לפלגות ראובן חלק ב מ

משמע לי' דאיירי בקלף שלה ולהנ"ל י"ל דה"ט דרבא שם לא פשיט ממתני' דכותבת משום דלדידי' כיון דאף אם האשה בעצמה כתבה את הגט על הנייר ודיו של הבעל הא ל"ק בש"כ לכן אין לפשוט ממתני' הנ"ל ור"א אפשר דס"ל דאומן קונה בש"כ וא"כ אם כתבה האשה בעצמה אפילו על הנייר של הבעל מ"מ קנתה וכנ"ל ומש"ש רבא לדחות האי דזקן ע"כ דלאו מדין אומן קונה בש"כ איירי רק משום דמשמע להו ממ"ש והכשירוה דהי' כותב נמי על הנייר ודיו של עצמו וכנ"ל ודו"ק כי נכון היא

אמנם גם למ"ד דס"ל אומן קונה בש"כ י"ל דלא תיקשי ממתני' דחשו"ק ונימא דמיירי כשהתנו שלא יקנה ע"י שבחו וכמ"ש לעיל בשם המקנה קידושין מ"ח דבכה"ג ודאי דל"ק. ויש לדון עוד ולהרבות דברים דאי נימא דהסופר קונה ע"י שבחו שכתב את הגט וצריך אח"כ להקנותו להבעל א"כ לכאורה הוי מחוסר קנין וכמ"ש הר"ן במתני' דהאשה כותבת את גיטה שהקשה דהוי מחוסר הקנאה בין כתיבה לנתינה עיי"ש מ"ש לתרץ דאין פוסל מחוסר רק כשהוא בגוף הגט כמו קציצה ובאחרונים הקשו עליו ממ"ש בחולין גבי כיסוי הדם דא"נ במוקדשין משום שמחוסר פדי' וכו' וכן גבי ראשית הגז ע' ב"מ אה"ע סי' קכ"ג ובתו"ג סי' ק"כ ס"ק א' ובמש"כ ג"כ האחרונים לחלק בין פדיון הקדש דחשיב מעשה משום דבעי שלשה ובשם הגט מקושר ראיתי מביאים לתרץ דע"כ בגט לא קפדה תורה אמחוסר קנין דהא למ"ד דאומן קונה בש"כ א"כ הא כל גט מחוסר קנין אחר כתיבה ע"ש ולהנ"ל אין זה הוכחה דאפשר דאיירי בשהתנו שלא יקנה אותו ע"י שבחו או כמ"ש בקצוה"ח דבחנם אם עושה ל"ש כלל הא דאומן קונה בש"כ אלא שלא נפניתי עוד להאריך בזה לכן קצרתי: פלג ה

והנה למשנ"ת לעיל בשם הקצוה"ח סי' ש"ו ס"ק ב' וכ"כ ג"כ בא"מ אה"ע סי' פ"א ס"ק ד' דלשיטת התוס' כתיבות נ"ט בהא דקונם מה שא"ע לפיך דחייל הנדר הוא משום הא דאומן קונה בש"כ נראה לדקדק לפי"ז במ"ש בב"ק צ"ט א' דרב אסי ס"ל דאומן קונה בש"כ וקאמר לימא שמואל לית לי' דרב אסי ומשני א"ל שמואל וכו' ולד' הקצוה"ח הנ"ל י"ל דמשו"ה הוא דמהדר לאוקמה דשמואל נמי ס"ל כר"א משום דאיהו הא אמר בכתובות שם הלכה כריב"נ דיפר שמא יגרשנה כו' וע"כ דחל הנדר משום דאומן קונה בש"כ וכמ"ש בקצוה"ח הנ"ל וזה נכון בע"ה ובשיטת רב לפי משמעות הסוגיא דקידושין מ"ח ע"ב דפריך עמ"ש רב המקדש במלוה אינה מקודשת נימא כתנאי וכו' ומשני ואיב"א דכו"ע ס"ל אין אומן קונה בש"כ כו' משמע דגם לרב ס"ל כהני תנאי דאין אומן קונה בש"כ עיי"ש

ומעתה י"ל לפי מה שכתבנו לעיל דלמ"ד דאומן קונה בש"כ י"ל שקונה ג"כ את התורה בלימודו ע"י שמשביח ומסביר טעם בהלכה ונעשית שלו ושוב אינו משכחה ואפשר דגם בלומד שלא לשמה כמשנ"ת דל"ב שיכוין האומן לקנותה לבד מ"ש רז"ל שמתוך של"ש בא לשמה וכך הוא סגולתה לפי"ד הגר"ח בס' נפש החיים שער ד' עיי"ש בביאור ענין לשמה לשם התורה רק לפי מה דקיי"ל דאין אומן קונה בש"כ עש"ך חו"מ ריש סי' ש"ו מעתה אין לנו אלא הא דאמר רבא שם בנדרים נ"ה דרק ע"י שעושה א"ע כמדבר לפי משנ"ת לעיל ביאור הדברים בשם הר"ן היינו שמלמדה לאחרים עי"ז נתנה לו במתנה לבלי לשכוח וכמשנ"ת לעיל דרבא לשיטתו במאי דס"ל דאין אומן קונה בש"כ וכמ"ש ג"כ בברכות ס"ג ב' לפי שאין התורה נקנית אלא בחבורה כו' חרב אל הבדים כו' ולא עוד אלא שמתטפשים והיינו דקאמר רב לשיטתי' בשבת קל"ח דעתידה תורה שתשתכח מישראל משום דלשיטתי' אזיל דס"ל ג"כ אין אומן קונה בש"כ וכנ"ל

