לפלגות ראובן חלק ב יז

ולהנ"ל לק"מ דגם כאן במצות תפילין שפיר הוי מ"ע שהז"ג גם אי נימא דמותר להניח תפילין בשויו"ט כיון דאינו מקיים שום מצוה בהנחתן. אמנם פשיטא להו להמפרשי הים להיפוך שמקיים ג"כ מצוה בהנחתן בשויו"ט. וכן הביאו שם בשם א' מן הקדמונים ז"ל ומדמי לה למ"ש הפנ"י בר"ה ט"ו במש"ש שמשו"ה גם נשים חייבות לקבל פני רבן ברגל ול"ח כמ"ע שהז"ג משום שמצד הדין הי' החיוב לקבל פני רבו בכל שעה אלא שא"א משום ביטול מלאכה ונשים שא"ע מלאכה בר"ח א"כ ממילא ל"ה גבה מ"ע שהז"ג וכ"כ גם כאן מ"ע דתפילין בשויו"ט כיון דאין פטורין אלא משום שא"צ לאות הזה אבל כשרוצה להניח תפילין בשויו"ט שוב איכא נמי משום מצוה עיי"ש

יג) ואם כדבריהם כן הוא הלא מיושב היטב פסקי הרמב"ם ואין אנו צריכין למה שנדחקו הם שם. דמאי דמותר להכניס זוג א' במוצא תפילין ודאי א"ש כיון דלר"ע וקיי"ל כותי' אין שום איסור בהנחת תפילין בשויו"ט לפי משנ"ת ומשה"ק המג"א בשם התויו"ט דלדידן הו"ל להיות מותר להכניס גם ב' זוגות כיון דלאו זמנו הוא ולית כאן בל תוסיף ג"ז לא תיקשי דשפיר י"ל לפי משנ"ת דגם כאן איכא משום ב"ת אף שאינו חייב במצוה זו בשויו"ט מ"מ הא כיון שאם מניח תפילין בשויו"ט מקיים מיהת מצוה חשוב זמנו ועובר בב"ת דל"ד כלל לאינך מצוה שהז"ג ששלא בזמנן אינו מקיים שום מצוה וכאן אף דרשות הוא מ"מ יש כאן משום מצוה שפיר עובר נמי בב"ת ודמי למ"ש בר"ה כ"ח ע"ב דרב שמן ב"א פריך מברכת כהנים דאם הוסיף ברכה אחת עובר בב"ת ומשני שא"ה דאי מתרמי לי' ציבורא אחרינא הדר מברך זמני' הוא ומבואר שם בתוס' דאם כבר בירך פ"א אינו אלא רשות הרי דגם בכה"ג נמי עובר בב"ת ורק לרב שמן ב"א הוא דס"ל דכיון שאינו אלא רשות ל"ע בב"ת אבל לפי המסקנא שפיר עובר גם במצוה רשות וכאן נמי מצות תפילין בשויו"ט לפי דבריהם להא דמיא לכאורה ומשו"ה דאסור להכניס יותר מזוג אחת במוצא תפילין וכנ"ל ודו"ק

יד) ואולי י"ל נמי כה"ג בכל מ"ע שהז"ג לדידן דקייל"ן נשים סומכות רשות ומברכות נמי הנשים על כל מ"ע שהז"ג עתו"ס ר"ה ד' ל"ג ע"א ד"ה הא דגם הנה עוברות בב"ת אם יוסיפו עוד מין חמישי בלולב וכה"ג דגם לגבייהו נחשב זמני' כיון דמ"מ מקיימות נמי מצוה בזה אף שאינו אלא רשות ויתיישב בזה משה"ק בישוי"ע או"ח סס"י ס' בהאי סוגיא דעירובין שם צ"ו ע"ב במש"ש להוכיח מברייתא דאחד האיש ואחד האשה דס"ל שבת זמ"ת הוא ודחי דילמא ס"ל דלאו ז"ת הוא רק נשים סומכות רשות והקשה בישוי"ע שם דא"כ תהא אשה מותרת גם בב' זוגות דאין כאן ב"ת כמו לדידן בשבת אי לאו ז"ת הוא ולהנ"ל לק"מ ואה"נ דגם לנשים איכא איסור להוסיף אם נשים סומכות רשות ומ"ש בעירובין שם דאי לאו ז"ת הוא מיקרי שלא בזמנו וא"ע בב"ת זהו רק אליבא דריה"ג דאיכא איסורא בהנחת תפילין בשבת לכן לאו זמנו מיקרי וא"ע בב"ת ל"כ לר"ע מיקרי זמנו ועובר בב"ת בב' זוגות וגם נשים עוברות בזה וכנ"ל

