לפלגות ראובן חלק ב ל

ולענ"ד מסתבר טפי לפרש כמ"ש במהר"ם שי"ף דכאן בגיטין הוא שמא תזנה ובאמת דל"ח ר"ל גם לשמא תזנה והוא רק לחזק הקושיא וכנ"ל אשר עפ"ז יתיישב נמי משה"ק בא"מ אהע"ז סי' קכ"ז ס"ק ג' עפמ"ש לפרש דכונת התוס' הוא לחלק דבכתובות הוא החשש שמא תזנה אחר החופה ע"ש בהג"ה שהקשה לפ"ז ממאי דאמרינן ביבמות (דף לא ע"ב) זהו דקידושין למעוטי זמן בקדושין דליכא ופריך שם הניחא למ"ד משום פירי ארוסה לית לה פירי אלא למ"ד משום ב"א ליתקן ע"ש ולשיטתם תיקשי אפילו למ"ד משום פירי ליתקן זמן גבי קידושין מ"מ משום ב"א דהא מודה הוא דלשמא תזנה חיישינן והתם הא בקידושין הוא חששא דשמא תזנה עיי"ש שנשאר בצ"ע ולהנ"ל א"ש מאוד דבאמת אין כונת התוס' כלל לתרץ קושיתם מכתובות לגיטין ולומר דגם ר"ל חייש לשמא תזנה רק לחזק הקושיא דממנו נלמוד מכ"ש דל"ח לשמא זינתה אבל באמת ל"ח ר"ל גם לשמא תזנה וכנ"ל

וכן יתיישב נמי עפ"ז משה"ק בא"מ בעצמו שם בסי' קכ"ז ס"ק ו' אליבא דר"ש אמאי ס"ל שם דנכתב ביום ונחתם בלילה כשר נהי דס"ל טעמא משום פירות מ"מ הא מודה דלשמא תזנה מיהת חיישינן א"כ ניחוש הכא שמא לא יתן לה עד תשרי ותזנה בין ניסן לתשרי וימסרנו בצנעא לחפות עלי' ואי משום לא מקדים אינש פורענותא לנפשי' כמ"ש התוס' שם בטעמא דל"ח לזה הא כאן כבר יצא זה מחזקה זו דלא מקדים וכו' דהא חזינן שזה הקדים פורעניות לנפשי' שהרי נכתב ביום ולא נחתם לאלתר וכו' יעו"ש שנשאר בקושיא לפי תירוץ זה שבתוס' ולהנ"ל לק"מ דודאי באמת ל"ח ר"ל גם לשמא תזנה בכה"ג וכן נימא ג"כ אליבא דר"ש דס"ל לדידי' נמי טעמא דר"ל משום פירי ודו"ק כי ז"ב בע"ה

ומה שנתקשה במהר"ם שי"ף למה חשיב לה להתוס' כאן החשש דשמא תזנה לא שמא זינתה יתיישב היטב עפמ"ש התו"ג שם בחידושיו לתרץ מ"ש הרשב"א והר"ן דרק זנות דב"א ל"ש ולכאורה למה לא ניחוש גם בלא ב"א ובלא חיפוי דבעל שמא זינתה וכשתוציא הגט תפטור עצמה מקטלא משום שאין בו זמן והבעל אף אם יאמר שאח"כ נתגרשה לא יהי' נאמן וע"כ צ"ל דל"ח לשמא זינתה אותה האשה שנתגרשה בגט בלא זמן דלא חשו לחיפוי הבא ממילא בזנות דלא שכיח ולא חשו רק דלא יחפה הבעל בכונה דכל אשה שתזנה שהיא קרובת הבעל ויצטרך לגרשה יכתוב לה בכוון גט בלא זמן לחפות עלי' בשקר והיינו מ"ש התוס' דכאן בגיטין הוא החשש שמא תזנה ויתן לה גט בכוון להאשה שתזנה באיזה פעם אבל בכתובות החשש הוא רק על אותה אשה שישא הבעל באיזה משאר ימים שמא זינתה דליחוש שמא הבעל ישא אותה בכוון לא שייך כאן וע"כ אין החשש רק שמא זינתה וכו' יעו"ש ואזדא קושית המהרמ"ש עפ"י דבריו ז"ל והוא נכון: פלג ח

