לפלגות ראובן חלק ב טז

את השבת ולא שישכח את החפץ עיי"ש אשר לפי"ז יק' לכאו' א"כ גם בתפילין ליתסר מה"ט אף אם חייב למשמש אותן מ"מ הא יש לחוש שמא ישכח את השבת ולד' הרשב"א ז"ל א"ש דבאמת הא אף אם ישכח את השבת מיפטר מחטאת ורק כלפי מה שיש לנו למיגזר גבי תפילין אף דאיסורן אינן אלא מדרבנן משום שאין דרך לפושטן וקרוב הדבר לבוא לידי פשיעה ע"ז קאמר כיון דחייב הוא למשמש בהן מידכר דכיר ושוב לא שכיח שיצא בהן ולא גזרו בי' רבנן עיי"ש. וז"נ

ט) אמנם גם בפשוטו איפשר ליישב ד' התוס' הנ"ל דהיינו דדייקו בדבריהם לפרש דחיישינן שמא ישכח את המחט תחלה ואח"כ לכשיזכור את המחט חיישינן שישכח את השבת וי"ל בכוונתם דרק באופן זה יש לחוש שישכח את השבת אח"כ אבל בתחילת כניסתו של שבת ל"ח שישכח את השבת דאז מוטל עליו לזכור את השבת וחייב ג"כ למשמש בגדיו וכו' ורק ע"י דחיישינן שישכח תחלה את החפץ לכן חיישינן שישכח אח"כ את השבת ויבוא לידי איסור אבל בתפילין דאין לחוש שישכחם מאחר שחייב למשמש הן ודאי יסירם בתחילת כניסת השבת ולא יבוא לידי איסור כלל ודו"ק

י) נשוב לדברינו דשפיר י"ל דגם לריה"ג דס"ל דאסור בתפילין בשבת ויו"ט מ"מ א"ח חטאת עליהן ויתיישב ג"כ בזה קושית הקהלת יעקב שהקשה שם בחידושיו שבת ד' ס"א מאי קמל"ן רב ספרא הא מתניתן היא בעירובין דלת"ק שם מכניס אותן זוג זוג ולר"ג שתים שתים ואמרינן שם דטעמא דת"ק הוא משום דס"ל שבת ז"ת הוא ועובר בב"ת בשתי זוגות ולר"ג ס"ל דלאו ז"ת הוא וכו' ואי נימא דלמ"ד דלאו ז"ת הוא עובר וחייב חטאת אם יצא בתפילין א"כ איך מותר משום הצלה עיי"ש מ"ש ליישב בתירוץ אחד דלדברי הפוסקים דס"ל דלמ"ד שבת לאו זמן תפילין היינו דא"ח בתפילין אבל איסורא ליכא י"ל דהיא גופא קמל"ן דאף במכוין ליכא בל תוסיף יעו"ש ודבריו אינם מספיקים לבד מה דאין זה במשמע בדברי רב ספרא שהרי אף אם נימא דבמתכוין למצוה עובר בב"ת מ"מ א"ח עלי' חטאת אם יצא בשוגג כיון דגם במזיד יש היתר דרך מלבוש אין השגגה מביאתו לידי חטאת כמש"ל בעצמו בתירוץ הראשון ולבד זה לא מצינו לכאורה כלל מי שיאמר כן דבמכוין למצוה ל"ע בב"ת וכמ"ש המג"א להדיא בשם הרשב"א ז"ל ברס"י ל"א ע"ש וכל הפוסקים האחרונים תפסו כן דגם לר"ע אם מכוין למצוה קעבר בב"ת ולא שרי אלא ללבשן דרך מלבוש והדברים מוכרחים מסוגיא דמנחות ל"ו ע"ב דקאמר שם דרבה ס"ל כרע"ק ובספק חשיכה לא חולץ וכו' אבל ודאי חשיכה חולץ הרי לכאורה דגם לר"ע אסור בתפילין בשויו"ט ובשאג"א שם מתרץ דהוא אינו אלא מדרבנן ומשום גזירה דילמא מישתלי ואתי לאתויי ברה"ר עיי"ש מ"ש לקיים תירוץ זה אמנם רבינו הגר"א ז"ל בסוף דבריו שם בסי' ש"א ס"ז מתרץ קושיא זו בפשיטות משום דבמניח לשם מצות תפילין גם לר"ע אסור עיי"ש והדברים מוכרחים

ולדברינו לק"מ קושית הקה"י הנ"ל דטובא קמל"ן רב ספרא דגם לריה"ג דאסור להניחם בשויו"ט משום קרא דושמרת מ"מ א"ח חטאת אם יצא בהן משום דהאיסור כבר עבר בהנחתן ועתה כשאוחזן עליו שוב א"ע עוד בלבישתן ול"ה עליו כמשא ושם בעירובין הו"א דרק כר"ע הוא דאתיא דס"ל דאין אסורין בשויו"ט ורק מחובה היא דנתמעטו מקרא דלאות ולדידי' באמת מותר להניחן אבל לריה"ג הו"א דחייב נמי חטאת משום דהאיסור משוי עליו כמשא קמל"ן רב ספרא דאפילו להאי תנאי מיפטר מחטאת וסתמא קאמר ר"ם דאליבא דכולהו תנאי פטור מ"מ מחטאת ודו"ק כי נכון הוא בע"ה

