לפלגות ראובן חלק ב יח

אין כאן ב"ת כיון דלאו מצוה חיובית היא מיקרי שלא בזמנה. אבל לדידן למאי דמסקינן שם בר"ה כ"ח דגם במצוה שהיא רשות עובר עליו בב"ת שפיר פסק הרמב"ם דרק זוג אחד שרי אבל לא יותר וכמשנ"ת בע"ה

טז) ולפלא על העי"ט שם סי' י"ט שכתב לדון דלריה"ג א"ע במניח תפילין בשוי"ט משום ב"ת רק משום ושמרת לחוד וסוגיא דעירובין שם שאמרו דאי שבת לאו ז"ת הוא עובר בב"ת גם בזוג אחד קאי אליבא דר"ע דממעט לה מקרא דלאות ואינו אלא רשות וכל הפטור מדבר ועושה עובר בב"ת יעו"ש ודבריו תמוהים מאוד דאדרבה איפכא מסתברא דהא לר"ע כיון דאמרינן דלדידי' רשות הוא להניח תפילין בשויו"ט ע"כ דא"ע כלל ורשאי לכתחלה וכל הפטור מדבר ועושה הדיוט מיקרי וכמ"ש בירושלמי פ"ק דשבת ה"ב ובשו"ע או"ח סי' תרל"ט ס"ז בהג"ה לענין פטור מסוכה עיי"ש אבל רשע לא מיקרי ואין ספק כלל דלר"ע א"ע בב"ת תדע שהרי גם הב"י בסי' ואין שמחמיר דלכתחלה לר"ע להניחן קאתי עלה רק מטעמא שמזלזל בחותם המלך וכמ"ש בזוה"ק וע"ש במג"א סי' כ"ט דאין זה אלא בשמכוין לשם מצוה ורק אליבא דריה"ג הוא דשייך לומר שעובר בב"ת וכמ"ש ג"כ בשאג"א סי' מ"א ושם סי' מ"ג דעובר גם על הא דושמרת זולת ב"ת עיי"ש אבל ודאי שאין לומר דלר"ע יהי' זה מיקרי זמנו שיעבור בב"ת גם בשאינו מתכוין כמ"ש בעי"ט שם זה א"א לומר כלל וכנ"ל: