לפלגות ראובן חלק א צו

קודם לכן וא"כ אין זה מתקן כלל ותיקון מאבמה"ח ליכא דבלא"ה היתה עומדת למות יעו"ש הנה זה תי' נכון ומה שדחה שם לומר דמ"מ הוי תיקון דאם מתה מאילי' לא הוי אכיל לה עכו"ם שאין דרכו לאכול נבילה שמתה מאיליה ומביא ראי' ממ"ש לא ימכור לו נו"ט מפני שמתעהו יעו"ש הנה אין זה השגה דשאני גבי דין אונאה דחשיב לה מ"מ אונאה וכמ"ש להדיא ברמב"ם פי"ח מה' מכירה ה' ג' שהוסיף לומר אעפ"י שנבילה אצלו כשחוטה יעו"ש ומ"מ מיקרי מאנהו אבל אין זה בכלל מתקן עדיין וי"ל עוד בדבריו שם וקצרתי

פלג ח) נהדר לדידן דדברי השאג"א ברורים מאוד דבספק טריפה באמת אסור מדינא לשחוט ביו"ט וד' הא"ז בהגהת אשר"י שרירין וקיימין וכיון שכן היה מקום לומר בפשוטו דהיינו דקאמר בגמ' שלהי ביצה מילתא אגב אורחא קמל"ן דלשקי אינש בהמתו והדר לשחוט משום סרכא דמשכא וכפי' הרי"ף והרמב"ם דעי"ז יתפרקו הסירכות ומשום דאפשר דבלא השקאה מיקרי שכיח טריפות גבי ריאה. דאולי לא תעבור ע"י מיעוך ויקרע הקרום וכה"ג. א"כ אפשר דמדינא יהי' אסור בלא השקאה דאולי ימנע מלאכול ע"י הסירכות ונמצא מחלל יו"ט שלא לצורך וכמשנ"ת דל"צ שיהא התיקון בא מיד דוקא ודו"ק. אמנם מה שכ' בעוי"ט שם דמשום מתוך והואיל מותר לו לשחוט גם דבר הצריך בדיקה זה ודאי שריר וקיים וכ"כ שם בצל"ח (דף ל"ד ע"א) גבי האי איבעיא דעוף הנדרס וכ' דגם זה מיקרי צורך היום קצת משום שדעתו לשחוט כדי לאכול אם יוכשר. [ויש לפלפל בזה בדעת הרמב"ם אי גם גבי שחיטה אמרינן מתוך עי' שעה"מ פ"א מה' יו"ט דבדבר שהמלאכה נעשית באוכל עצמו אמרינן מתוך וכמו שחיטה יעו"ש אכן ע' בחי' הגר"י על ה' יו"ט מ"ש בדעתו דדוקא בהוצאה והבערה ס"ל דאמרינן מתוך ומשום דכ' בהו ביום השבת יעו"ש וקצרתי בזה] וכ"כ גם בישוי"ע או"ח סי' תצ"ח ס"ק י"א דשרי מה"ט דאמרינן מתוך והואיל ע"ש שמיישב בזה ד' השו"ע וזה ברור לדינא

ומעתה נראה דמ"ש בסוגיא דמילתא אגב אורחא קמ"ל דלשקי אינש בהמתו והדר לשחוט דפירושו דרק עצה טובה קמ"ל אבל מדינא מותר גם בלא השקאה דהנה לקמן שם אמרינן בגמ' ומי אית לי' לרבי מוקצה והא בעא מיניה ר"ש ברבי מרבי פצעילי תמרה לר"ש מהו א"ל אין מוקצה לר"ש אלא גרוגרות וצמוקין בלבד אב"א הני נמי כגו"צ דמי ואב"א כו' ואיב"א כו' לדידי אין מוקצה כו' [ולכאורה הוה קשיא לי דלא משני בגמ' על קושיא זו מהא דפצעילי תמרה דשאני מוקצה דבע"ח דחמיר כמ"ש התוס' ריש ביצה ד"ה דלמא יעו"ש ותירצתי לעצמי דאולי היינו דקאמר בחדא תי' דהני נמי כגרוגרות וצמוקין דמי שהרי גם התוס' שם מדמי מוקצה דבע"ח לגרוגרות וצמוקין יעו"ש דמה"ט הוא דאמרו דמוקצה דבע"ח חמיר. ומעתה לפי"ז ע"כ עלינו לומר דלאידך תירוצא דאמרינן דלרבי באמת גם הכא מותר ע"כ דגם מוקצה דבע"ח שוה לאינך מוקצה ויתיישב בזה קו' מהרש"א שם ריש ביצה ע"ד התוס' הנ"ל ממש"ש לקמן ליפלגי בתרנגולת עיי"ש במפרשי' ולפי"ז מיושב דרק לפי הס"ד שפיר מתרצי התוס' דס"ל כהך תירוצא כאן דס"ל דמוקצה דבע"ח דמי לגו"צ אבל שם פריך שפיר ליפלגי בתרנגולת ליתר תירוצי דמשני כאן בגמ' דמוקצה דבע"ח ל"ד לגו"צ ודו"ק] נמצא להני תרי תירוצי קמאי מוקי לה הש"ס האי מתניתין כרבי

