לפלגות ראובן חלק ב לג

משום איסורא דאית בי' וקונה לגמרי ולכן מעל וי"ל עוד בזה וקצרתי: ודרך אגב אמינא ג"כ ליישב משה"ק בישוי"ע חו"מ סי' קצ"ח ס"ה במ"ש רבינו הרי"ף בב"ב ד' פ"ג בשם הגאון שהקשה עמש"ש ר"ח שוה חמש בשש מי נתאנה לוקח לוקח חוזר בו ולא מוכר ותמה הגאון הא אנן קיי"ל שתות קונה ומחזיר אונאה ותירץ דמיירי בלא משך ומעות אינו קונה רק לענין מי שפרע והיכא דנתאנה ליכא מ"ש והקשה בישוי"ע שם לפי מה שהקדים תחילה דהיכי דליכא מי שפרע כגון במקח הנעשה באיסור אסור להמוכר להשתמש במעות לפימ"ש התוס' בב"מ מ"ג דמשו"ה הוא דלא מצי. אמר נשרפו מעותיך וכו' משום דהוי ש"ש על המעות כיון שיכול להשתמש בהם משום דד"ת מעות קונות וברא"ש שם בשם הרי"ף כתב הטעם דיכול להשתמש בהמעות משום דקונה מיהת לענין מי שפרע א"כ שם בב"ב דאין כאן מ"ש ואסור להשתמש בהמעות א"כ יכול לומר לו נשרפו מעותיך דהא לא הוי כש"ש א"כ יקנה קנין גמור ובשתות קונה ומחזיר אונאה והניח בצ"ע ולענ"ד לק"מ דהא על השני מיהא איכא מי שפרע דנתאנה המוכר כיון שהלוקח אם יחזור בו יהי' צריך לקבל עליו מי שפרע א"כ מסתמא לא יחזור בו ומותר המוכר להשתמש בהמעות וכ"ש להיפוך אם הלוקח נתאנה בודאי דעל המוכר איכא מ"ש והוא לא יחזור בו בודאי ומצידו מותר להשתמש בהמעות והוי ש"ש עליהם ובודאי דניחא לי' להלוקח שיהי' מותר להמוכר להשתמש בהם ויהי' עליהם ש"ש אף אם ירצה אח"כ לחזור בו ודו"ק]. ע"כ הג"ה: ואדרבה הי' נראה לומר דרק לר"ל דס"ל דזנות ל"ש לדידי' נוכל לחלק ולומר דשאני התם בכתובות שעשו תקנה לכל העולם שתינשא בד' וחשו לתקן משום המיעוט דמזנות אף דלא שכיחא וכאן בגיטין אין זה תקנה כלל מה דלא מיקטלה אף אם מחויבת הוא וכמש"כ התוס' בתירוץ בתרא אבל לר"י ודאי דמדינא חייש לזנות דס"ל לדידי' דהוא מילתא דשכיחא וכנ"ל: ועדיין יש להקשות על תירוץ זה שבתוס' גם לפי מה שביארנו בכונתם מהאי סוגיא דיבמות ל"א שהבאנו לעיל דא"כ הא גם למ"ד משום פירי מ"מ ס"ל דיש לחוש נמי לטעמא דזנות בכה"ג דשייך תקנה שמא יתפסנה באיסור וא"כ למה אמרו שם דלמ"ד משום פירי ניחא מה שלא תקנו זמן בקידושין הא אף דהתם לענין זמן ע"כ דמיירי לענין זנות בעדים הא השתא לא מחלקי התוס' כלל בענין זנות בין בעדים ובין שלא בעדים וניחוש מיהת גם לר"ל משום תקנה. שלא נתפסנה באיסור שמא תזנה אמנם כמו יקשה לן מהאי סוגיא דיבמות הנ"ל גם על אינך תירוצי שתירצו הראשונים ז"ל להאי קושיא כמו מ"ש הרשב"א והר"ן דכאן גבי זנות דבת אחותו הוא דאמר זנות לא שכיחא והא התם בסתם נשים יש דזנות דנשואה ל"ש