לפלגות ראובן חלק ב מג

באמרה טמאה אני לך דא"כ אמאי מותרת והא שוי' אנפשה חד"א עיי"ש וכ"מ בתוס' כתובות ד' י"ג ע"א ד"ה מעלה שמפרשים שם דאי לאו ה"ט היתה נאסרת ע"י יחוד עיי"ש וס"ל נמי דלא איירי באומרת טא"ל. אמנם בתוס' יבמות כ"ה ע"א ד"ה אמר מבואר דהני עובדי מיירי באומר טא"ל כי מתני' דעלה קאי ואפי"ה שריא מהני טעמי ומ"מ לא תיקשי מהא דשויא אנפשה חד"א משום שראו חכמים שרוב האומרות כן משקרות לכך נראה להם להתירן והיינו שמשו"ה אמרינן שלא נתכוונו כלל לאסור א"ע על בעליהן וכמ"ש המפרשים עיי"ש וכן גם ברא"ש שם פ"ב סי' ח' כתב לפרש כן עיי"ש וכבר עמדו רבותינו האחרונים ז"ל על סתירת ד' התוס' הנ"ל עיין תה"ד פסקים כתבים סי' רכ"ב מ"ש דבתוס' יבמות הוא ד' ר"י דלא ניחא ליה לאוקמי הני עובדא בבועל כמ"ש בתוס' כתובות ס"ג והתם בכתובות הוא דעת הרשב"א דל"נ לי' לאוקמי באומרת טא"ל דס"ל דבכה"ג ודאי אסורה כיון דאיכא רגל"ד שנתייחדה אתו וכו'. עיי"ש

וראשון תחלה נאמר ליישב משה"ק כולם ע"ד התוס' הנ"ל בב' המקומות שהוכיחו ראייתם מהני עובדי והקשו בזה למה ל"א שויא אנפשה חד"א ולמה לא הקשו כן אמתניתן דנדרים דמפורש להדיא באומרת טא"ל שמותרת לבעלה למשנה אחרונה עיי"ש במהרש"א כתובות ס"ג ובמפרשים והטיב אשר דבר בזה בתה"ד שם להוכיח מד' התוס' והרא"ש הנ"ל דס"ל לחלק בין איכא רגל"ד כמו הני עובדי שנתייחדה אתו ובין ליכא רגל"ד כמו במתני' כאן שלהי דרים וממתני' לק"מ משום דליכא רגל"ד עיי"ש וכן הביאו הרמ"א להלכה באה"ע סי' קט"ו ס"ו עיי"ש בב"ש ס"ק ובביאור הגר"א שם ס"ק כ"ה. אמנם בנוב"י מ"ק אה"ע סי' ע' כתב לדחות הוכחת בעל תה"ד הנ"ל ומיישב ד' התוס' ז"ל בדרך אחרת. ומסיק דלפי"ז הי' מקום לומר לדינא דגם בדאיכא רגל"ד נאמנת עיי"ש. **(הגה. [ובישוי"ע אה"ע שם סי' קט"ו ס"ק ד' תמה על האחרונים ז"ל דלא מצאו מקום לחלק בזה בין רגל"ד או לא רק מהוכחת התה"ד הנ"ל מה שלא הקשו הראשונים ז"ל על מתני' כאן וכתב שמצא ירושלמי מפורש לחלק כן והוא בפ"ק דסוטה ה"ג במ"ש אמתני' שם ואלו אסורות מלאכול בתרומה וחשיב האומרת טא"ל ופריך על רב ששת דס"ל האומרת טא"ל מותרת לאכול בתרומה ומשני שא"ה דרגלים לדבר שהרי קינא לה ונסתרה ולשון הירושלמי מבואר להדיא דברגל"ד נאמנת עיי"ש ובמחכתה"ר לחנם תמה מד' הירושלמי הנ"ל ומש"כ דבירושלמי פריך ממתני' על רב ששת הנה ליתא כן רק דבירושלמי פריך מתני' לא כמשנה הראשונה ומשני ואפילו תאמר כמשנה אחרונה מ"מ יש רגל"ד וכבר פי' בתו' סוטה ו' ע"א ד"ה האומרת דפירוש רגל"ד הוא משום שקינא לה ונסתרה [וכמש"ש כן בעצמו בשם הירושלמי אבל בירושלמי שם ליתא זאת רק בתוס' הנ"ל וא"כ מה דמיון הוא זה להני רגל"ד דאיירי בהו אחרונים הנ"ל והא רגל"ד שע"י קו"ס לכו"ע אסורה גם קודם שתיית המים ואפילו שאינה אומרת טא"ל אסורה בתרומה אפילו בדא"א לה לשתות ואדרבא צריך להבין דברי הירושלמי הנ"ל דקארי לה מאי קארי לה דכאן בקו"ס לכו"ע אסורה וע' בזה בס' בני אהובה פכ"ד מה' אישות הח"י מש"ב בזה עכ"פ אין זה נוגע כלל להא דרגל"ד בענין חד"א דאיירי בהו האחרונים ז"ל הנ"ל ע"כ הג"ה

