לפלגות ראובן חלק ב י

לקללות כשחטאו יעו"ש והדברים נחמדים. וז"ש דהע"ה כשמדבר בשבח הביהמ"ק והב"כ וב"מ שהן הנה הבתי מקדש מעט וקאמר שהם המרפאין שבר בנ"י בחומר וברוח עו"א זמרו לד' חסידיו והודו לז"ק על חסדו וטובו אתני אף כי רגע באפו כי אה"נ שגם אז הי' רגע באפו בכ"ז חיים ברצונו ומשו"ה לא כעס רק רגע קטן כדי שלא יעלה ביד אויב לקלל אותם ופן יעלה עוד בידו חלילה לבטל את הב"כ וב"מ מישראל באיזה זמן מן הזמנים למען דעת צדקות ד'. הרי שאף כי רגע באפו הנה חיים ברצונו אף כי בערב ילין בכי בכ"ז הנה ולבקר רנה. כמ"ש המפרשים בביאור מ"ש חז"ל בברכות (י"ב א') כל שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית ל"י י"ח שנאמר להגיד בבקר חסדך וגו' ופירשו המאמר עפ"י הנודע כי לשון חסד מתאר את הטובה הגלוי לעין כל ולשון אמת נאמר על הטובה המעוטפת באיזה דבר רע אשר אנו מאמינים כי מפי עליון לא תצא הרעות והכל לטובה. וז"ש להגיד בבקר חסדך כלומר החסד הגלוי מתואר בוקר ואמונתך בלילות כלומר מאמינים אנחנו שמההעדר המתואר לילה יצמח לנו איזה טובה ולכן תקנו חז"ל לומר אמת ויציב בבקר. כי הוא דבר גלוי ואמת ואמונה בלילות כי בחושך המכונה לילה מתנחמים אנחנו באמונתנו בחסדי ד'. וז"ש אף כי בערב ילין בכי היינו בחשך נדמה לנו כי עלינו לבכות חלילה מן הצרות אשר אפפונו אמנם ולבקר רנה כשיאיר ד' את עינינו ונבין את דרכיו נבין כי כ"ז הי' לנו לטובה ואז יגל יעקב ישמח ישראל וכמ"ש בצל"ח פסחים (ל' נ' ע"א) בביאור מ"ש חז"ל לעוה"ב כלו הטוב והמטיב פירוש שיראה למפרע שכולו הי' מדת טובה והי' לו לברך על הכל הטוב והמטיב עיי"ש ואמר עוד ואני אמרתי בשלוי וגו'. אף אם יקרה ח"ו אשר אשבע וכחשתי ואמרתי בלבי כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה ובל אמוט לעולם אשר אז שחטאתי לפניך אתה ד' ברצונך העמדת להררי עוז פירוש שהפסקת את הצלחתי לבלי העלית אותי למעלה ראש והסתרת פניך ממני ועי"ז הייתי נבהל הנה אז בשובי ובהתנחמי אליך ד' אקרא ואל ד' אתחנן מה בצע וגו' ד' הי' עוזר לי אתה גם אז הפכת מספדי למחול לי וגו' ד' אלקי לעולם אודך. היינו שהסגולה הזאת להיותנו דבקים בד' ע"י התפלה והתחנונים הנה זה יתקיים לעולם ולשמך נודה סלה

והיינו דתנינן במתני' דביכורים שהבאנו לעיל אשר בהבאת ביכורים דברו הלוים בשיר הזה של ארוממך ד' כי דליתני וגו' שדקדקנו לעיל מה זה ענין להבאת ביכורים ולדברינו א"ש עפ"י האמור שם בסנהדרין אשר ביקש בלעם שלא יהא להם לישראל גנות ופרדסים והכריחו אותו לומר כגנות עלי נהר. ולפעמים הלא חזרו לקללות אלו ורק ע"י הבית המקדש נושענו גם בזה. ולכן כשזכו להביא ביכורים מפירות אדמתן אשר נתן להם ד'. אז ישיר ישראל את המזמור הזה כי לא שמחת אויבי לי וגי' שועתי אליך ותרפאני. כי רגע באפו חיים ברצונו וכנ"ל והדברים נכונים בע"ה

