לפלגות ראובן חלק א צג

הרמב"ם עצמו גבי אתרוג של מע"ש הטעם מפני שמכשירה אף דס"ל דמע"ש ממון גבוה הוא ע' ח"ס חיו"ד סי' ל"ט ולק"מ דמע"ש אף דאינו ממונו אבל מ"מ בעליו הוא ואין להם בעלים אחרים שיעכבו על ידו לכן שפיר מהני וז"ב

[ע' א"מ בתשובותיו סי' כ' משה"ק עמ"ש הרשב"ם ב"ב (דף צ"ז) דבמשקין כמו יין ושמן ל"ב ניחותא דבעלים והקשה עליו מהא דשבת (ד' י"ז) וטפי הו"ל להקשות ממתני' דעדיות פ"ד מ"ו מובא ביבמות (ד' ט"ו ע"ב) ובה"א צריכה לנקב אמנם י"ל דרק בסתמא מחלק הרשב"ם בין מים לשאר משקין אבל לא במקום שמגלה דעתו בפירוש דלא ניחא לי' וכן שם בשבת איירי בקופות שאינן מזופפות ומעיקרא לאיבוד אזיל כמש"כ בשבת (דף קמ"ד ע"א) שאני סלי זיתי' וענבי' כיון דלאיבוד כו' מפקיר כו' ודוק כי קצרתי]

ומשה"ק שם עוד בעוי"ט ממ"ש הרמב"ם פ"י מה' טו"א הט"ז וז"ל הואיל ודם קדשים אינו מכשיר קדשים שנשחטו בעזרה לא הוכשרו בדם שחיטה ואין לבשר קדשים הכשר אלא במשקין שנפלו על הבשר חוץ ממשקין בית המטבחיים ואח"כ כתב פרת קדשים שהעבירה בנהר ושחטה ועדיין משקה טופח עלי' ה"ז מוכשרת ע"כ הרי שכתב בהדיא דמשכחת הכשר בבשר קדשים במשקין שנפלו על הבשר חוץ לעזרה ולד' קצוה"ח לא משכחת שיפלו על הבשר חוץ לעזרה ויכשירו דהא כשהבשר הוא חוץ לעזרה כבר אינו ממון בעלים וכו' אע"כ דמשכחת לה במשקין שתחילתו לרצון וכו' הנה במחכתה"ר לק"מ דהא שפיר משכחת לה הכשר גם בבשר קדשים קלים אחר שחיטה לפני זריקה דאז עדיין לא זכו הבעלים משלחן גבוה והוי דידהו וכמש"כ הקצו"ח שם דהא קייל"ן דבשר קדשים קלים שיצאו חוץ לעזרה הזריקה מועלת גם לבשר היוצא להתירן באכילה ע' השגת הראב"ד פ"א מה' פסוהמ"ק ה' ל"א ובכ"מ שם שכ"ה ג"כ דעת הרמב"ם וכר' יוחנן בזבחים (דף פ"ט ע"ב) ואף גם לר"ל דמיפסל הבשר מ"מ נ"מ לענין הכשר לקבל טומאה דהא גם איסוה"נ מטמאין טומאת אוכלין וכמ"ש בר"מ ספ"א מה' טומאת אוכלין יעו"ש

פלג ג) ולפי דברינו יש לי לומר פרפרת נאה ליישב ג"כ משה"ק רש"י בפסחים שם דלא פריך אקרא דוהבשר אשר יגע בכל טמא ותי' משום דנאכלין בכל העיר ואיכא משקין טובא דמדיחין אותן ומבשלין אותן ובקצוה"ח הקשה דבחולין (דף ל"ו ע"ב) באמת פריך אקרא ג"כ וכן הקשה בצל"ח ואשר ע"ז תי' בקצוה"ח דהבשר אחר הזריקה ג"כ משולחן גבוה קזכו וע"כ דוקא מחיים מקבל הכשר ודוקא קדשים קלים. ולכאורה לפי"ז תשאר קושית רש"י מה דבפסחים לא פריך אקרא דוהבשר ורק אמתני' שם ולענ"ד בע"ה א"ש מאד דבחולין שם אליבא דרשב"ל קאי לפרש טעמא דר"ל דס"ל חיבת הקודש דאורייתא ור"ל לשיטתי' דס"ל בזבחים שם דבשר קדשים קלים שיצאו לפני זריקה פסול א"כ א"א לאוקמי קרא דוהבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל דמשמע דלא יאכל משום טומאה דלר"ל תיפוק לי' דבלא"ה אסור משום פסול יוצא דבעי שריפה ולכן מוקי לקרא ע"כ שהעבירה בנהר מחיים דלאחר זריקה הא כבר אינו של הבעלים דזכי משולחן גבוה וקודם זריקה הא מיפסל ביוצא ומשקה בי מטבחייא הא אינו מכשיר ובפסחים שם קאי הסוגיא אליבא דר"י דקייל"ן כוותי' בזבחים שם דבשר קדשים קלים היוצא לפני זריקה מותר גם באכילה אחר הזריקה אם לא יצאו חוץ לחומת ירושלים ורק חוץ לעזרה ומשום הואיל וסופן לצאת א"כ על הקרא שוב א"א להקשות דשפיר משכחת לה הכשר בשיצא הבשר חוץ לעזרה קודם הזריקה ורק על מתני' פריך דנמצא בעזרה כמ"ש רש"י בפסחים שם מהיכן איתכשר וכנ"ל

