לפלגות ראובן חלק ב לה

והנה נוסיף עוד דברים בזה דהנה הסיבה הגורמת למחלוקת בין הת"ח עצמן הוא כמ"ש חז"ל שם בסנהדרין ד' פ"ח ע"ב משרבו תלמידי שמאי והילל שלא שמשו כל צרכן רבו מחלוקות בישראל ונעשית תורה כשתי תורות והיינו שע"י שגברה עליהם השכחה ושכחו איך קבלו מרבותיהן נחלקו בדיעותיה' ומשו"ה לא הי' בידם היכולת הרבות שלום בעולם והאריך בזה בצל"ח שלהי מ' ברכות עפ"י דרכו בענין שהשכחה באה להם ע"י שלא ברכו בתורה תחלה ומפרש שם עפי"ז גם מ"ש במ' ע"ז ד' י"ט שבתחלה נקראת תורת ד' ואח"כ תורתו דהיינו שקודם הברכה היא תורת ד' ולאחר הברכה נעשית שלו ושוב אינו משכחה כמ"ש חז"ל במ' נדרים ד' ל"א שהי' מרע"ה לומד תורה ומשכחה עד שניתנה לו במתנה **(הג"ה עיין בס' אמת ליעקב להגאון בעל נתה"מ מ"ש בחי' למ' ברכות ספ"ק עוד כונה אחרת במ"ש מעיקרא תורת ד' ובסוף נקראת תורתו עפימ"ש הר"ן בדרשותיו בהא דרבה בר נחמני שהקב"ה אמר טהור וכל מתיבתא דרקיע אמרו טמא שהוקשה לו אחר שהשיגו מד' ית"ש שמטהר איך אמרו הם טמא וכתב בישובו שאחר שהכרעת התורה נמסרה לישראל עפ"י שכלם אם שכל האנושי יגזור היפוך האמת כן יקומם והיינו שהתורה ניתנה לנו במתנה כפי הכרעת שכלנו אחר שלומד בה עיי"ש ויומתק ביותר לפי"ד הצל"ח הנ"ל שהסגולה הזאת הוא רק לאחר הברכה כמ"ש לקמן בע"ה שקונה את התורה ע"י השבח שמשביח אותה] שעי"ז זוכה בה להיות כשלו וכמ"ש בריש כיצד מברכין ברומיא דקראי לד' הארץ ומלואה וכתיב והארץ נתן לבני אדם דכאן קודם ברכה וכאן לאחר ברכה עיי"ש ועיין ג"כ בהקדמת קצוה"ח מ"ש לדייק מאי דאמרינן בבה"ת אשר נתן לנו תורת אמת לפי"ד הר"ן ז"ל הנ"ל שיהי' האמת אתנו וחיי עולם נטע בתוכינו לפימ"ש הר"ן שם שבסגולת כח המצוה הזאת אשר אנחנו שומעים לדברי החכמים יש בה כח להחיות גם אם אינם מכונים האמת והיינו שמתוכינו יפרה וירבה חיי עולם עיי"ש. ומדוייק מאוד מה שבברכה הראשונה אנו אומרים ונתן לנו את תורתו ורק אחר שבירך כבר וזכה בה להיות כשלו אני מברכין ונתן לנו תורת אמת וכו' וכנ"ל ודו"ק כי הרבה יש להאריך בזה ואכ"מ:)** [ודכירנא אשר ראיתי באיזה ספר מש"כ בטעמא דמילתא משום דנותן בעין יפה נותן ודו"ק] **(אדם ראוי הי' אדה"ר להוליד י"ב בנים וכו' ז"ה בגימטרא י"ב והיינו דכתיב ס"פ לך ולישמעאל שמעתיך וגו' שנים עשר נשיאים יוליד הינו שבאמת גם הוא יוליד שנים עשר במספר אבל לא באלה חפצתי ורק את בריתי אקים את יצחק עיין ילקוט חבקוק ג' עה"פ שבועות מטות אומר סלה וז"ל כתיב כל אלה בני יעקב שנים עשר וכי ישמעאל אינו מעמיד שנים עשר אלא אותן נשיאים כמד"א נשיאים ורוח וגשם אין ברם הכא מטות עיי"ש ועיין מ"ר תולדות פ' ס"ג ר"ה אמר אם כך אני עתידה להעמיד י"ב שבטים הלואי לא עברתי מנין ז"ה תני בשם ר"נ ראויה היתה רבקה שיעמדו ממנה י"ב שבטים וכו' עיי"ש. הרי שכולם היו ראוים להוליד מספר הי"ב רק הלא אמרו בשבת קמ"ז שעד יעקב אבינו לא פסקה זוהמא מאבותינו ולכן הוליד יעקב הי"ב שבטים שאין בהם שום דופי ונמצא שיעקב נטל ע"ע צער הגידול בנים בחשבון זה שכולם יהי' צדיקים ויתקיים הברית עמהם אבל באם ירעו מעשיהם חלילה ויתבטל הברית א"כ לחלם יגע א"ע ויט שכמו לסבול כ"כ מגידול הבנים וז"ש אל בית יעקב אשר פדה את אברהם לא עתה יבוש יעקב מאביו ולא עתה פניו יחורו מאבי אביו מה שפדה אותם מצער גידול בנים באשר יהי' צדיקים כי בראותו ילדיו מעשה ידי בקרבו יקדישו שמי וגו' וטוב עשה מה שקיבל ע"ע לגדל את כולם וז"נ