)** ולכאורה אי נימא כהני דלא ס"ל לחלק בין רגל"ד או לא מ"מ הי' אפשר ליישב דברי התוס' ז"ל מה שלא הביאו ראייתם ממתני' דנדרים הנ"ל רק מהנהו עובדי משום שיש לחלק דשאני התם כיון דמיירי באונס דאשת כהן וי"ל דשאני אונס דלא שכיח וכמ"ש בתוס' כתובות ד' ט' ע"א ד"ה ואיב"א דאונס קלא אית לי' ומשו"ה י"ל דמחזקינן לה בשיקרא וע' ג"כ בכה"ג בתוס' שאנץ סוטה ו' ע"א מ"ש לתרץ קושית הירושלמי שהבאנו כאן בהג"ה על מתניתין דהאומרת טא"ל אסורה לאכול בתרומה וכתב שם דבנדרים ל"א רק באונס דל"ש משו"ה הוא דמותרת בתרומה עיי"ש וי"ל נמי דמה"ט הוא שלא הביאו התוס' ראייתם ממתני' רק מהנהו עובדא דמיירי ברצון ומ"מ התירו אותן חז"ל לבעליהן וע"כ מוכח דגם בכי ה"ג ל"א שוי' אנפשה חד"א ומשום דרוב האומרות כן משקרות וכמו דבאמת קיי"ל כן להלכה באה"ע סי' קט"ו ס"ו עיי"ש ובאחרונים [עוד הי' אפשר לומר בזה מה שלא הביאו התוס' ראייתם מאונס דא"כ עפימ"ש בעמו"א סי' צ"ה אות ז' וכבר קדמו בזה בנוב"י מ"ת אע"ה סי' י"ב דיש סברא להאמין לה באומרת טא"ל ברצון יותר מבאונס משום דהאי חששא דעיני' נתנה באחר ומשקרת שייך טפי באונס דבזה כיון דלא פשעה כופין אותו לגרש אותה אבל באומרת טא"ל ברצון בזו י"ל שאין כופין אותו לגרש וכמ"ש בתוס' ריש זבחים ואפשר שיפרוש ממנה ויעגן אותה כל ימי חייה ולא ברירא לה שתפקיע א"ע מן הבעל כלל עי"ז עיי"ש וקצרתי]

אמנם כ"ז אינו רק ליישב ד' התוס' הנ"ל אבל ביותר נתקשו האחרונים ז"ל על הרא"ש ביבמות פ"ב סי' ח' במש"ש לפרש תצא מרוכל ולא מבעל כתב נמי שם דבסתירה לחוד בל"ק כי הנהו עובדי דנדרים שריא לבעלה אפילו כי ליכא טעמא וכו' דלא איצטריך טעמא רק באומרת טא"ל כי מתני' דהתם דעלה קאי וכו' וכתב שם עוד ואל תתמה האיך מתירין אותה לבעלה הא שויא אנפשה חד"א וכו' וי"ל וכו' ורוב האומרות כך משקרות וכו' וכה"ג אמרינן התם אמרה לבעלה טא"ל אר"ש אוכלת בתרומה שלא תוציא לעז ע"ב כו' עיי"ש ויש לתמוה עליו שהביא ראי' מהא דר"ש דמיירי בתרומה ומהנהו עובדי דשלהי נדרים ולא הביא ממתניתין דנדרים הנ"ל ולדידי' אין לחלק כלל בין אונס לרצון ולומר דממתניתין לא הביא ראיה משום דמיירי מאונס דא"כ גם מהא דרב ששת לא הוי מייתי ראי' דגם איהו מיירי מא"כ באונס [ואשר מה"ט נמי אין לומר דמשו"ה לא מייתי ממתני' דמיירי באונס די"ל דכיון שאינה מפסדת כתובתה לכן חיישינן שנתנה עיני' באחר וכמ"ש בתוס' כתובות ס"ג שם. דא"כ גם מהא דר"ש אינה ראי' לבד מה שהר"ש עצמו בכתובות שם פ' אעפ"י סי' ל"ד דחה סברא זו עיי"ש מ"ש דאם עיני' נתנה באחר א"ח גם על מנה ומאתים שלו עיי"ש וע' שעה"מ פ"ט מה"א שמפלפל שם בדעת הרא"ש אם מסכים לסברא זו לפי המסקנא עיי"ש וקצרתי] וכבר נתקשו בדברי הרא"ש ז"ל הנ"ל בתה"ד שם ובשו"ת פנ"י אע"ה סי' א' עיי"ש ובנוב"י מ"ת אה"ע שם סי' י"ב מ"ש לדחות דברי הפנ"י ומש"ש בעצמו ליישב ד' הרא"ש בדרך רחוקה

ולענ"ד בע"ה ליישב ד' הרא"ש ז"ל הנ"ל כפשוטן אשר לחנם נדחקו רבותינו האחרונים ז"ל בכונתו דהנה לעיל שם כתב להוכיח כר"ת דגם לרבי דקיי"ל כוותי' מ"מ אין להוציא אותה מבעלה בדברים מכוערים רק תצא מרוכל ומוסיף שם לומר דגם בסתירה לחוד בל"ק שריא לבעלה כו' ושם בנדרים איצטריך להני טעמי