לפלגות ראובן חלק ב מא

מ"ש לפרש דהיינו דחיישינן שמא ישכחו וכו' ולרבא ס"ל דלאחר שלמדו שוב ל"ח לשמא יחזור הדבר לקלקולו וישכחו עיי"ש בסוגיא [ועמ"ש בע"ה לסיומא דמ' סוטה פלג י' בענין הזה בא"א קצת] ולפי"ז י"ל דה"ט דרבה ס"ל דאומן קונה בש"כ ולכן בא"י שפיר אין לחוש לשמא ישכחו תלמודן וכמ"ש רשב"י בשבת קל"ח ח"ו שתשתכח תורה מישראל ומ"מ בחו"ל חיישינן לשכחה משום שאינם עוסקין בתורה ולא גמירי לכן חששו חז"ל גבייהו משום שמא יחזור הדבר לקלקולו. אבל לרבא לשיטתו דס"ל דאין אומן קונה בש"כ א"כ אי ס"ד דיש לחוש לשמא ישכחו תלמודן גם אחר שלמדו א"כ גם בא"י תיקשי שיצטרך לומר בפ"נ בפ"נ מה"ט שמא ישכחו שהרי לדידי' ס"ל דעתידה שתשתכח תורה מישראל וע"כ דל"ח לזה להצריך שיאמרו בפ"נ ובפ"נ מה"ט שמא ישכחו את תלמודן ולכן אין סברא נמי מה"ט להצריך בחו"ל אחר שלמדו וכמובן [ולמש"כ התו"ס בריש גיטין לפרש דה"ט דל"ח לטעמא דלשמה משום דלא ס"ל לעיקר דרשה דלשמה הי' איפשר לומר דחיישינן שמא יחזור הדבר לקלקולו ויאמרו דלא דרשינן לה לשמה אמנם כולם העתיקו פירש"י הנ"ל דחיישינן שמא ישכחו עיין בדבריהם] ויתיישב בזה משה"ק שם במהר"מ שי"ף בגיטין ד' ו' ע"א במש"ש בבל רב אמר כא"י לגיטין וכו' לימא בהא קמיפלגי דמ"ס לפי שא"ב לשמה והני גמירי וכו' והקשה במהרמ"ש שם דעדיין תקשי הא גם לאחר שלמדו חיישינן שמא יחזור הדבר לקלקולו עיי"ש ולהנ"ל איפשר לומר דרב לשיטתי' דס"ל ג"כ דאין אומן קונה בש"כ וכנ"ל וכמ"ש ג"כ רב להדיא בשבת קל"ח דעתידה תורה שתשתכח מישראל א"כ אי ס"ד דס"ל דיש לחוש שמא ישכחו תלמודן אחר שלמדו ושמה"ט יצרכו לומר בפ"נ גם אחר שלמדו א"כ תיקשי דהו"ל למיחש גם בא"י לשכחה אע"כ דל"ח לזה ולא ס"ל האי חששא דשמא יחזור הדבר לקלקולו וכרבא ושפיר קאמרינן אליבא דרב דס"ל ה"ט דלשמה והני גמירי ודינן כא"י לגיטין וזה נכון [אמנם הי' איפשר ג"כ לומר בישוב קושית המהרמ"ש דעיקר טעמא מה דל"ח לשמא יחזור הדבר לקלקולו היינו שישכחו משום הישיבות שיסדו שם וכמ"ש רש"י מכי אתא רב לבבל וקבע ישיבה. וע"י שמלמדין לאחרים קונין תלמודן בידן ולא ישכחו וכמשנ"ת לעיל ומה"ט נמי ל"ח לשמא ישכחו בא"י אכן אכתי יש לחוש שמא יתבטלו גם אלו הישיבות וכו' והנכון כמש"ש לעיל ודו"ק]

ומעתה י"ל לפימש"כ רוב הפוסקים הראשונים ז"ל דקיי"ל כרבה דהטעם הוא משום לשמה דהיינו דקאמרינן אחר דמסיימינן כאן שלהי כתובות במ"ש שמואל צירוף אחר צירוף וביארנו דה"ט דס"ל שח"ו לומר שתשתכח תורה וכו' רק לטובת ישראל בעתיד יהי' אז קטיגורא בין הת"ח כו' ומשום דלשיטתי' ס"ל בכתובות נ"ט דאומן קונה בש"כ וגם בלומד שלא לשמה מ"מ קונה אותה ע"י שמסביר בה טעם שפיר מסמכינן לזה מ"ש המביא גט ממדה"י צריך שיאמר בפ"נ ובפ"נ וכו' גם אחר שלמדו ומשום שאינן בני תורה ואין עוסקין בתורה לכן חיישינן לשכחה אבל המביא גט בא"י אצ"ל בפ"נ וכו' משום דבא"י אין לחוש לשכחה כלל כיון דס"ל דאומן קונה בש"כ וכנ"ל וכמ"ש לקמן ד' ה' דהתנא מיירי במתניתין לאחר שלמדו כדמוכח ממתני' דאינו יכול ומחלקינן בין א"י לחו"ל בדין דלשמה