נשוב לדברינו אשר עלינו לחזק שני אלה העמודים אשר כל בית ישראל נשענין עליהן הן הנה הב"כ והב"מ שהם עמודי התורה והעבודה ונוסף עליהם גם העמוד השלישי הוא עמוד הגמי"ח. אשר רק בהתאחדן יחד העולם קיים ולשוא עמלו בוני עולם על העמוד השלישי לבד. וכבר הוכחנו למדי אשר על אלה החידי"ת המתחדשים בכל עת ובכל שעה עליהם כונו חז"ל במ"ש אם לא בריתי יומם ולילה וגו'. וחוב קדוש הוא לתמוך בידי המחברים בכל דור ודור. ובכלל החזקת התורה הוא נגדה נא לכל אלה החכמים בעיניהם הקוראים תגר על עשות ספרים הרבה כי אין בפיהם נכונה. ומה שזה בונה וזה סותר הן הן גופי תורה וממילא רווחא שמעתתא ועיין בזוה"ק פ' ויחי במ"ש ע"פ דודי צפנתי לך כל מאן דאשתדל באוריייתא כו' וידע למחדין מילי ולחדתא מלין כדקא יאות אלין מלין סלקין עד כרסיא וכו' ובפ' תזריע שם כמה דעונשא דבר נש בגין מלין בישא כך עונשא בגין מלין טבא דיכיל למללא ולא מליל דאיהי אתקנת לעילא ואיהי אתקנת לתתא וכו' ובס' נפה"ח שער ד' האריך בזה עיי"ש בפי"א ובפי"ב מ"ש בשם הקדמת הזוה"ק שכל מלה ומלה פרטית המתחדשת מפי האדם וכו' והן הן השמים החדשים והארץ החדשה שאמר הכתוב וכמ"ש כי כאשר השמים החדשים וכו' אשר אני עושה וכו' עשיתי לא כתיב אלא עושה דעביד תדיר ואינון חידושין ורזין דאורייתא ועד"כ ואשים דברי בפיך כו' לנטוע שמים וליסוד ארץ וכו' עכ"ד. וזה מתאים לדברנו הנאמרים למעלה בע"ה וע' ג"כ בס"ח סי' תק"ל מ"ש שהקב"ה גוזר כמה ספרים יעשה כו' כי לא גילה אלא לכתוב דכתיב סור ד' וגו' ובריתו להודיעם יעו"ש ולמותר להרחיב עוד דברים בזה

אחת אשר אמרתי להתנצל לפני בעלי הבקורת אשר ישאלוני משפטי צדק על תכנית ספרי זה המקרב את הרחוקים ומקשר את הנפרדים אחר אשר עלינו להודות אשר עם כל יקרת הקשרים של קיימא האלה המשולבות בחכמה בהקדמות צודקות והוכחות חזקות בדרך ישר ונפלא בע"ה עדיין אינן אלא כמו פרפראות לחכמה וכמשל הצורף שבלתי איפשר לו לחבר שתי חתיכות זהב מבלי שיערב בתוכם התערובות מין אחר. וכך היא דרכה של תורה דכולהו איתנייהו בה אמנם לא נבראו אלא לשעתן להתענג בם ביומא דהלולא בסיומא דמסכת ודבר בעתו מה טוב להגדיל ולהאדיר יקרא דאורייתא אבל אחר שרחוקים המה לפרקים מן האמת אחוי חורפא למה לן ולמה בחרתי לי לנטות לפעמים מן המסילה הישרה מפני הנועם והיופי. על השאלה הזאת אמנם מצאתי עלי חובה להצטדק לפניהם ולהודיעם טעמי ונימוקי כמו שהוא אשר להיות גלוי וידוע לכל כי התשוקה העקריית של כל מחבר הוא לזכות את הרבים במחברתו ומתברך הוא שימשיך ספרו את לבות הקוראים בו למען יהי' לו למזכרת לדור דורים בעד יגיעו ועמלו יתר על כן יאמין המחבר ספרי קודש בחכמת התורה האלקיית בהסגולה המיוחדת לה לבדה כדרשת חז"ל עמ"ש דובב שפתי ישנים אשר כל ת"ח שאומרים דבר שמועה מפיו בעוה"ז שפתותיו דובבות בקבר כמ"ש ביבמות (צ"ז א') ובירושלמי שקלים פ"ב אך זאת הנטי' הטבעיית הטמונה בלב דמחבר תחזק את ידיו בראשית מלאכתו וזה כל פרי ישוה לו. והנה כולנו יודעים מה רבו ספרי האחרונים אשר אין דורש ואין מבקש למו מפני הטובים והמובחרים הקודמים להם אף כי ספרי רבותינו הראשונים הנעלים עליהם בערכם הרבה יתר מאוד. ואיך יוכל להתפאר איש כמוני להעלות על הלב אשר לוא שניתי תכנית ספרי וצביונו ולוא הוצאתי לאור עולם איזה חידו"ת בקונטרסים מיוחדים בבירור הלכה באיזה מקומן של שבחים הייתי לוקח בהם נפשות המעיינים והי' הדברים האלה למאורות בעיניהם אשר יבכרום על אחרים לחלוק להם כבוד ולהגות בם והי' נוסף גם ספרי על אלה שמנוחתם כבוד קורי עכביש יכסימו ועש יאכלמו אכן לא באלה חלק