היום נטולה אני מן היהודים וכבר חל נדרה תאמר למחר שטמאה היא גם כן שנטמאה אח"ז. וכאן שוב אין לנו עצה דהא לדברי' כבר חל נדרה בשעה שהיתה מותרת לבעלה ע"י כולל ועתה במ"ש עוד טא"ל א"א להתירה ע"י אפקעינהו דא"כ שוב אין בידו להפר וגם אם הפר לה מאתמול תתבטל הפרתו למפרע וגם זו"ז הנה לא עיין שם בתו' רעק"א במ"ש בשם השעה"מ לענין נדרים ושבועות דלא אמרינן בהו אי משכח רווחא חיילא כמו בכל אחע"א משום דבעינן שיהא חל האיסור מיד דזהו דוקא באם הותר הראשון ע"י הפרת הבעל והיינו מכאן ולהבא אבל באם נשאל על הראשון לחכם והתיר למפרע הלא מפורש בשבועות כ"ז דעלתה לו שני' תחתיה. וכן גם כאן אי