וביותר יש להמתיק עוד דאין לומר גם לר"ל דאף דמיפסל הבשר באכילה מ"מ צריכה למיתסר גם משום טומאה דהא לרבא דקייל"ן כוותי' בזבחים (ד' ל"ד) ס"ל דמחלוקת בטומאת הגוף אבל בטומאת בשר דברי הכל אינו לוקה וכמ"ש בר"מ פי"ח מה' פסוה"מ הי"ב א"כ מכיון שאינו לוקה על טומאת בשר קודם זריקה ל"ש לאוקמי בלאוי יתירי וכמ"ש התוס' ב"מ (דף ס"א ע"א) ד"ה לעבור אכן בכ"ז אין דברי העי"צ נראים נכונים במ"ש דמשו"ה גבי קרבן שאין בו אכילת בעלים אין להקפיד על בדיקת הריאה משום דאף בסירכא מטרפת כשירה ג"כ להקרבה דהוי סד"ר שהרי ידוע מ"ש הרדב"ז בתשובה דאם אנחנו מסופקין במילתא דהוי איסורא דאורייתא ואיסורא דרבנן יחד אז מדינא להחמיר גם בדרבנן משום הדאורייתא ע' מג"א סי' קפ"ד ס"ק ז' וע' ישוי"ע או"ח סי' תל"ח סק"א ובכ"מ ובחי' על האלפס מס' חולין כתבתי לתרץ עפי"ז משה"ק הגרעק"א בחי' ליו"ד סי' פ"ז ס"ק ב' במ"ש המרדכי פ' א"מ להוכיח דכבוש בבב"ח מותר בהנאה ממ"ש שאסרו גבינות עכו"ם מפני שמעמידין אותם בעור קיבת נבילה ואמאי אינו אסור בהנאה אע"כ משום דהוי דרך כבישה דרבנן והקשה הא כבר הקשו התוס' דלמה לא נקט דמעמידים בעור קיבת כשירה דהוי בב"ח ותי' דהוי רק בב"ח דרבנן ל"ח לספיקא או משום דהוי באמת ס' בחלב ואיסורו רק משום מעמיד וע"י מעמיד לא נעשה בב"ח וכיון דהמרדכי לא ס"ל להנך תירוצים א"כ ישאר קושית התוס' למה לא נקט עור קיבת כשרה ונשאר בצ"ע. ולענ"ד לתרץ עפ"י הנ"ל ונאמר דס"ל להמרדכי כשיטת הראשונים דס"ל דגם בנבילה בחלב אסור בהנאה ע' דגול מרבבה שם בסי' פ"ז ובפרמ"ג בפתיחה ובמ"ז סי' פ"ז ס"ק ב' וא"כ באמת אפשר לתרץ כתי' התוס' דמשו"ה ל"ק משום קיבת כשירה דאינה רק מדרבנן. רק כיון דחיישינן לקיבת נבילה משום דהוי חששא דאיסור דאורייתא שפיר הקשה המרדכי ניחוש ג"כ לזה לאסור בהנאה משום זילזולא וכמ"ש הרדב"ז הנ"ל ושפיר הוכיח מזה דכיון דאינו אלא איד"ר שרי בהנאה ודו"ק. וביותר מדוקדק כי המ"ד שם טעמא דמעמידין בעור קיבת נבילה הוא שמואל ולשיטתו בחולין (דף קי"ג) שם ס"ל בפירוש דבנבילה בחלב איכא משום בב"ח וזה נכון בע"ה] וא"כ הא מכיון שעלינו להחמיר באכילה משום ספק טריפה גבי סירכא משום דהוי ספק דאורייתא וגם גבי עולה דלאו לאכילה קיימא מ"מ עלינו להחזיק הקרבן בספק