יא) והנרא' בע"ה דאף שדחינו האי סייעתא מפס' הרמב"ם דס"ל גבי תפילין בשויו"ט כר"ע מהא דפוטר מחטאת ביצא בתפילין בשבת. וכמשנ"ת דגם לריה"ג מיפטר מ"מ נראה ברור דהרמב"ם ס"ל בהאי דינא דתפילין בשויו"ט כר"ע ורק גבי דין לילה פסק כריה"ג אבל לא בשויו"ט וכמ"ש בכ"מ שם בפ"ד מה' תפילין וכדמדייקי לישנא דהרמב"ם שם שלא הביא האי דרשה דמימים ימימה אלא גבי לילה אבל בשבת ויו"ט הביא שם דרשה דרע"ק דיליף מקרא דלאות. ומסתבר טעמי' דרע"ק בזה משום דס"ל דלא קאי חוקה אלא אמאי דמפורש בקרא דימים משמע ולא לילה אבל דרשה דדרשינן ולא כל ימים דאינו מפורש בקרא לא קאי ע"ז חוקה והשמר ורק איתמעטו מקרא דלאות וממילא ס"ל דלא נתמעט אלא מחוב אבל עדיין רשות הוא וא"ב שום איסור וכנ"ל אליבא דרע"ק. ויליף לה מהא דפליגא ר"י ור"א במנחות שם ד' ל"ו ע"ב במניח תפילין בלילה אי עובר בלאו או בעשה ע"כ דס"ל דחוקה קאי אתפילין ומדלא פליגי גם במניח בשבת ע"כ מוכח דס"ל בזה כר"ע דשבת לא אימעוט מקרא דושמרת אלא מקרא דלאות וז"ב

יב) וירווח לן עפי"ז ליישב פסקי הרמב"ם במאי דפסק שמותר להכניס זוג אחת במוצא תפילין ולא שתים וקושית המג"א והתויו"ט הנ"ל יתורץ ברווחא וכמו שנאמר דהנה לכאורה הי' נראה לפי המתבאר בדברי ר"ע דס"ל דבשבת ויו"ט אין עליו חובה להניח תפילין אבל מ"מ אין בזה איסור ורשות בידו להניח תפילין גם בשבת ויו"ט וכנ"ל מ"מ הי' נראה לומר דמצוה אינו מקיים בהנחתן שמניח עליו בשויו"ט ולא דמיין אלא כמו אם הי' נושא עליו איזה תכשיט אחר ואין כאן שום מצוה כלל ורק כלפי מאי דס"ל לריה"ג דאסור מה"ת להניח עליו את התפילין בשויו"ט קפליג ר"ע וקאמר דמותר ללובשן בשויו"ט ולית כאן מצוה כלל. וכנ"ל והי' מיושב עפי"ז משה"ח במפרשי הים בתשובתם שלהי ס' יה"ת להגרעק"א ז"ל במ"ש בקידושין ל"ד דתפילין הוי מ"ע שהז"ג וכתבו בתוס' שם דאף למאי דקייל"ן דלילה זמ"ת וכו' מ"מ הוי מ"ע שהז"ג משום שויו"ט לפי שא"צ אות ואי נימא דלר"ע מותר להניח תפלין בשויו"ט א"כ הא ל"ד לכל מ"ע שהז"ג דבאינך מ"ע שהז"ג הא שלא בזמנן א"מ שום מצוה בזמן הפטור משא"כ כאן הא גם בזמן הפטור מקיים המצוה ורק איסור אחר הוא דרביע עלי' כמו בש"ק ומילה של"ב דחשיב להו מ"ע שאין הז"ג וכו' וה"ה כאן לדידן דא"מ תפילין בשויו"ט משום דא"צ לאות זה. ואף לשיטת הרשב"א ז"ל דעובר על ב"ת כשמכוין לשם מצוה מ"מ אין זה האיסור מגוף המצוה ושפיר מקיים המצוה אף דעובר על ב"ת כמ"ש הפוסקים א"כ אמאי חשיב לי' למ"ע שהז"ג עיי"ש מ"ש בזה: **(הגה [עוד הביא שם במפרשי הים ראי' להיפך דמותר להניח תפילין בשויו"ט ממ"ש בירושלמי מובא בתוס' חגיגה ד' י"ז דכה"ג לא הי' רגיל להקריב בכל יום רק בשויו"ט מפני כבוד היום עיי"ש. ומבואר בש"ס דזבחים תנא. שערו הי' נראה בין ציץ למצנפת ששם הי' מניח תפילין הרי מבואר דבשויו"ט הי' כה"ג מניח תפילין דדוחק גדול לומר דהתנא איכפל ואתי לשנות ברייתא שלמה על שאר ימות השנה של"ה רגיל כה"ג לעבוד בהם ובפרק למ"ש בשאג"א ה' ציצית דאפילו)**