ולרבא נמי דס"ל כרב דאין האומן קונה בש"כ וכמו שביארנו ג"כ מ"ש רב שלהי כתובות שהקטיגוריא בין הת"ח יהי' משום שכחת תלמודן ויהי' נדמין ממש לאילני סרק י"ל כנ"ל דכיון דמסקינן התם אליבא דרב דאין אומן קינה בש"כ א"כ אי נימא דעיקר טעמא אחר שלמדו דמצרכינן נמי לומר בחו"ל בפ"נ ובפ"נ הוא משום גזירה שמא ישכחו ויחזור דבר לקלקולו יקשה דא"כ לצרכי' גם בא"י לומר כן דלדידי' אין לחלק בין א"י לחו"ל בטעמא דלשמה אחר שלמדו וכנ"ל ולכן קאמר טעמא אחרינא משום שא"ע מצויין לקיימו וקאמר דאף דאין אומן קונה בש"כ וע"כ דל"ח לשכחה אחר שלמדו כמו בא"י מ"מ מחלקינן בין א"י לחו"ל מטעמא דקיום מיהת ואף דבא"י א"צ לומר בפ"נ מ"מ המביא גט ממה"י צריך שיאמר בפ"נ וכו' לפי שא"ע מצויין לקיימו וקצרתי בזה לפי שאינו אלא לחידודא בעלמא. פלג ו

אמנם נראה עוד בע"ה להסביר הדברים גם עפ"י הלכה אליבא דכו"ע בין להני פוסקים הראשונים ז"ל דס"ל לדינא דקיי"ל אומן קונה בש"כ ובין להחולקים וס"ל לדינא דאין אומן קונה עש"ך חו"מ ריש סי' ש"ו מש"ש דהוי ספיקא דדינא עיי"ש וראשון תחלה נאמר לבאר הני דס"ל דאומן קונה בש"כ וכמשנ"ת ג"כ במ"ש שמואל שלהי כתובות הנ"ל דכונתו ג"כ הוא משום דאומן קונה ולא תשתכח תורה רק בכדי לצרף את ישראל יהי' קטיגורא בין הת"ח. ויתבאר עפ"י מה שנקדים תחלה משה"ק התוס' ריש גיטין במש"ש לפי שא"ב לשמה דמ"ש לשמה דנקט יותר משאר הלכות גיטין כגון מחובר ושינה שמו ושמה ונכתב ביום ונחתם בלילה וכו' ופירשו בשם ר"ת דבאמת בקיאין הן בהלכות גיטין אלא דהך דרשה דלשמה אינה נראית להם עיקר והא דפ"ה דממילא שיילינן לי' אי הוי לשמה ואמר אין א"נ דלא מישתמיט וכו' שיהא צרין לישאול וכו' עכ"ל וביארו המפרשים המשך דבריהם דאה"נ אי הוי חיישינן גם לכל הלכות גיטין בודאי דאינם נכללים במ"ש בפ"נ ובפ"נ ובודאי דהוי צריכין לשאלו רק לפי האמת דל"ח רק לענין לשמה לכן כתבו דל"צ למשיילי' משום דסתמא לשמה קמסהיד ע' מהרש"א ובתוס' רעק"א ריש גיטין אות א' מש"ש עוד לייישב עפי"ז סתירת ד' רש"י דרק בהס"ד דס"ל דאין בקיאין בדינים וממילא לשמה לאו דוקא הוא ויש ג"כ לחוש לאינך פסולים לכן פירש"י דשואלין אותו אבל למאי דמסיק סתם ס"ד מיגמר גמירי ואין לחוש רק על הבעל שמא אשכח כתוב ועומד לכן בזה י"ל סתמא לשמה קמסהיד וא"צ שאלה עיי"ש ועיין ג"כ בירושלמי ריש מכילתין במ"ש ריב"ל לפי שא"ב בדקדוקי גיטין ובמפרשים שם דלכאורה משמע דא"ב בכל הלכות גיטין וביארו ג"כ דלפי"ז ודאי דצריך שאלה רק אי ל"ח לכלהו הני לבר משלא לשמה סגי במ"ש בפ"נ ובפ"נ וכמ"ש בר"ן דכיון דקמסהיד דבפניו נכתב שוב ל"ח שמא אחר כתבו בפניו ושוב נתנו לזה ועשאו שליח וכו' עיי"ש בר"ן עוד ועדיין אינו מספיק דלכאורה לפימ"ש בפנ"י ברש"י ד"ה לפי שא"ב לשמה לחדש דבר דבאמת מדינא צריך לשואלו אפילו לפי המסקנא דאף דרוב בקיאין הן מ"מ היכי דאפשר לברורי מבררינן ולא סמכינן על הרוב עיי"ש ובחי' כ"ס מ"ש לדון דמ"מ י"נ דא"צ לברר משום שגם אם יעיד השליח להיפוך של"ה לשמה לא נאמינו נגד הרוב וכבר ביארנו בע"ה ענין נאמנות הע"א נגד הרוב בשלהי מ' גיטין ואכ"מ אמנם הוסיף שם עוד בכ"ס לדון ולהצריך שאלה משום דיש כאן עוד חזקה שמסייע להע"א נגד הרוב. וע"כ לומר בדעת רבותינו הראשונים ז"ל שלא הצריכוהו לשואלו להשליח משום דכיון