והנה עיין בצל"ח פסחים (דף מ"ח ע"א) במה דפסק שם רבי הלכה כר"א דעובר עליו בב"י וע"כ דלאו משום דטו"ה ממון דהא קייל"ן דטו"ה אינו ממון [וביותר י"ל דהא רבי עצמו מקיימינן לה בקידושין (ד' נ"ח) דס"ל דטו"ה א"מ יעי"ש] ורק משו"ה פסק כר"ח משום הואיל והיינו דמשום הואיל מתיר האפיי' ביו"ט עיי"ש בצל"ח שהוכיח כן מן הסוגיא וכבר ידוע מ"ש הרשב"א בחי' לשבת (דף ל"ט ע"ב) דמאן דלית לי' מתוך לית לי' הואיל וא"כ לפי"ז ע"כ לרבי ס"ל גם שניהם מתוך והואיל גבי יו"ט. ולפי"ז שפיר קאמר בגמ' שם דהא דתנא משקין וכו' דרק עצה קמל"ן דלשקי אינש כו' משום הסירכות אבל מדינא שרי משום דכיון דקיימא לפום הני שינויי דרבי סתם לה למתני' אליבא דנפשיה ואיהו הא ס"ל מתוך והואיל גבי יו"ט ומדינא שרי אף בלא השקאה וכנ"ל

ומישך שייך מעתה החתימה להפתיחה דאתחיל תנא בהא דביצה שנולדה ביו"ט דס"ל לב"ה דלא תאכל ובגמ' שם אמר רבה טעמא דב"ה משום הכנה יעו"ש בתוס' ד"ה והי' מה שהקשו דא"כ האיך אופין ומבשלין מיו"ט לשבת אם הכנה דאורייתא ותירצו שם דרבה לטעמי' דאית לי' הואיל. וא"כ ע"כ דגם לב"ה ס"ל דאמרינן הואיל וכן מתוך לפי"ד הרשב"א שבת שהבאנו דמאן דל"ל מתוך ל"ל נמי הואיל וכנ"ל וע"כ דא"ל לב"ה מתוך והואיל ביו"ט וכמו דמסקי' נמי משלהי מכילתין ודוק כי קצרתי. ונאמר עוד בדרך אחרת בתוס' דברים בע"ה

פלג ט) דהנה במהרש"א כאן הקשה קו' חמורה בהא דפריך הגמ' ומי אית לי' לרבי מוקצה והא בעא כו' להני פוסקים דפסקי כר"נ בריש מכילתין דביו"ט סתם לן רבי כר"י דאסור מוקצה ובשבת שרי א"כ הא לא פריך מידי דמתניתין גבי יו"ט איירי משו"ה ס"ל דמוקצה אסור והאיבעיא איכא לאוקמי גבי שבת ע' צל"ח ופנ"י שכיונו לד"א דלר"נ גופא הא ס"ל בביצה (דף ל"ד ע"ב) דשבת קובע בדבר שלא נגמרה מלאכתו א"כ הא צריך להפריש מאתמול והוי הזמנה יעו"ש אכן היטב אשר השיג ע"ז בס' שמחת יו"ט דהא משכחת לה האי איבעיא במעושר קודם שנגמרה מלאכתו וכמ"ש לעיל (דף ל"ה) וכן משכחת לה בשביעית שא"צ לעשר עיי"ש עוד מה שכתב לדחות דבריהם ותי' הוא ז"ל עפימ"ש בבעה"מ ריש ביצה דרק במידי דאסור בשבת מטעם אחר הוא שאסרו מוקצה ביו"ט כגון ביקוע עצים וכדומה אבל בדבר שמותר בשבת ע"כ דאין לאסור ביו"ט דליכא מידי דבשבת שרי וביו"ט אסור וכמ"ש בביצה (דף י"ח ע"ב) ליכא מידי דבשבת שרי וביוה"כ אסור. והרמב"ן במלחמות שם דחה דבריו דלא אמרינן כן רק בשבת ויוה"כ שקדושה אחת להן ומעתה הוסיף לומר דז"א רק לדידן דשבת ויו"ט שתי קדושות הן אבל לרבי דס"ל