לפלגות ראובן חלק א צח

א"כ ע"כ דגם הביצה אסורה דהא הו"ל נולד גמור דל"ש שוב לומר דא"ב שחיט לה ואכיל כל מה שבגוה כמ"ש בישוי"ע או"ח סי' תצ"ה ס"ק ה' ועיין בד' הגר"י על ה' יו"ט פ"א הי"ז שכתב בא"א קצת משום דדנין תחילה על התרנגולת ואסרינן אותה דבלא"ה אסורה בשבת א"כ ע"כ דגם הביצה אסורה שיוצאת ממעי' עיי"ש ובזה יתיישב משה"ק האחרונים על שי' בעה"מ שמפרש בהך דביצה שנולדה מתרנגולת העומדת לגדל היינו שהביצה עצמה עומדת לגדל אפרוחים שנולדה ביו"ט הא אף אם נולדה בחול אסורה מה"ט דמוקצה עיין צל"ח שכתב דלרבותא דב"ש נקט נולדה ביו"ט דמ"מ מותר יעו"ש שזה דוחק. אכן לפי הנ"ל א"ש דבביצה הנולדה קודם יו"ט שאין אנו דנין רק על הביצה בזה שוב אמרינן מי איכא מידי דבשבת שרי דהא אם נולדה קודם שבת שרי ולכן גם ביו"ט שרי וכן העיר בזה בישוי"ע שם וא"ש מאוד לפי מ"ש שלהי מכילתין דמ"ש מילתא אג"א קמל"ן דלשקי אינש וכו' משום סירכא כו' דמוקי לה מתני' כרבי ומשום הואיל מותר מדינא רק עצה טובה קמל"ן וכנ"ל ובתר פריך ומי אית ליה לרבי מוקצה וכו' והיינו דאין לומר דדוקא ביו"ט ס"ל מוקצה דא"כ תיקשי הא דאין משקין וכנ"ל דקאי לפי שיטת הבעה"מ ואי דקשיא ביצה למה אסורה ביו"ט התי' הוא משום דהתרנגולת אסורה וא"ש דוקא ביצה שנולדה ביו"ט כו' לא תאכל אבל נולדה מעיו"ט מותר ומשום דמותר כה"ג בשבת אם נולדה מע"ש ודו"ק היטב: בע"ה סיומא ע"מ מו"ק והתחלה למס' תענית ולמס' חגיגה. פלג א

שלהי מו"ק אמרינן ואמר ר' לוי כל היוצא מביהכ"נ לביהמ"ד ומביהמ"ד לביהכ"נ זוכה ומקבל פני שכינה וכו' ילכו מחיל אל חיל וכו'

וצריך להבין מ"ש ר' לוי כל היוצא מביהמ"ד לביהכ"נ דלכאורה מ"ש היוצא מביהכ"נ לביהמ"ד דינא קמל"ן דחייב אדם לקבוע עתים לתורה ואל יסתפק בתפלה לחוד וכמש"כ להלכה בשו"ע או"ח סי' קנ"ה ממימרא זו דר' לוי אבל אינו מובן לפי"ז מאי קמל"ן במ"ש היוצא מביהמ"ד לביהכ"נ וביותר יקשה למאי דקייל"ן דמי שתורתו אומנתו אינו מפסיק לתפלה וכמ"ש בשבת (דף י"א ע"א) ובשו"ע או"ח סי' ק"י ס"ג ובמג"א שם ס"ק ד' כתב דאיסורא נמי אית בה ומי שתורתו אומנתו אסור לו להתפלל ולבטל את לימודו ומקרא דר' לוי משמע דתרתי בעינן מחיל אל חיל תורה ותפלה ולא סגי באחד מהן

ונקדים לפרש כל המזמור בע"ה ולהמתיק ד' ר' לוי בפירוש דהאי קרא והנה קפתח ואמר מה ידידות משכנותיך ד"צ כמ"ש המפרשים במ"ש בעירובין (דף י"ג) נמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא היינו יותר נוח ונקל היה לה להנשמה לעסוק במושכלות ולהרבות בלימודי התורה בחלק העיון טרם שנברא בשעה שהנפש מופשט מן החומר רק עיקר תכלית הבריאה הוא משום חלק מצות המעשיות כנודע אשר לזה צריך דוקא הרכבת החומר וכמ"ש בשבת (דפ"ט) כלום יצה"ר יש בכם וז"ש עכשיו שנברא יפשפש במעשיו [עיין אפיק"י ח"א ד' ט"ו מ"ש בענין זה] ונודע ג"כ מ"ש המפרשים בביאור הקרא צדיק כתמר יפרח וכו' בחצרות אלהינו יפריחו דחצרות אלהינו נקרא העוה"ז כמ"ש באבות העוה"ז דומה לפרוזדור וכו' ע' אפיק"י ח"ב ד' כ"ח

וז"ש המשורר מה ידידות משכנותיך מה טוב ומה נעים היה להנשמה להיות שכינה בחברתך ד"צ ובכ"ז נכספה נפשי וגם כלתה לחצרות ד' ללכת מטה לעולם השפל בכדי שיהא לבי ובשרי ירננו לאל חי כמ"ש המוסקאטי בס' נפוצ"י ד"י. ובאפיק"י ח"א ד' י"ג שהאדם הוא שליחותו בעוה"ז לעשות מלאכת האלקמיאה שגם הנפש המרגשת והרוח החיוני יקנו השארות ונצחיות וז"ש לבי ובשרי ירננו לאל חי ואשר עי"ז בשביל חלק המעשה השייך רק באדם הזה שמורכב עם החומר עולה הוא על הגרמיים השמימיים ומלאכי אלקים עולים ויורדים על ידו. ע' עק"י שער ה' ועוד מפרשים ובארצות השלום סוף ד' ג'

וז"ש עוד ואומר גם צפור מצאה בית ודרור קן לה היינו עפ"י מ"ש חז"ל כי עיקר תכלית בריאת העולם הוא בשביל האדם וכמ"ש ריש ברכות כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה והנה כי כן גם כל המין בע"ח הוא בשביל האדם [ע' תענית (דף ט"ו ע"ב) בקללה מתחילין מן הצד דבתחלה נתקלל נחש וכו' ובהגהת מהרצ"ח שם הקשה ע"ז מקרא מפורש אמחה את האדם אשר בראתי וגו' מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים והרי בקללה מיירי והתחיל אדם בתחלה עיי"ש ולק"מ עפימ"ש בעירובין (דף י"ח) אחור וקדם צרתני אחור למעשה בראשית וקדם לפורענות וכו' מאי היא אילימא משום קללה הא בתחלה נתקלל נחש וכו' אלא למבול דכתיב וימח וגו' מאדם עד בהמה חזינן דלגבי קללה והיינו שהדבר נשאר בעולם אלא שנתקלל אז מתחילין מן הצד ורק לענין כלי' כמו במבול אז מתחילין מן האדם והדבר מובן לפי דברינו כיון דעיקר תכלית בריאת תבל ומלואה הכל לצורך האדם הנה כ"ז שהאדם חי וקיים צריך הוא לכל דבר ורק אחר שנמח האדם אז וימחו כל היקום אשר אין צורך בהם עוד ל"כ בקללה שהדבר נשאר בצביונו אלא שירד ממדריגתו בזה מתחילין מן הצד וזה נכון ודו"ק]

והנה המין הטהור שראוי למזבח הלא תכליתו והנאתו נראה בעליל וע"י מצות הקרבתן המה מתעלים ודין קיומם ועיין רמב"ן עה"ת ר"פ מצורע מ"ש מן הספרי אמר ר"י כ"מ שנאמר צפור