לפלגות ראובן חלק ב לא

שם מ"מ נאמנים עלינו עדותן בזה באשר הדברים מצד עצמן נכונים המה וברורים מטעמם ובס' ישוי"ע נשתמש ג"כ בסברא זו בכ"מ עמ"ש ביו"ד סי' ט"ו ס"ק א' לבאר עפ"ז מה שמצינו באשת כהן שילדה ומת הולד תוך ל' דסמכינן בדיעבד על רוב נשים ולד מעליא ילדן וא"צ חליצה ובבהמה לא סמכינן על רוב זה גם בדיעבד עיי"ש שמתרץ כנ"ל דבשעה שאנו דנין על אשה זו סמכינן על הרוב שפיר אבל בעגלים אם נתיר כולם הלא נתיר ממילא גם את המיעוט וכיון שע"כ הא איכא המיעוט בעולם לכן גם בדיעבד אסור וע"ע בדבריו שם סי' ק"ב ס"ק א' שביאר כן נמי טעמא דדמאי שאף שאם באנו לדון על דמאי זה אם הופרש ממנו תרו"מ אמרינן שהופרש דאזלינן בתר רוב מ"מ חששו חז"ל לתקן גם את המיעוט עיי"ש. [וע"כ לומר כן גבי דמאי לפמש"כ התוס' בבכורות (דף כ ע"א) סד"ה ואב"א דל"ש לומר סמוך מיעוטא לחזקה גבי דמאי אפילו לר"מ דאית, לי' סמוך וכו' משם דאין זה חזקה דדילמא כר' אושעיא עבד שהכניסה במוץ עיי"ש. ולפלא על הגרעק"א בתוס' למשניות בפ"א דדמאי אות ח' שהקשה כן למה לא יתסר לר"מ דמאי מה"ת מה"ט דנימא סמוך מיעוטא וכו'. ולא הביא ד' התוס' בכורות הנ"ל שהקשו כן ותירצו שפיר. עכ"פ כיון דלית כאן חזקה ודאי ע"כ לומר דה"ט דלא אזלינן בתר רובא גבי דמאי משום שחשו חז"ל לתקן גם את המיעוט וכמ"ש בישוי"ע הנ"ל אמנם י"ל ג"כ דגבי דמאי ל"ח לה רוב גמור משום דהוי רובא דתליא במעשה כמ"ש בבכורות שם. וע' כרו"פ סי' א' ס"ק ז' מ"ש לדון כן גם גבי רוב מצויין א"ש מומחין הן דהוי נמי תליא במעשה ולא נפניתי להאריך כעת בזה ומראה מקום אני לך] ועיין ג"כ בישוי"ע או"ח סי' תצ"ה ס"ק ו' ובקו"א לנכד המחבר סוף ה"פ עיי"ש

וראיתי כעת למחותני הגאון האמיתי ר' בנציון שליט"א הגאבד"ק בילסק בספרו שערי ציון סימן כ"א ענף ה' אות ג' שהביא ג"כ ראי' לסברא זו מדהתוס' בכתובות (דף ג' ע"א) בהא דאונס בגיטין שתקנו משום צנועות ומשום פרוצות דאין אונס. משום צנועות דזימנין דלא אניס וסברה דאניס וכו' וכתבו בתוס' שם דמשו"ה קרי להו צנועות משום דמן הדין לית לן למיחש לאונס דרובן לא אניסי ובפרוצות ל"ג וסברה דלא אניס אלא ואמרה דתאמר דלא אניס אפילו כשתדע דאניס הקשה בשע"צ הנ"ל דא"כ למה תקנו דילמא יהי' באמת אניס ותאמר דלא אניס הא עפ"י רוב ליכא אונס ואונס מיעוטא הוא ופרוצות ודאי ג"כ מיעוטא הוא דרוב העולם בחזקת כשרים הם א"כ הוי כמו מיעוטא דמיעוטא ולמה עשו תקנה בשביל פרוצות. אלא ה"ט משום דנהי דהצנועות כשהן עצמן מסופקין אם לא בא הבעל מחמת אונס או בלא אונס אמרינן דמותרות להינשא עפ"י דין דאונס לא שכיח והצנועות רק מחמירות ע"ע וכו' אבל מ"מ לעשות תקנה שפיר עושין גם בשביל מיעוטא דמעוטא לכן עשו תקנה גם בשביל הני דפרוצות שמא יהי' באמת אניס והפרוצות יאמרו דלא אניס אפילו כשתדע דאניס שאינו אלא כמו מעוטא דמיעוטא עכ"ד היקרים. והנה אנכי כתבתי לו שיש לדחות ראי' זו דרק אם היינו אומרים שבשביל רוב העולם א"צ לתקן אלא שתקנו בשביל הפרוצות לחוד שפיר הי' מביא ראי' מזה שמצינו שעושין תקנה לתקן גם מיעוטא דמיעוטא אבל כאן שהתקנה