לפלגות ראובן חלק ב לב

וראיתי שם בישוי"ע יו"ד סי' ט"ו הנ"ל שכתב דהיינו נמי טעמא דר' יוחנן דס"ל טעמא דבת אחותו ואף דרובא אינן מזנות וכו' דהוא ג"כ משום שחשו לתקן גם את המיעוט דמזנות עיי"ש ולענ"ד לא משמע כן לפמש"כ התוס' שם בהאי תירוצא דשאני התם בכתובות דעשו תקנה וחשו שלא תיאסר עליו עולמית ויתפסנה באיסור אבל הכא לא חשו אי מחייבת מיתה ולא מיקטלה כיון דלא שכיח הרי דלר"ל. דס"ל דלא שכיח אין זה בגדר תקנה כלל מה שלא נהרוג אותה אף שמחויבת היא מיתה וע"כ דלר"י ס"ל דמדינא חיישינן לזנות משום דס"ל דמילתא דשכיחא הוא וז"ב: **(הג"ה. מצאתי כאן מקום להעיר במש"כ לדון על משה"ק הקצוה"ח סי' ר"ד ס"ק ה' על מ"ש הרמ"א שם דבהרויח לו זמן הפירעון ואמר לו יקנה לי חפץ שלך בהאי הנאה הוי כנותן לו מעות עיי"ש בסעיף י' והקשה ע"ז בקצוה"ח דהרא"ש לא כתב כן רק בשדה דהא באמת צריך לחזור דמי השדה אח"כ משום דהוי רבית קצוצה ול"מ אלא למיקני שדה גופה ובמטלטלין דל"ק בכסף אלא לענין מי שפרע ובמקח הנעשה באיסור הא ל"ש מי שפרע כמ"ש הרמ"א סי' ר"ט ס"ו בפוסק באיסור כגון עד שלא יצא השער דליתי' במ"ש ונשאר בתימה על הרמ"א שכתב כן במטלטלין עיי"ש

והי' נראה לומר בזה דאדרבא קלקלתו זהו תקנתו דמשום שיעשה באיסור יקנה קנין גמור לפי מה דקיי"ל כר"י דד"ת מעות קונות ורק במקום דשכיח גזרו חז"ל שלא יקנה קנין גמור בכסף לחוד ומצינו דבמילתא דלא שכיחא העמידו חז"ל על ד"ת שיקנה קנין גמור בכסף לחוד וכמ"ש בב"מ (דף מז ע"א) ובחו"מ סי' קצ"ט ס"א וס"ב גבי חוב מחמת מכר עיי"ש. וא"כ גם במקום שנעשה באיסור אף אנו נאמר כן דכיון דזה ודאי נמי מילתא דלא שכיחא הוא שיעבור ויעשה איסור שוב י"ל דל"ש בזה האי גזירה שמא יאמר לו נשרפו חיטך בעלי' לכן העמידו כאן על ד"ת וקונה קנין גמור ורק שם גבי פוסק על השער שבשוק בסי' ר"ט ס"ו הנ"ל דמיירי בשאין הדבר בעין עדיין ואין לומר שיקנה אותו קנין גמור שפיר כתב הרמ"א דלית כאן מי שפרע משום שנעשה באיסור אבל במקום שאיפשר לומר שיקנה את החפץ לגמרי ע"י הכסף לחוד י"ל דאדרבא במקום שנעשה באיסור כיון דלא שכיח הוא לכן העמידוהו חז"ל על ד"ת וקונה קנין גמור כיון שמקח הנעשה באיסור נמי קונה שפיר וכמ"ש בחו"מ סי' ר"ח ול"ש לומר דנמצא חוטא נשכר כיון דגם באם נעשה הקנין בהיתר נמי קונה קנין גמור בכי האי גוונא דלא שכיח וכנ"ל. גם זו"ז י"ל דל"ש זה כאן לפמ"ש התוס' בכתובות (די"א ע"א) ד"ה אביי ובב"ק (דל"ט ע"א) ד"ה שלא דמשום טעמא שלא יהא חוטא נשכר מוקמינן לי' אדינא אבל הכא ס"ל לרבא דמשום טעמא שלא יהא חוטא נשכר אין ליתן לה כיון דמן הדין לית לה וכו' יעו"ש הרי משמע מד' התוס' הנ"ל דס"ל לרבא שאין להפקיע אח דינו משום ה"ט דשלא יהא חוטא נשכר ודו"ק. ודאי די"ל לפ"ז דבמקום שנעשה המקח באיסור קונה ע"י הכסף קנין גמור כיון דלא שכיח הוא וכנ"ל ויתיישב ג"כ בזה משה"ק התוס' בב"ק (ד' ע ע"ב) ד"ה באומר דהא פירי לא עבדי חליפין וכונתם דהא כסף אינו קונה וכמ"ש בשטמ"ק שם ולדברינו י"ל דכיון שנעשה באיסור ע"י חילול שבת הוי מילתא דלא שכיח ול"ש האי גזירה דיאמר לו נשרפו חיטך וקונה קנין גמור וכנ"ל