טו) אלא שלכאורה תיקשי לפי"ז במש"ש בעירובין במאי דמשני מעיקרא דת"ק ס"ל כמ"ד דשבת ז"ת ור"ג ס"ל דלאו ז"ת הוא וליכא ב"ת דע"כ כר"ע הוא דאתיא דילפינן פטורא מקרא דלאות דאליבא דריה"ג הא אסור מה"ת ללבשם וכמשנ"ת והדר קשיא לר"ע הא קעבר משום ב"ת כיון דרשות הוא וממ"נ קשיא אי כריה"ג הא אפי' זוג א' אסור מה"ת ואי כר"ע הא קעבר בב"ת ובשא"ר שם סי' מ"א כתב דע"כ כר"ע אתיא דלריה"ג הא גם זוג א' אסור מה"ת ותיקשי כנ"ל דלר"ע הא יעבור משום ב"ת בב' זוגות ולמש"ש בשאג"א שם סי' מ"ג דבמניח לשמרן מותר גם לריה"ג א"ש כמובן. אבל לשיטת הרמב"ם דס"ל דגם לשומרן אסור הא תיקשי כנ"ל [ולמ"ש בעי"ט סי' י"ט לפרש דברי הרמב"ם דמש"ש אם לשומרן מותר במונחים עליו מכבר דמיירי בשמכוין גם לשם מצוה. דאי אינו מכוין אלא לשמירה לחוד למה אין מורין כן עיי"ש ולפי פירושו פשיטא לי' דאם אינו מכוין אלא לשמירה לחוד אה"נ שגם לריה"ג מותר מיהת מה"ת גם לדעת הרמב"ם וא"כ א"ש לפי"ז בפשוטו אמנם דברי העי"ט אינם מוכרחים בזה גם בש"א סי' מ"ג מבואר להיפוך ע"ש] לכן נראה לומר דאה"נ דהסוגיא דעירובין שם אליבא דר"ע אתיא אלא דס"ל שם כרב שמן בר אבא דאית לי' בר"ה כ"ח הנ"ל דבמצוה שהיא רשות א"ע עליו משום ב"ת כיון שאין עליו חובה לקיים אותה ולדידי' שפיר קאמר דלר"ג גם ב' זוגות מותר כיון דס"ל כר"ע דשבת לאו ז"ת הוא ואף דרשאי להניחן וכנ"ל מ"מ **(איסורא י"ל לכה"ג לעבוד בשאר ימות השנה משום דהי' בגדיו של כלאים ואפשר בכהן הדיוט כו' וע"כ מוכח מכאן דמותר להניח תפילין לדידן בשויו"ט ומסיימי שם דזה ראי' נצחת ולענ"ד לבד מה שלדברי השאג"א ז"ל שהביאו הנה עוד יותר גדול הדוחק לומר דאיכפל תנא למיתני ברייתא משום יוה"כ לחוד שאין העבודה כשירה אלא בו אבל בכל ימות השנה הא לדבריהם אין הכה"ג עובד כלל משום איסור כלאים דבג"כ כיון שאיפשר בכהן הדיוט אמנם עיין מ"ש בבית הלוי סי' י' דזה לא מיקרי איפשר לקיים שניהם מה שאיפשר שאחר יקיים המצוה כיון דמ"מ לגבי דהאי גברא א"א אלא בדחיית ל"ת והתם בשבת קל"ג דאמרו ואי איכא אחר ליעבד אחר טעמא אחרינא איכא בהא משום דבמילה בצרעת כיון דאיכא עשה ול"ת בבהרת אין המילה דוחה אותו רק משום דחמירא שנכרתו עלי' י"ג בריתות וזה אינו שייך אלא גבי עיקר מצות המילה אבל לא בזה שיותר עדיף שיקיים אבי הבן את המצוה ומשו"ה הוא דקאמר ליעבד אחר כיון דמ"מ יתקיים עיקר מצות מילה יעו"ש

ולבר מן דין הא מתבאר מדהתו"ס יומא ס"ט ד"ה בג"כ דרשאי הכה"ג ללבוש את הציץ כל שעה שרוצה כי היכי דליהוי מרצה ועיין ג"כ בתוס' קידושין ס"ו ד"ה הקם ועמ"ש בבית הלוי סי' ג' אות ה' דמד' הירושלמי הנ"ל מוכח שלא כד' התוס' הנ"ל ולשיטת הירושלמי ע"כ מוכח שאין הכה"ג יכול ללבוש הציץ בחוץ להיות מרצה שם ולמ"ד דאינו מרצה רק בעודו על מצחו הוי הריצוי כעין עבודה ובעינן דוקא שיהי' לבוש כל הבגדים לריצוי וממילא מותר לכה"ג ללבוש בגדיו במקדש גם בשעה שאינו עובד משום שמא יתרחש טומאה לכהנים וירצה. ומסיק שם דכן ס"ל להרמב"ם דמה"ט מותר בכל הבגדים עיי"ש. א"כ לפי"ז לית כאן ראי' של כלום אף אי נימא דהכה"ג ל"ה עובד בימות החול מ"מ שפיר אמרו שערו הי' נראה בין ציץ למצנפת ששם הי' מניח תפילין והי' לבוש ג"כ המצנפת עם יתר הבגדים אף שלא הי' עובד כי היכי דלרצי ציץ וכנ"ל ועיין בארה"ח ארץ יהודא סי' י"ח שכתב ג"כ כן כמ"ש בב"ה הנ"ל ואזדא ראייתם בפשיטות לפי"ז ודו"ק]:)**