לפלגות ראובן חלק ב יט

בעזהש"י חילוקא דרבנן לסיומא דמס' יבמות והתחלה למס' כתובות. פלג א

תניא בשלהי יבמות אין בודקין עדי נשים בדו"ח ר"ע ור"ט אומרים בודקין [כ"ה הגירסא הנכונה וכמ"ש בהה"מ ולח"מ פי"ג מה"ג וכ"ה בב"י סי' י"ז ובהגהת הגר"א ובמהרש"א עיי"ש] וקמיפלגי בדר"ח דאר"ח ד"ת אחד ד"מ ואחד ד"נ בדו"ח וכו' מר סבר כיון דאיכא כתובה למישקל כד"מ דמי ומ"ס כיון דקא שרינן א"א לעלמא כד"נ דמי ע"כ

והנה ברמב"ם שם פי"ג מה"ג מבואר טעם אחר משום עיגונא ומילתא דעבידא לאגלויי ובראב"ד שם עוד טעם אחר משום דדייקא ומינסבה וכבר הקשו כולם עליהם שהמציאו טעמים אחרים מה שלא נזכר בתלמודין דבגמ' מפורש הטעם משום דאיכא כתובה למישקל כד"מ דמיא ובק"נ על הרא"ש כתב לתרץ בטו"ט משום דקשיא להו קושית הרמב"ן דאי טעמא משום כתובה היא א"כ ארוסה מא"ל הא קיי"ל דארוסה אין לה כתובה כמ"ש בר"מ פ"י מה"א [הגה"ה עיין ברמב"ן שם מ"ש לתרץ דלא פלוג רבנן בתקנתא אמנם האחרונים תמהו עליו בזה דכיון דמן הדין בעינן דו"ח רק דין הממון שבו פוטרתו מדו"ח א"כ למה לא יצטרכו דו"ח בארוסה דלית בה ממון עיין ישוי"ע אהע"ז סי' י"ז ס"ק ט"ז מ"ש מה"ט לדינא גבי עדי זנות לאסור אשה על בעלה דבארוסה באמת צריך דו"ח והביא גם בשם המהרי"ט שכתב כן להלכה אמנם הקשה ע"ז קושיא עצומה ממ"ש בסנהדרין (דף מ"א) עדי נערה המאורסה שהוזמו אינן נהרגין מתוך שיכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו ופריך בגמ' מאי איריא ארוסה נשואה נמי והקשה לפי מש"כ הרשב"א ז"ל לדקדק מכאן דלאסור אשה לבעלה צריכין העדים דו"ח דאל"ה האיך יכולים לומר שבאו רק לאוסרה על בעלה הא מכיון שדרשו וחקרו אותם ע"כ דלמיקטלה היא עיי"ש ומעתה מאי פריך שם נשואה נמי הא נוכל לומר דדוקא ארוסה נקט משום שאין לה כתובה וצריך דו"ח משו"ה יכולים לומר דלאוסרה באו אבל בנשואה לא כיון דאיכא כתובה כד"מ דמיא וא"צ דו"ח עיי"ש שנשאר בקושיא ובמחכתה"ר אישתמיט מיני' לפי שעה ד' שו"ת הרמ"א סי' י"ב מ"ש לדייק ד' חז"ל דמנקט כיון דאיכא כתובה למישקל משמע דוקא במקום דאיכא למישקל כתובה דאית כה"ג טעמא דחינא אבל להפסידה כתובתה דלית בה טעמא להקל לכו"ע בעינן דו"ח עיי"ש, ומובאים דבריו באבני מלואים אהע"ז סי' י"א ס"ק ה' עיי"ש באורך מ"ש להשיג בזה גם על הנוב"י מ"ק אה"ע סי' ע"ב והביא גם כן משם הרמב"ן בחידושיו שם שכתב ה"ט דחינא משום דבכתובה הא ליכא טעמא דנעילת דלת כו' מ"מ חששו משום חינא וא"כ דוקא למישקל כתובה דאית בה משום חינא עשאוהו כד"מ אבל היכי דאית בי' משום הפסד כתובה לא עקרוה