והיינו דקאמר שם בברכות ס"ד במ"ש ישגבך שם אלקי יעקב. אלקי יעקב ולא אלקי אברהם ויצחק מכאן לבעל הקורה שיכנס בעובי' של קורה. כמובן אשר אם ישאו הרבה בני אדם את הקורה הכבידה. הנה דרך כאו"א מן הנושאים להשתמט ולבחור לעצמו את המקום הדק למען לא יכבד עליו המשא על חלקו וממילא נשאר המקום העב על הבעל קורה בעצמו אשר הוא הוא המחויב לסבול כל המשא הזה ע"ע וכן גם כאן משו"ה הוא דקאמר יענך ד' ביום צרה ישגבך שם אלקי יעקב שלפי שקיבל עליו את כל הצער הזה מגידולם ירבה להשתדל בעזרתם ויבקש עליהם רחמים כמובן. ועיין נמי מד"ר איכה בקרא ויבער ביעקב כאש להבה אכלה סביב ארשב"ל כשהפורעניות באה אין מרגיש בה אלא יעקב מ"ט ויבער ביעקב כאש להבה וכשהטובה באה אין מרגיש בה אלא יעקב הה"ד יגל יעקב ישמח ישראל והיינו כדברינו ויש להאריך עוד וקצרתי

אמנם לא אמנע מלהעתיק מה ששמעתי ממחותני הגאון הג' כקש"ת מ' ר' בנציון שליט"א הגאבד"ק בילסק מה שאמר דבר נחמד עפ"י המדרש הנ"ל לפרש מ"ש בפיוטי ר"ה ויוהכ"פ באין מליץ יושר מול מגיד פשע תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט וצדקנו במשפט וכו'. דהנה ידוע דחטא הוא שוגג ועון מזיד ופשע אלו המורדים היינו להכעיס ועל החטא ועון הנה אפשר שילמדו עליו זכות מה שיצרו התגבר עליו וכיו"ב. אבל על הפשע להכעיס איזה לימוד זכות יש להמליץ עליו לכאורה. אמנם י"ל דמ"מ אפשר למליצי יושר לזכותו עפ"י מ"ש המפרשים בביאור קרא דהצור תמים פעלו וגו' אל אמונה ואין עול. דהיינו שבשעה שמענישין את האדם מלמעלה מחשבין גם צער כל אוהבי הנידון והקרובים אליו אשר כמובן גם הם מצטערים ע"י עונשו ולבני ביתו והסמוכים על שלחנו הלא נוגע גם למחייתם ולפרנסתם. וע"כ להמתין במשפטו ועונשו עד שלכולם יגיע להם צערם והיזקם לכאו"א כפי החשבון וזהו אל אמונה לגבי הנידון ואין עול לעומת הקרובים אליו. [עיין ירמי' ל"ב גדל העצה ורב העלילה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם היינו שמחשב גם חשבון מידת צערם בשעה שבא לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו. ודו"ק. וכן פי' ג"כ מ"ש באיוב ל"ג אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו דלא כתיב להגיד עליו ישרו רק לאדם ישרו היינו לאיזה אדם אחר שיצטער בצערו אם נמצא מי שיגיד על אותו האדם ישרו שהוא זכאי ואינו מגיע לו הצער אז ויחוננו לזה הנידון ויאמר פדעהו וגו' מצאתי כופר] ולפי"ד המ"ר איכה הנ"ל שיש צער גם לאבינו יעקב בפורעניות בניו א"כ הא יש כאן לימוד זכות גדול לעולם גם על הפשעים והמרדים אשר ע"כ לפוטרו מן העונש בכדי שלא יצטער גם יעקב אבינו ע"ה וז"ש באין מליץ יושר מול מגיד פשע שלעומת הפשע הא אין מליץ יושר כלל לכאורה ע"ז אנו מבקשים כי תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט. שהדבר הזה נוגע גם אליו וכיון שליעקב ודאי אינו מגיע שיצטער ח"ו ע"כ וצדקנו במשפט וכו' עכ"ד ודפח"ח:)**