לפלגות ראובן חלק א צז

בעירובין (דף ל"ח) ובתוס' ביצה (דף ט"ז ע"ב) ד"ה רבי דשויו"ט קדושה אחת להן א"כ לא יתכן כלל לחלק בין שבת ליו"ט לענין מוקצה יעו"ש. ובמחכתה"ר השיא כונת הרמב"ן לדרך אחרת והמעיין יראה שלא לכך נתכוון הרמב"ן במש"ש דשבת ויוה"כ קדושה אחת להן ולא אתי לזלזולי ביוה"כ יותר משבת לפיכך השוו אותן וכו' עכ"ל והיינו משום שיוה"כ חמור וכל האסור בשבת אסור גם ביוה"כ לכן לא אתי לזלזולי בי' ולכן לא רצו חז"ל לחלק בין שבת ויוה"כ ולהתיר בשבת ולאסור ביוה"כ וכן ביאר ג"כ בר"ן שלהי ביצה לתרץ קושית הרז"ה ולחלק בין יוה"כ ליו"ט ורק גבי יו"ט משום שהרבה דברים מותרין בי' לכן חששו דלא ליתי לזלזולי בי' ולכן אסרו מוקצה וא"כ מה זה ענין אי חדא קדושה הוא או ב' קדושות. אתמהה

והנראה לומר בזה בע"ה וניישב קושית המהרש"א ג"כ עפ"י דברי הבעה"מ הנ"ל ובפשיטות דהנה בר"ן כאן שלהי ביצה מפרש דמאי דפריך למה לי' למימר משקין דלענין השקאה ודאי אלו ואלו מזונותם עליך אלא משום שחיטה נקט ול"ל השקאה יעו"ש אכן אנן לא קייל"ן כד' הר"ן בזה וכמ"ש בשו"ע או"ח סי' תצ"ז ס"ב דאין משקין המוקצין ביו"ט וכ"כ בפי' המשנה להרמב"ם בר"פ אין צדין דכל דבר שהוא מוקצה אסור ליתן לפניהם מזונות. ובספרו היד ה' יו"ט פ"ב הי"ז ז"ל דגים ועופות וחי' שהן מוקצה אין משקין אותן ביו"ט ואין נותנין לפניהן מזונות שמא יבוא ליקח מהן וכל שאסור לאכלו או להשתמש בו ביו"ט מפני שהוא מוקצה אסור לטלטלו הרי דס"ל איסור נתינת המזונות לפני המוקצין הוא משום איסור הטלטול ושם בכ"מ כתב וז"ל ודע שאעפ"י שאסור באלו שבמינן ראויין לאכילה אלא שהן מוקצין אינו אוסר בבהמה טמאה ועופות טמאין עכ"ל משמע שטעמו בפשיטות דמשום שטמאין הן לא אסרו ליתן לפניהם מזונות משום שלא יבוא ליקח מהן אכן לא כן כתב הר"ן ר"פ אין צדין לחלק אחר שכתב שבירושלמי מוכח כמ"ש רש"י דמשו"ה אין נותנין לפניהן מזונות לפי שאין עושין תקנה לדבר שאינו מן המוכן והקשה מ"ש מהא דתנן מחתכין וכו' ואת הנבלה לפני הכלבים ומטלטלין את הלוף מפני שהוא מאכל לעורבים והא עורבים וכלבים אינן ראויין כלל ואפ"ה נותנין לפניהן מזונות ותי' דמ"מ מוכנים הם לצורך האדם ומאתמול הי' דעתו עליהן כיון שהן ברשותו משא"כ בדגים חו"ע בזמן שהן מחוסרין צידה שכיון שאינן מזומנים לאדם אין נותנין לפניהן מזונות עכ"ל ומאי דלכאורה דבריו סותרין למ"ש כאן שלהי ביצה דמותר להשקות את המדבריות אעפ"י שהן מוקצות ע' מג"א סי' תצ"ז ס"ק ב' מ"ש בזה

ולפי"ז י"ל כפשוטו דהיינו דקא פריך הגמ' ומי אית לי' לרבי מוקצה וכו' ולא משני דשאני יו"ט וכו' והאיבעיא מפצעילי תמרה מיירי בשבת לפי שיטת הבעה"מ דע"כ א"א שיהא בשבת מותר וביו"ט אסור ורק מילתא דאסורה בשבת משום איסור אחר אפשר לאסור ביו"ט משום מוקצה וכ"כ שם להדיא וז"ל וכגון חיתוך נבילה לפני כלבים וכגון תמרי דעיסקא זהו מוקצה שמותר בשבת כר"ש ואצ"ל ביו"ט עכ"ל וא"כ י"ל דלאו מאיסור שחיטה פריך בגמ' רק מאיסור השקאה דאיירי בה דהא התוספתא דאיירי בה רבי ואמר אלו הן מדבריות וכו' אמתני' קאי דקתני בה אין משקין וכו' וא"כ תיקשי אי נימא דבשבת שרי וכמו דסתים לן רבי כר"ש מחתכין את הדלועין כו' ואת הנבילה לפני הכלבים הרי דשרי ליתן מזונות לפני המוקצה וכאן אמר דאסור הרי כאן דנתינת מזונות הוא דבר המותר בשבת א"כ גם ביו"ט הו"ל להיות מותר דבהא אין לחלק ומי איכא מידי דבשבת שרי וביו"ט אסור ומשני אב"א הני נמי כגו"צ דמי וא"כ אפשר דלפי"ז אה"נ דבהני גם בשבת אסור ליתן לפניהם מזונות וכמ"ש הר"ן ר"פ א"צ הנ"ל דרק התם מותר מפני שמ"מ מוכנים הם לצורך האדם ומאתמול הי' דעתו עליהן כיון שהם ברשותו עכ"ל וכנ"ל אבל מדבריות הואיל ודחי' בידים אין דעתו עליהן ואסור ואב"א לדבריו דר"ע וכו' ואב"א וכו'

ולפי"ז הנה מוכח מהאי סוגיא דקיימינן בשיטת בעה"מ דאי נימא כר"נ דמוקצה בשבת שרי וביו"ט אסור ע"כ דאינו אסור רק בדבר שגם בשבת אסור וכנ"ל ולפי"ז יתיישב היטב מ"ש בריש מכילתין ביצה שנולדה ביו"ט בש"א תאכל ובה"א לא תאכל. דהנה בתוס' שם ד"ה ביצה הקשו על הא דתני לא תאכל דמשמע לטלטל שרי והא קייל"ן דאף לטלטל אסור וכו' ובצל"ח שם כתב דעיקר הקושיא הוא רק לר"נ דטעמא משום מוקצה וגבי יו"ט סתים לן תנא כר"י אף לענין טלטול גבי אין מבקעין עצים וכו' אבל לאינך אמוראי אפשר באמת דמותר בטלטול עיי"ש ולר"נ תי' עפי"ד הבעה"מ הנ"ל שם שהקשה אדנפשיה מהא דביצה אסורה בטלטול והרי בשבת מותר לגומעה חי' ותי' שם משום דביצה עיקרה לאכילה דרך הנאתה עומדת והיינו לבשלה וד"ז אסור בשבת משום מלאכה ולכך אסורה ביו"ט משום מוקצה באכילה ואח"כ משום האכילה אסרו גם הטלטול וכיון שעיקר איסור הביצה הוא משום שעיקרה לאכילה לכן נקט תנא לשון לא תאכל להודיע טעם האיסור עיי"ש וכבר הוכחתי משלהי מכילתין דע"כ בשיטת הבעה"מ קיימינן וא"ש מ"ש ריש מכילתין לשון לא תאכל וכנ"ל

ויש להוסיף עוד ולהמתיק הדברים דהנה כבר כתבו האחרונים ליישב שי' הבעה"מ מקושיא זו שהקשה אליבא דנפשי' מהא דביצה בפשיטות משום דכיון דהתרנגולת אסורה ביו"ט דהא גם בשבת אסורה