לפלגות ראובן חלק א צד

טריפה ונ"מ שלא ללקות על הפיגול דידי' ולהצריכה שריפה כדינה כמ"ש בר"מ פ"ב מה' אי"מ הי"א ולכל דין קרבן פסול וא"כ ע"כ עלינו להחמיר גם בענין הקרבתן אף שאינו אלא איד"ר וכנ"ל ודאי שאין להקריב על המזבח גם ספק טריפה לפי"ז: פלג ד

גם מש"כ עוד שם בעי"צ דמשו"ה נקט דוקא פרה של זבחי שלמים משום דגם בחטאת שיש בהו אכילת כהנים וטריפה אסורה להם באכילה מ"מ הא אכילת כהנים אינה מעכבת וקייל"ן דאף בנטמא בשר וחלב קיים זורק את הדם לכתחילה כמ"ש פסחים (ד' ע"ז) ועיקר הכשר הקרבן אינו תלוי באכילת כהנים עכ"ל הנה לענ"ד יש לדון גם בזה דהא כבר הקשו התוס' בפסחים (דף נ"ט ע"ב) סד"ה יכול גבי נטמא בשר האיך זורק את הדם הא אין לבשר שעת היתר לכהנים ותי' דכ"ז דחזי בשר לאכילה לא מתכפרי בעלים עד שיאכלו כהנים אבל אם נטמא אח"כ או יצא או נעשה נותר מתכפרי בעלים. וא"כ לבד מה שי"ל דגם בספק טריפה אפשר שיעכב אכילת הכהנים מספק שמא כשירה היא וחזיא לאכילה דודאי י"ל דמשו"ה חייב בבדיקת הסירכא. ביותר יקשה דאם באמת אסורה מספק לכהנים לאכול אפשר שיעכב דרק בנטמא אח"כ לא איכפת לן כיון דמ"מ הי' להן שעת היתר תחילה הא מיהת גבי טריפה דאיגלאי מילתא למפרע שא"א לקיים בה מצות אכילת כהנים ודאי די"ל שמעכב הכפרה דראוי לאכילת כהנים ודאי דבעינן וכמ"ש כה"ג בתוס' גיטין (דף כ"ח ע"ב) סד"ה והא שהקשו על ערל וטמא האיך משלחין קרבנותיהן הא בעינן מיהת ראוי לסמיכה אף שאין הסמיכה מעכבת ותי' דגלי קרא דל"ב גם ראוי לסמיכה עיי"ש וכן הוא בתוס' מנחות (דף ס"ב ע"ב) ד"ה וכן. וכבר הוכיח השאג"א בתשובה סס"י צ דגם אינו ראוי מספק מיקרי ג"כ א"ר וכמש"ש מסוגיא דב"ב (דפ"א) ועוד מכ"מ ודאי די"ל דמעכב הכפרה היכי דמתחילה א"ר לאכילת כהנים וכנ"ל: פלג ה

אשר מכל הנ"ל נראה דאין מקום לתי' זה בישוב סתירת ד' פי' המשניות להרמב"ם הנ"ל ומחוורתא כמש"ש תחלה שם בעי"צ ענף ב' דשאני קרבן תמיד דהוי בן שנה ובטלאים דל"ש סירכות בהו כמ"ש ברמ"א סי' ל"ט סוף ס"ב לכן אין לתקן בהו השקאה מה"ט ורק גבי בהמה שייך לומר תקנה משום סירכות דשכיח בהו וכבר קדמו בזה הג' ח"ס יו"ד סי' ל"ט עיי"ש [ורק שבעי"צ שם מצדד לומר דאפשר דגבי תמיד כיון דבטלאים הסירכא רכה היא ויכולה גם סירכא גמורה להנתק בקל לכן משום הסירכא אסור להשקותה משום הערמה ולכן כתב הרמב"ם שמשקין אותה משום הפשט העור ואף שממילא נותקין הסירכות עכ"ז כיון דאינו עושה במכוון עבור הסירכות אין זו הערמה עיי"ש שלבד שאין דבריו מוכרחים אף גם למותר הוא ובפשיטות ניחא כמ"ש בח"ס הנ"ל ודו"ק] ושם בח"ס מוסיף לומר דמשו"ה קמל"ן תנא האי מילתא גבי יו"ט אי נימא דרק משום העור נקט וכבר אשמועינן זה גבי תמיד אע"כ משום סירכות הריאה הוא ומשום שלא יבוא לשחוט ביו"ט וימצא סירכא ויהי' ספק טריפה ונמצא שחט ביו"ט שלא לצורך גם אתי לאמנועי משמחת יו"ט ונהי דאין איסור לשחוט בלא השקאה מכל מקום עצה טובה הוא לכתחילה ביו"ט טפי עכ"ל: פלג ו

ולענ"ד היה נראה לדון דאפשר לומר לכאורה דדינא נמי קמל"ן תנא גבי יו"ט עפימ"ש בשאג"א סי' ס"ד להלכה דכל בהמה הצריכה בדיקה מה"ת אסור לשוחטה ביו"ט ובמקום דשכיח סירכות וטריפות מצויות כמו כשירות אסור מדינא לשוחטן ביו"ט והביא שם מ"ש הג"א בשם א"ז בפ"ד דביצה וז"ל אבל במקום שהטריפות מצויות כמו הכשירות אסור לשחוט בהמה ביו"ט עכ"ל ומבאר שם בשאג"א דהיינו בטריפות מדינא לא מחמת חומרא יעו"ש באורך בראיות ברורות ודבריו א"צ חיזוק לולא שראיתי שבס' עוי"ט סי' מ"ד הרבה להשיב עליו. ולענ"ד אין דבריו נכונים לכן מוכרח אני להאריך מעט. הנה שם בשאג"א מביא שהר"ן פסק באיבעיא דעוף הנדרס שאין לשוחטו ביו"ט משום דהוי ספק דאורייתא. ובשאג"א הוכיח דהאי בדיקה לאחר ששהתה מעל"ע ושחטה אינו אלא מדרבנן ומשו"ה פסקי הראשונים בבעיא זו להקל ורק הר"ן פסק לחומרא משום דאיהו ס"ל דצריך בדיקה מה"ת הא מיהת בדבר הצריך בדיקה מה"ת לכו"ע אסור לשחוט ביו"ט זהו תוכן ד' השאג"א שם

ובעוי"ט מוכיח קצת דהאי בדיקה אחר מעל"ע בנפולה הוי מה"ת ומביא מהא דזבחים (דף ע"א) דמוקי למתניתין דתערובות בנתערבה בנפולה וס"ל דהלכה צריכה בדיקה והקשה לד' הש"א אי נימא דהאי בדיקה אינה אלא מדרבנן א"כ הכא גבי קדשים נוקמי אדאורייתא ויקדיש גם בהמת חולין הנפולה שנתערבה כיון דא"א למיקם עלה דמילת א ומשום הפסד קדשים וכו' הנה בזה אמינא לבד מה שמפורש בכ"מ דגם בקדשים העמידו חכמים דבריהם שהרי כל עיקר מה שאינו בטל גבי בע"ח אינו אלא מדרבנן גזירה שמא יקח מן הקבוע וכמש"ש בסוגיא (ד' ע"ג) יעו"ש הנה גם זו"ז אף אם יהיבנא לי' דמשם מוכח דצריך בדיקה מה"ת הנה יעוין בח"ס חיו"ד סי' ס"ו שהאריך קצת בהאי דנפולה אחר מעל"ע אי צריכה בדיקה מה"ת או רק מדרבנן והעיר מהא דזבחים הנ"ל ומפרש ג"כ דהיינו דמיבעי'