משום דבעלה משמרתה אבל בכתובות שם דמיירי בארוסה שפיר שכיח א"כ יקשה ג"כ מהא דיבמות דמיירי נמי מארוסה ובחי' רמב"ן תירץ עוד דס"ל לר"ל דמשום דלא שכיח ל"ה פוסלין בדיעבד אבל בריש כתובות שפיר אמרו דלכתחילה לא תי יום ד' מה"ט עיי"ש והדר קשיא דלכתחילה לא תינשא אלא ביום ד' מה"ט עיי"ש והדר קשיא שם ביבמות דגם לר"ל מ"מ הי' להם לתקן לכתחילה לכתוב בו זמן מה"ט אף דלא שכיח ויש להאריך וליישב כ"ז אלא שקצרתי מפני שנראה לעיקר תירוץ הראשון שבתוס' הנ"ל מש"כ לחלק דרק זנות בעדים והתראה הוא דלא שכיח דלר"ל בכה"ג ל"ח גם לשמא תזנה וכמו שהסברנו ולר' יוחנן ס"ל דשכיח הוא ושפיר חיישינן לעולם וכנ"ל

פלג ט. ומשה"ק האחרונים אליבא דר' יוחנן דס"ל דזנות שכיח גם בעדים מהאי סוגיא דסנהדרין ח' שהבאנו מש"ש דכו"ע ס"ל דא"ח ללעז נלענ"ד לתרץ בפשוטו דהנה כבר נודע מ"ש התוס' בכ"מ כמו בב"מ ד' קט"ז ד"ה והא בב"ב נ"ב ב' ד"ה דברים וכן בשבועות מ"ו ד"ה וספרא דהא דאמרינן אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן דוקא אם דיינינן באדם מבורר אבל באדם שאינו מבורר לפנינו שפיר יש לחוש שמא גנבו משום דכמה גנבים יש בעולם וכו' יעו"ש ויתבאר נמי עפ"י דבריהם ז"ל פשטות ד' הגמ' בכתובות ד' ל"ו ע"ב במש"ש בשלמא התם שכיחי פרוצים אלא הכא אם הוא הוחזק וכו' דהיינו דקאמר בשלמא התם כיון דאמרי עדים לדידהו תבעתינהו באיסורא אמרינן דשכיחי פרוצים בסתם עולם ובודאי מצאה עם מי לזנות אבל הכא על השטר הזה שעדים אלו חתומים עליו הלא צריכים אנו לדון על אלו המבוררים שהמה חתמו לו בשקר נימא אם הוא הוחזק כיון שהי' מהדר ואמר זייפו לי אבל כל ישראל מי הוחזקו וכאן שאנו דנין על אנשים פרטיים המבוררים האיך נימא שחתמו לו אנשים אלו בשקר ומשני ה"נ כיון דקא מהדר אזיופא אימר זיופי זייף וכתב היינו שהוא בעצמו למד לכוון כתב הדומה לכתב ידי עדים שחתם בו כמש"ש ברש"י ואין אנו חושדין אותו כלל רק את בעהש"ט וזה פשוט ונכון מאוד: ומעתה לפי היסוד הזה מעיקרא לק"מ משה"ק על ר' יוחנן מהא דסנהדרין דהא כאן בגיטין וכן בכתובות דיינינן על סתם עולם ודאי דאפשר לחוש לזנות דשכיח הוא לר"י ואף שאינו בגדר תקנה כמ"ש התוס' כאן בגיטין הא מיהת שם בסנהדרין ח' דמיירי מענין מוציא ש"ר דלא שכיח והתם אם נאמר דאשה זו שבעלה הוציא עלי' ש"ר תיבעי כ"ג משום שמא יתברר בעדים שזינתה ודאי דאין לומר כן דהא על איש פרטי המבורר לפנינו ודאי עלינו לומר דהוא מן הרוב וחזק' שלא זינת' דהא התם אין אנו דנין על סתם אנשים שבעולם ול"ד להא דגיטין דדיינינן על סתם עולם יש לחוש שפיר שמא יחפה וכן בכתובות והחילוק מובן בע"ה ודו"ק