ועפי"ז י"ל דהיינו דקאמר ר"ז שלהי כתובות דור שב"ד בא קטיגוריא בת"ח והיינו שישכחו את התורה כמו שפירשנו לעיל ועי"ז לא יעלה בידם להרבות שלום ויתרבו הגזירות וע"ז הוסיף לומר כי אמריתא קמיה דשמואל אמר צירוף אחר צירוף משים דשמואל לשיטתו דס"ל דאומן קונה בש"כ וא"כ הא גם אם ילמדו תורה של"ש מ"מ קונים אותה בלימודן ובשבחן וח"ו שתשתכח תורה מישראל לדידי' לכן אמר דמ"מ יהי' קטיגוריא בת"ח משים תקנתן של ישראל והיינו צירוף אחר צירוף שלטובתן של ישראל יחיש ד' להרבות גזירות אחר גזירות כדי לצרף את הבריות ולטהרם מן הזוהמא בהגיע זמן גאולתינו ופדות נפשנו וכמ"ש ברמב"ם פ"ז מה' תשובה ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלות ומיד הן נגאלין כו' ועיין בס' מרפא לשון עמוד התשובה מ"ש לבאר דלכאורה יקשה הא הכל ביד"ש חוץ מי"ש ותירץ שם דבסוף הגלות יעשה השם בחסדו הגדול להטות לבבנו אליו ולעשות תשובה וכמ"ש בילקוט סוף מלאכי רי"א אם אין ישראל עושין תשובה אין נגאלין וא"ע תשובה אלא מתוך צער וטלטול ומתוך שאין להם מקום וכו' והיינו דכתיב בתורה בצר לך ומצאוך וגו' באחרית הימים ושבת עד ד"א וכו' עיי"ש באורך ובספרו דע"ק ד' מ"ב מוסיף עוד דברים בהאי קרא דדריש שמואל כאן שלהי כתובות שהנביא שם שואל עד מתי ד' ופירש שם דשואל עד מתי תמנע מהם התשובה והשיב לו ד' עד אשר אם שאו ערים מאין יושב וגו' כי בכל צרתם עוד לא שב אפו מהם מלמונעם מן התשובה ועוד בה עשירי' ושבה והיתה לבער היינו כמ"ש שמואל צירוף אחר צירוף רק זרע קודש הם מצבתה של האומה הישראלית ואז ישיב ד' את שבותינו למען בריתו אשר כרת עם האבות וכמ"ש כ"פ בתורה אשר כל הבטחתו אותנו להטיב לנו ולגאלינו לעת קץ הוא משום שעוד יזכר לנו ברית אבותינו ולמען הקים אותנו לו לעם כאשר נשבע לאבותינו וז"ש זרע קודש מצבתה. וקצרתי בדברים ודו"ק

והיינו דאמר אח"כ רחב"א אמר רב דרב לשיטתו דס"ל אין אומן קונה בש"כ ועתידה תורה שתשתכח מישראל ולשיטתו הא באמת יהיו דומין לאילני סרק מ"מ מבטיח לנו הנביא בשם ד' שעתידין גם אילני סרק שבא"י שיטענו פירות שנאמר כי עץ נשא פריו וגו' ומה שמדמה אותם כאלה וכאלון אשר באמת גם הם ידמו אז בדמיון גמור להני אילני סרק שא"ע פירות מ"מ מצינו להם תקנה במק"א אשר הנביא מייעד לנו כי גם עץ היינו אילני סרק וכמ"ש בפירש"י שם גם הוא נשא פריו ומעתה גם אלה הדומין ומשולין להם יעשו פירות בתורתן וצדקתן כי מלאה הארץ דעה את ד' וכמ"ש וכל בניך לימודי ד' וגו' וי"ל עוד בזה וקצרתי

ועפ"י הנ"ל נראה לומר בדרך צחות ההמשך למ' גיטין הסמוכה אלי' בע"ה לפי המתבאר שם בסוגיא דגיטין ד' ה' דרבה ורבא פליגי בלאחר שלמדו דלרבה ס"ל דגם אחר שלמדו בחו"ל דבעינן לשמה מ"מ חיישינן שמא יחזור הדבר לקלקולו ומוקים למתניתן דע"כ מיירי לאחר שלמדו רק דחייש שמא יחזור הדבר לקלקולו ועיי"ש ברש"י