לדו"ח עיי"ש וכן בדין דאם בארוסה שבאו רק לאוסרה לחוד אמרינן דאינן נאמנים בלא דו"ח האיך נימא דלאחר שנישאת שבאים העדים לאוסרה וגם להפסיד לה את כתובתה נימא דנאמנים גם בלא דו"ח ולקתה מדה"ד וע"כ דגם בנשואה אינן נאמנים בלא דו"ח כיון דעדותן אינה אלא להפסיד לה את כתובתה וז"ב וכן נעלם דבר זה גם מעיני בעל עמודי אור סי' פ"ד במש"ש ליישב קושית הרמב"ן הנזכר לעיל מהא דארוסה דמכל מקום גם גבי ארוסה איכא צד ממון שהרי ארוסה אית לה מזונות בהגעת זמן ושם בסי' פ"ה אות ז' הטעים דבריו שבעדות זו נפטרו נכסי הארוס מחיוב מזונותי' אבל בלא עדותן היתה תובעת מזונות בהגעת זמן מנכסיו עיי"ש [ולחנם השיג עליו כ' מו"ח הגנ"י בס' ה"צ מה שלארוסה דא"ל כתובה א"ל גם תנאי כתובה באם מת הארוס דמ"מ הא בעדות זו נפטרו נכסי הארוס מחיוב זה וכמש"ש בעמו"א בעצמו שם סי' פ"ה אות ז' עיי"ש שנשאל ע"ז וביאר כונתו אל נכון.] ולפי הנ"ל אין דבריו נכונים כלל דמה שמפסדת על ידי העדות בדברים שבממון הנה זה אינו מועיל לענין שיפטרו מה"ט מדו"ח וכנ"ל ורק אם מועיל עדותן להגבות לה כתובה בזה הוא דאמרינן שמה"ט א"צ דו"ח וז"פ וברור בע"ה ע"כ הגה"ה]. לכן לדידהו אי אפשר לומר האי טעמא דכתובה וצריכים לטעמים אחרים אך כ"ז הוא אי נימא דכתובה דרבנן לכן י"ל דאין כתובה לארוסה אבל אם כתובה דאורייתא היא י"ל שאין לחלק בין ארוסה לנשואה ור"ע הא ס"ל דכתובה היא דאורייתא דהא יליף גזירה שוה מפתה מאונס מקרא דאשר לא אורשה בכתובות (דף לח) ואייתר לי' כמוהר הבתולות לכתובה [לפלא שלא הביא שכבר קדמו בזה הרא"ש עצמו בפ"ק דכתובות סי' י"ט עיי"ש שכתב הוכחה זו דמוכח מהא דכתובות (דף לח) דס"ל לר' עקיבא דכתובה דאורייתא מדיליף אונס ומפתה מג"ש דאשר לא אורשה וריה"ג דפליג אדר' עקיבא מקיש אונס למפתה מכמוהר הבתולות ואם כן צריך לומר דרבי עקיבא דריש כמוהר הבתולות לכתובת אשה והוא ממש כמ"ש בק"נ מדעת עצמו ועיין פ"ח על הרא"ש פ"ק דע"ז סי' ז' שמביא בשם המרדכי פ"ק דכתובות שכתב דר"ע ס"ל בכתובות פ' א"נ (דף לח) דכתובה דאורייתא דדריש ג"ש מה להלן שקלים כו' עיי"ש שתמה על המרדכי הנ"ל בזה דלא מוכח מידי משם דס"ל כתובה דאוריתא רק דיליף ג"ש אונס ומפתה מהדדי דבתרווייהו חמשים שקלים ובלי ספק דכונת המרדכי הוא ג"כ כמ"ש ברא"ש הנ"ל דמשם מוכח ע"כ דסבירא לי' דכתובה דאורייתא דאייתר לי' כמוהר הבתולות לכתובת אשה ולפלא על שני הגאונים ז"ל הנ"ל מפרשי הרא"ש דאישתמיט להו לפי שעה ד' הרא"ש הנ"ל ודו"ק] וס"ל כתובה דאורייתא לכן לדידי' שפיר אמרו בגמ' ה"ט משום דאיכא כתובה למישקל