פלג י. אחר כל הנ"ל נוכל בע"ה ליישב ג"כ משה"ק על הרמב"ם שהוסיף עוד ט"א במה שאין עידי נשים צריכין דו"ח משום טעמא דעיגונא ובראב"ד שם הוסיף הטעם דדייקא ומינסבה ולא סגי להו בה"ט דכיון דאיכא כתובה למישקל כד"מ דמיא די"ל דמפרשי דהאי סוגיא שלהי יבמות אליבא דר"ל קאי דאיהו ס"ל דזנות ל"ש כלל ולא תיקשי לדידי' קושית הרמב"ן לפי"מ שהסברנו בכונתו דהא אפשר נמי שיהי' מזה ד"נ ממש והיינו אף שעתה לית כאן אלא דין איסור א"א לבד ולא ד"נ הא מ"מ אפשר שתזנה תחתיו דבעל שני אחר שודאי ימות הראשון וקטלינן לה בחנם דבאמת י"ל שבשעת הקידושין הי' בעלה הראשון חי עדיין ולא תפסו הקידושין ופטורה וא"כ הא ודאי יש לחוש להצילה ממיתה שלא כדין וכמ"ש והצילו העדה ונצריך לה דו"ח וסבירא להו להרמב"ם והראב"ד לתרץ זה דהאי סוגיא רק לר"ל קאי דס"ל דזנות ל"ש כלל ואין לנו לחוש גם לשמא תזנה ושפיר אמרו דכיון דהשתא לית כאן ד"נ ואיכא כתובה למישקל כד"מ דמיא וא"צ דו"ח. ולפי"ז נוכל נמי להוסיף ולומד דה"ט דר"ט ור"ע דפליגי וס"ל דע"נ צריכין דו"ח מטעמא דכיון דשרינן א"א לעלמא כד"נ דמי משום די"ל דאינהו אזלי לשיטתם דס"ל דחיישי' למיעוטא יש לחוש ג"כ לשמא תזנה ויבוא אח"כ לד"נ ממש לכן מצרכי דו"ח אבל לר' יוחנן דקיי"ל כותי' דס"ל דחיישינן לשמא תיזנה לדידי' ס"ל לרבותינו הקדמונים ז"ל דלא סגי לן בה"ט דאיכא כתובה למישקל כד"מ דמיא דמ"מ הא צריך לחוש שמא תזנה אח"כ ויבוא לידי ד"נ ממש וכנ"ל לכן הוסיפו עוד טעמים אחרים דמשו"ה קיי"ל כרבנן דפליגי על ר"ט ור"ע אף דגם לדידהו י"ל לשמא תזנה רק משום עיגונא או משום ה"ט דדייקא ומינסבא הקילו בה רבנן ואמרו דא"צ דו"ח ומה שלא הזכירו טעמים אלו בהש"ס משום דהסוגיא אליבא דר"ל קיימא דס"ל דל"ח לשמה תיזנה וכנ"ל ודו"ק: ומעתה עפ"י האמור נוכל לומר בפשיטות דהיינו דסמכו ענין לו מ"ש במתני' תקנת חכמים שתנשא בתולה בד' משום ה"ט שמא הי' לו ט"ב הי' משכים לב"ד והיינו דאף דמוכח ממתני' דשלהי יבמות דל"ח לזנות ומשו"ה ס"ל לרבנן דע"ג א"צ דו"ח ול"ח שיבוא הדבר לד"נ מ"מ כאן תקנו חז"ל משום ה"ט דזנות שתינשא בד' וה"ט דרק גבי עידות אשה להשיאה הקילו חז"ל משום כמה טעמים משום עיגונא ומשום דדייקא ומינסבה אבל במק"א חיישינן לזנות וגם בעדים לשיטת רש"י שם ריש כתובות וכמו דקיי"ל כר"י וגם לר"ל שפיר תקנו חז"ל להנשא בד' משום דלזנות שלא בעדים חיישינן אבל כאן ל"ח שיבוא לידי ד"נ לשתזנה בעדי' ולכן א"צ דו"ח. ויל"ע בזה וקצרתי ודו"ק כי הדברי נכוני' בע"ה: