לפלגות ראובן חלק ב כז

עונש מיתה ומלקות לבין לאוסרה על בעלה לפמ"ש הב"ש אה"ע סי' ך' ס"ק ג' לחלוק על הט"ז שם וס"ל לדינא דהא דקיי"ל העראה זו, הכנסת עטרה היינו כל העטרה וכ"כ גם בנוב"י מ"ת אה"ע סי' כ"ג באורך א"כ הא שפיר י"ל דשמואל לשיטתו דס"ל ביבמות (ד' נ"ה ב') דהעראה זו נשיקה לכן לדידי' אפשר דסגי ג"כ בעד שיראו כדרך המנאפים לא כן לר"י דקיי"ל כוותי' דבעינן דוקא הכנ"ע לכן הצריך הבה"ג שיעידו שראו כמב"ש והי' מקום נמי ליישב עפ"ז משה"ק ברא"ש שם ביבמות פ"ב על הבה"ג הנ"ל ממ"ש שמואל במנאפים עד שיראו כו' דהא י"ל דרק שמואל לשיטתו הוא דקאמר כן דסגי בזה. אמנם באמת דז"א וכמ"ש במכות (דף ז') שם ורבנן היכי לדייני' כשמואל וכו' משמע דדינא הכי הוא אשר ע"כ עלינו לומר כנ"ל דס"ל להבה"ג לחלק בין איסור על בעלה לחיוב העונש ומה"ט דקבלת ההתראה הא מיהת שפיר י"ל דשמואל לשיטתו גם בלאסור אשה על בעלה ס"ל דסגי בכדרך המנאפים ומשו"ה הוא דלא קאמר לחלק שם בב"מ גבי מנאפים גופייהו בין איסור ע"ב לחיוב העונש וכנ"ל ודו"ק כי קצרתי גם בזה

וראיתי בס' מהר"ם מינץ שם סי' ך' שהטעים עוד יותר להסביר ד' הבה"ג הנ"ל עפמ"ש הפנ"י. במ' כתובות (דף כב) ובקו"א שם בשם הרשב"א ז"ל בחי' קידושין (דף סו) דחזקה ל"מ כי אם למי שמסופק בדבר בזה אמרינן דהתורה עשאה זאת כודאי מחמת החזקה וב"ד עונשין וסוקלין על חזקה זו אבל אם העובר אומר ברי לי נגד החזקה ל"ש גבי' לומר שהתורה עשאה ספק זה כודאי ועיי"ש מש"כ עפ"ז לבאר טעמא דקרא דבכל עונשי מיתה ומלקות צריך דוקא שיתיר א"ע למיתה ומלקות משום דאם לא קיבל התראה מצי למימר ברי נגד הרוב ונגד החזקה והתורה אמרה ונקי וצדיק אל תהרוג עיי"ש שמיישב נמי עפ"ז קושית התוס' הנ"ל חולין (דף צו ע"א) דשפיר קטלינן לי' אף שנישאת עפ"י סימנין משום שהתרו בו וקיבל ההתראה ובדינא קא מיקטל עיי"ש [וע' ג"כ בפנ"י גיטין (דף יז) מ"ש כה"ג לענין דאינה יכולה לומר אח"כ גרושה אני למ"ד דס"ל דנאמנת גם שלא בפניו עיי"ש מ"ש דגם זה הוא משום קבלת התראה] וא"כ לפמ"ש בר"מ פ"א מה' אי"ב הי"ט טעמא דסגי בכדרך המנאפים דהוא משום חזקת צורה זו שהערה בה וכו' וא"כ שפיר י"ל דזהו דווקא באם התרו בהן וקבלו התראה דאז שוב א"נ לומר שלא עבר דלא מהימן נגד החזקה כיון שקיבל עליו התראה אבל לענין איסור לבעלה בגוונא דלא אתרו בה שפיר יכולה למימר ברי לה שלא הערה בה יעו"ש והדבר נחמד וכבר העירו האחרונים לומר דגם פשטות דברי התוס' כתובות (דף ט' ע"א) ד"ה מפני מה מטין כן כשיטת הבה"ג במש"ש דנהי דהי' ידוע לרבים הוי שהביאה לביתו מ"מ לא ראו כמב"ש שבפני ב"א לא שימש יעו"ש. ומתקיימין שפיר דברי הבה"ג מילתא בטעמא

אשר ע"כ אמינא נמי ליישב משה"ק בהגהת נוב"י שם סי' י"א על הבה"ג בתרתי ונשאר בצ"ע יעו"ש ראשונה הקשה דלפי טעמא דהנוב"י ז"ל דהוא משום קבלת התראה א"כ באשה חבירה לריב"י צריכין עדים שיראו כמב"ש לדעת בה"ג לפ"ז יקשה בסנהדרין (דף מא) דפריך אלא אשה חבירה דמיקטלה לריב"י היכי משכ"ל ע"ש ולפ"ד בה"ג קשה הא בלא"ה נמי לא מצינו אשה חבירה דמיקטלה לר"י ב"י דהא א"א לעדים שיראו כמב"ש כמ"ש במכות (דף ז' ע"א) דמה"ט לא הי' נהרג אדם מעולם כו' יעו"ש ובמחכתה"ר לדידי לק"מ דודאי אפשר ואפשר הוא שיעידו העדים גם ע"ז וממקומו הוא מוכרע שהרי להדיא כתב הבה"ג כמ"ש הרא"ש ביבמות שם בשמו דלא תצא האשה מבעלה עד שיראו העדים כמב"ש משמע להדיא **(שיעור כזית דלית בו איסור הקדש רק ח"ש ולכן חל עליו איסור גיד והסוגיא דמוקי דוקא במבכרת אפ"ל דרוצה לאשכוחי בכל גווני וגם בגיד גדול עיי"ש פלא הוא שהרי להדיא כתב הרמב"ם דאוכל גיה"נ של עולה חייב שתים הרי דמיירי בגוונא דאיכא גם לשיעור איסור מוקדשין ומ"מ חייב משום גיד וגם זו"ז הנה בעיקר דבריו מ"ש דבאין בו כזית בהגיד שפיר חייל האיסור משום דלית בו איסור קדשים ע' נוב"י מ"ת אהע"ז סי' קמ"א שכתב להיפוך משום דבגיד בעינן שיהי' חל איסורו מחיים דומיא דיעקב כמ"ש התוס' ר"פ גיה"נ ד"ה קדשים עיי"ש (בדף צ ע"א) ומחיים בשעה שהגיד מחובר עם כל הבהמה ודאי דל"ח איסור גיה"נ על איסור קדשים הואיל ובכלל כל הירך איכא שיעור שלם גם זו"ז יש להבין ולדון גם בשארי איסורים בכה"ג אם, חל עיין מעילה (דף טז ע"א) וברש"י שם ובשו"ת הגרעק"א סימן ע"ו ועיין כרו"פ סי' פ"ז ס"ק י"ג משה"ק אמאי, ל"ח איסור דב"ח על נבילה בח"ז נבלה וח"ז חלב ובברוך טעם שער הכולל דין ב' מ"ש לתרץ בתרתי ולתי' הראשון דמשו"ה ל"ח משום שגם האיסור השני צריך לצירוף עיי"ש א"כ בעניננו לענין איסור גיה"נ שא"צ לצירוף שפיר חייל אכן לפמש"ש עוד לתרץ דכיון דשני האיסורים אינם רק איסור חפצא אאחע"א אף בחמור על קל עיי"ש א"כ גם הכא איסור גיד ל"ח על איסור מוקדשין אף בח"ש חיש להאריך עוד בזה וקצרתי וע' ח"ס חיו"ד סי' צ"ב שנשאר בקושיא בסוגיין למה לא נימא תמיד דאיסור הגיד חייל גם במוקדשין משום דבשעה שנקשר הגיד עדיין א"ב כזית ואין שם רק ח"ש דמוקדשין ובדברינו א"ש בע"ה ודו"ק

ומחוורתא לפרש מ"ש בגמ' דל"ח משום דכאן ס"ל בסוגיין דאאחע"א אף בכולל וכמש"כ הר"ן בחידושיו שם ליישב קושית התוס' דרק משום מוסיף חייל איסור קדשים. משום שנתוסף עליו איסוה"נ וכו"ע מודים בזה וכיון דס"ל אב"ג בנ"ט ואסור בהנאה א"כ אין כאן איסור מוסיף לכן א"ח עליו איסור הקדש אבל להר"מ לשיטתו דס"ל גיה"נ מותר בהנאה שפיר חל ההקדש משום מוסיף וממילא חייב משום האי סברא דרחמנא אחשבי' ומצאתי אח"כ בלב ארי' שכתב ג"כ כן ונכון הוא

ובס' עי"ט סי' ע"ה שם מביא ראי' מהאי סוגיא דס"ל גיה"נ מותר בהנאה אף למ"ד דאב"ג בנ"ט עיי"ש ולפי דברינו נהפוך הוא דסוגיא זו ודאי ס"ל דגיד הנשה אסור בהנאה ומשו"ה הוא דקאמר דאין מוקדשין נוהג בגיד ול"ח עליו איסור הקדש כלל וכנ"ל לק"מ משה"ק שם דהאיך בעי למימר דמשום דאב"ג בנ"ט ליכא בגיד איסור מוקדשין הא גבי מוקדשין גם גידין ועצמות אסורין אם נהנה ממנו שעשאו חוט לתפירה וכיו"ב לוקה משום מוקדשין עיי"ש מ"ש בזה ולדברינו א"ש כפשוטו דכיון דגיה"נ אסור בהנאה אין איסור מוקדשין חל עליו. דס"ל לסוגיין מוקדשין עיי"ש מ"ש בזה ולדברינו א"ש כפשוטו דכיון דגיה"נ אסור בהנאה אין איסור מוקדשין חל עליו דס"ל לסוגיין כאן דאאחע"א בכולל ומוסיף לא הוה מאחר שגם הגיד אסור בהנאה ואין איסור הקדש לגבי' שום איסור מוסיף והארכתי עוד בזה בחי' אלפסי מ' חולין וכאן לקצר אני צריך].