ולכאורה ש להקשות על דברינו מסוגיא דע"ז (ד' סג ע"א) דפריך שם גבי אתנן והא מיחסרא משיכה ופירשו שם בתוס' ד"ה והא דאפילו לר' יוחנן דס"ל ד"ת מעות קונות הכא גבי אתנן לא קנו כיון שהפקיעו חכמים דאין קניית מעות קונה ואוקמוה אמשיכה גם ממנה הפקיעו וכו' [עיין או"ת סי' כ"ח סס"ק ד' משה"ק על דבריהם דכיון דלצאת, יד"ש הא הוי קנין דהא מילט לייטינן עליו מי שיפרע מדור המבול וכו' אין לך לצאת יד"ש יותר מזה וא"כ הוי אתנן כמו בבא על אמו משום שחייב לצאת יד"ש עיי"ש. ולפלא שהרי במקח הנעשה באיסור ל"ש מי שפרע כלל וכנ"ל] ולדברינו תיקשי דכיון דנעשה באיסור הא יקנה בכסף לחוד. ואולי י"ל דשאני התם דלר' יוחנן לשיטתי' דס"ל בגיטין (דף יז) דזנות שכיחא לדידי' י"ל דאתנן נמי שכיח הוא ושייך גם בזה האי גזירה שגזרו בכ"מ שהכסף לא יקנה דלא עדיף מה שנעשה באיסור מאם לעשה בהיתר כיון דמ"מ שכיח הוא ודו"ק ואדרבא אולי יש ליישב ג"כ עפ"ז משה"ק התוס' שם לר"י כיון דמעות קונות מה"ת א"כ יהי' אסור משום אתנן וכמו נתנה לסיטון דמעל עיי"ש ולפי הנ"ל מובן החילוק בפשיטות דגבי אתנן מיקרי דבר השכיח לר' יוחנן ולא קני קנין גמור לא כן גבי הקדש דבדילי אינשי מיני' וכמ"ש בביצה (דף לט ע"א) ושם בתוס' ד"ה הקדש דלגבי חולין מיקרי בדילי' מיני' לכן שפיר מיקרי לא שכיח)** **(בכאן איסורא דאורייתא משום דממונא הא לא בטל וכמ"ש בביצה (דל"ח) ועיין בהוריות (ד' ו ע"א) מה דיליף דאין חטאת ציבור מתה משעיר ר"ח דמייתי מתרומת הלשכה ודילמא מייתי מרייהו וכו' וא"נ דמה"ת בטל א"כ הא לא פריך מידי דשפיר איפשר לומר דגם חטאת ציבור מתה רק דבטל איסורו מה"ת וע"כ דהוי עליו דין ממון ולא בטל ובעין יצחק או"ח סי' כ"ו ענף ב' אות ז' כתב לדחות דכאן ל"ש דין ממון כיון דחטאת שמתו בעליה למיתה אזלא א"כ אין עליהם דין ממון כלל כיון דמתו מרייהו דהנך זוזי והמעות הולכת לאיבוד אין זכות כלל להיורשים שלהם וכו' עיי"ש ובמחכ"ת ז"א דהא כאן בהוריות (ד"ו) ובתמור' (דט"ו) שהבאנו הא מיירי מתרומ' הלשכ' שאינו מבורר דוקא על חטאות כלל ודאי דקודם שקנו מהם חטאות אף שמתו מרייהו דהנך זוזי אין עליהם עדיין דין חטאת שמתו בעלי' דהא לאו חטאות בלבד מקריבין מתרומת הלשכה וכמ"ש ברפ"ד דשקלים עיי"ש וא"כ עדיין יש להן לבעלים חלק בהן קודם שלקחו בעדם את הקרבן לחטאת ואיך יקנה בהם את השעיר לחטאת אם הי' הדין דחטאת ציבור מתה דאם אתינן עלה מדין ביטול הא ע"כ לומר דבטלו קודם שקנו בעדם את השעיר דהא יש לחוש שמא יזדמן לידו האי שקל של האי גברא שכבר מת ובמה יבטל אח"כ אם יקנה בעד האי שקל שלו את השעיר וע"כ לומר שכבר נתבטל תחלה קודם שקנה גזבר את הקרבן לחטאת ואז הלא ודאי יש לו עדיין דין ממון שלא נעשו עדיין מעות חטאת שמתו בעלי' שהולכת לים המלח ולמה יתבטל לפ"ז

אמנם לפלא שלא הביא מ"ש בש"ש ש"ו פ"ד דבהקדש ל"ש בו דין ממון כלל רק דין איסור לחוד ועיין ג"כ אבני מילואים אהע"ז סי' כ"ח ס"ק ל"ג ובקצוה"ח סי' רל"ה ומבואר אצלינו באורך בע"ה שלהי מ' מעילה ומאי דקשיא נמי בהאי סוגיא דהוריות ותמורה הנ"ל לשי' הסוברים דסד"א מה"ת לחומרא מאי משני התם משעיר ר"ח דילמא לא מייתי מציבור והא עדיין מספק יהי' אסור ומשמע נמי דמעיקרא לית כאן אלא איד"ר דמה"ת בטל הנה הכל יבואר בע"ה בדברינו שם שלהי מעילה כי שם מקומו וכאן קצרתי בזה:)**