הי' צורך לכל העולם שהרי גם בשביל הצנועות צריך תקנה זו א"כ שפיר קאמר רבא דעשו התקנה בשביל כולם הן בשביל הצנועות משום טעמא דזימנין דלא אניס ומחמירות ע"ע וסברי דאניס והן בשביל הפרוצות להיפוך זימנין דאניס ותדע גם כן דאניס ותאמר דלא אניס ונמצא דבין כך ובין כך מן הצורך הי' לתקן בין אם יארע לו אונס באמת משום הצנועות ובין אם לא יארע לו אונם משום הפרוצות ונמצא דשא"ה שהתקנה צריכה היא בין בשביל הרוב בין בשביל המיעוט ועדיין אין להוכיח מכאן דצריך ג"כ לעשות תקנה בשביל חשש מיעוטא דמיעוטא לחוד וכמובן. אמנם כתב אלי להצדיק את דבריו דמדברי התוס' שם בכתובות (ד"ג) מוכח דס"ל דגם משום טעמא דצנועות סגי שהרי הקשו שם בד"ה וסברה וא"ת מת בתוך יב"ח נמי יהא גט מה"ט דזימנין דלא מת וכו' והתם לכאורה ל"ש אלא טעמא דצנועות הרי דמפרשי הסוגיא דבחד טעמא נמי סגי דאל"כ לא מקשי מידי. אכן עיין מהרש"א שם שכתב דה"ה בפרוצות דזימנין דמת והוי גט לאח"מ ואמרה דלא מת עיי"ש וס"ל דאה"נ דגם בזה שייך שני הטעמים וכנ"ל. אמנם בשטמ"ק שם מבואר להיפוך שבאמת מתרץ שם עפ"ז קושית התוס' דמשום צנועות לחוד לא עבדו תקנתא רק משום צנועות ומשום פרוצות ולא משום צנועות לבדן ומעתה לא תיקשי מהא דמת בתוך יב"ח דבההיא ל"ש למגזר משום פרוצות דאי מת בתוך יב"ח ואמרה לא מת ומת הכא הוי יבמה לשוק ואין בני' ממזרים עכ"ל השטמ"ק שם ומעתה ברור הדבר בכונת התוס' שלא הזכירו טעמא דפרוצות דבאמת ס"ל דעבדי תקנתא גם משום צנועות לחודא וכן גם משום פרוצות לחודא ולכן שפיר הקשו ממת תוך יב"ח. ומתיישב לפ"ז ראיית מחותני הגאון הנ"ל. עוד הוסיף בדבריו שם דגם מה שחיישינן שהצנועות יחמירו ע"ע יותר מכפי הדין ומיעגני ויתבי מ"מ אינם רק מיעוטא דמיעוטא אף בהצטרף תרווי' דהא אם ישאלו שאלה לב"ד יאמרו להם ודאי שמותרות הן להינשא משים דרובן לא אניסי ורק שיש לחוש שימצאו מיעוטא דמיעוטא אשר מ"מ יחמירו ע"ע. וא"כ גם בהצטרפן יחד אינו אלא מיעוטא ומ"מ תקנו חז"ל לתקן גם המיעוט וכנ"ל ויש להאריך עוד בזה וקצרתי מפני שהדברים ברורים וצודקים מאד מש"כ בשם הרמב"ן ז"ל דשפיר תקנו גם בשביל המיעוטא דמיעוטא בכדי לתקן גם הם בכלל כל העולם וכנ"ל: **(הג"ה ובמק"א העירותי בע"ה ע"ד הרמב"ן הנ"ל ממ"ש ביומא (ד' נה ע"ב) לר"י דל"ה שופרות לקיני חובה ואמרי במערבא הטעם גזירה משום חטאת שמתו בעליה ופריך ומי חיישינן והא תנן השולח חטאתו וכו' ולפ"ד הרמב"ן הנ"ל הא לכאורה לא פריך כלל דבהשולח חטאתו שאנו דנין על אדם פרטי שפיר מוקמינן לי' אחזקתו לא כן גבי הא דשופרות דיש לחוש על הרבים משום האי גזירה ובכלל כל העולם הא ימצא גם המיעוט שיהי' חטאת שמתו בעלי' ג"כ אמנם י"ל בזה דבאמת הא מין במינו בטל ברוב וגם הא דד"ח לא בטל הא ג"כ אינו אלא מדרבנן והוי רק ספיקא דרבנן וא"כ שפיר י"ל דבדרבנן אין לחלק בין יחיד לרבים וכיון דמדינא אין לחוש שמא מת משום דמוקמינן לי' אחזקת חיים לכן פריך דלא צריך גם כן לתקן מהאי טעמא ולחוש למיתה גם במקום שאנו דנין על סתם עולם כיון דעיקר האיסור אינו אלא מדרבנן אבל כבר נודע מ"ש האחרונים לדון)**