והנה בתוס' שם כתבו עוד לתרץ דשאני התם בכתובות שפיר תקנו שתינשא בד' משום שלא יתפסנה באיסור אבל בגיטין שם לא חששו אם תתחייב מיתה ולא מיקטלא עי"ש וסבור הייתי להסביר דבריהם לפמ"ש במפרשי הים סוף ב"ק בשם הרמב"ן ז"ל שכתב ריש גיטין במ"ש שם סתם ספרי דדייני מיגמר גמירי וכו' ומ"מ תיקנו לומר בפ"נ ובפ"נ וביאר שם הטעם דרק אם אנו דנין על איזה אדם פרטי בזה אזלינן בתר ריב ול"ח למיעוט אבל כשרוצים לתקן איזה תקנה חששו חז"ל לתקן גם את המיעוט דלא שכיח דהא מ"מ נמצא גם המיעוט בעילם וצריכין אנו לתקנו עיי"ש ואם כי אנכי לא מצאתי כן בדברי הרמב"ן **(י"ל דאין לחוש ושפיר יתקיים הפירוש הראשון שפירשנו בד' התוס' וה"ט דל"ח בזנות אליבא דר"ל גם בשמא תזנה משום דל"ד לשמא ימות דאינה עומדת לכך אכן עיין בס' פרדס רמונים שהקשה על הנוב"י ז"ל בסברא זו ממ"ש שם בגיטין (דף כח) דגם בקיעת הנוד תלי בהאי חששא דשמא ימות ומשו"ה יש לחוש שמא יבקע והא שם גבי גיד אין סופו כלל להתבקר הרי דכללא הוא דגם בלאו ה"ט דסופו לכך אין החזקה מועלת על להבא וחיישינן לעולם בכ"מ וכבר ראיתי מסייעים ג"כ לסברת הנוב"י הנ"ל בשם הגאון ר' מאיר מיכל זצ"ל מד' התוס' גיטין (דף לג א') ד"ה ואפקעינהו שהקשה על א"א היכי חייבת וניחוש שמא יתן גט ויבטלנו וכן בנזיר הוי ה"ס שמא ישאל על נזירותו ותירצו דמחזקינן שלא ישתנה הדבר מכמות שהו' ולכאורה הא על להבא ל"ש חזקה כמו דחיישינן לשמא ימות אע"כ כמ"ש בנוב"י ז"ל דרק התם חיישינן משום שסופו למות. וסבור הייתי לומר בזה דאין לחוש להאי חששא אלא במקום שאין לנו שום סתירה מזמן דהשתא לזמן דלייתיד וכמו לשמא ימות או גבי ווסתות דשמא לא הגיע עדיין הזמן אבל בנזיר וא"א הא חזקתן דהשתא סותרות לחששא שאתה חושש על להבא דהא גם עתה בידו הוא למיתשל על נזירותו וכן ליתן לה גט ולבטל ולמה אינו עושה כן א"כ בזה י"ל שפיר כמו חזקה דכמו שעתה אינו עושה כן. כן גם להבא לא ישתנה ולא יעשה כזאת ול"ד להא דשמא ימות וכמובן וכה"ג כתבתי במק"א במ"ש בס' מחנה לוי בחי' לנדה (דף מו) לפשוט ספיקו של המל"מ ז"ל פ"ב מה' נזירות בקטן שהגיע לעונת נדרים אם הוא נתרבה גם לתורת שאלה והוכיח שם ממש"ש הקדיש הוא ואכלו אחרים לוקין עליו הא כאן יקשה היכי לוקין הא הוי ה"ס שמא ישאל אח"כ דהא אין לומר כמו שלא שאל עד עתה כן לא ישאל לעולם א"נ דא"א לו עתה למיתשל אע"כ דאיתא גם בתורת שאלה ועיי"ש הרי דגם הוא מפרש דעיקר החזקה הוא ממה שאינו שואל עתה כיון דבידו הוא. דאי נימא כפשיטא דאין לחוש שישתנה גם התם אין לחוש וכמובן. והיא ז"ל הביא שם שכן כתבו התוס' בעצמם דהחזקה הוא ממה שלא שאל עד השתא וז"א וכנ"ל רק די"ל כן בכונתם אמנם אינו מוכרח והעיקר נראה בזה לחלק דע"כ ל"ח לשמא ימות אלא במקום שהמעשה לא ישתנה רק מכאן ולהבא שאם ימות הא לא ימות למפרע לכן שפיר חיישינן אבל בנזיר וא"א הא עלינו לחוש שמא ישאל על נזירותו ויבטל את הנזירות גם למפרע דהוי נדר טעות וכן בא"א אם יתן לה גט ויבטלנו ונימא אפקעינהו רבנן לקידושין מיני' נמצא שישתנה ג"כ הענין למפרע בזה שפיר כתבו התוס' דל"ח דהא עכשיו הוא נזיר לפנינו והאשה היא א"א ועלינו לומר שלא ישתנה עצמות הדבר מחזקתו דהשתא אבל לא דמי כלל לשמא ימות שלא ישתנה עצמות הענין רק להבא שפיר חיישינן וכן גם בעונה הסמוכה לוסתה שכ' הנוב"י ג"כ יש לחוש וכן בקיעת הנוד שמא יבקע להבא ונמצא עושה איסור למפרע אבל עצם הדבר לא ישתנה רק להבא וז"ב ופשוט בע"ה. וע"ע מש"כ בהאי ענינא דשמא ימות בשלהי מגילה בע"ה וקצרתי]:)**