לפלגות ראובן חלק א צא

ע"י שליח ולשלוח ע"י ה' סלעים משלו ודאי דלית מאן דפליג דאפשר ומותר לכתחלה כיון שהכהן יודע ומקבלו בתורת פדיון בנו [ויתיישב בזה משה"ק בשעה"מ ספ"ו מה"א למ"ד דאין פדה"ב ע"י שליחות למה מהני מעמ"ל גבי פדיון והא מילתא דליתא בשליחות ליתא בתנאי עיי"ש ולק"מ דודאי איתא בשליחות וכנ"ל ולפלא על ההפלאה שם ובא"מ אהע"ז סי' ל"ח סק"ה שכתבו ג"כ לתרץ דמעשה הנתינה אפשר בשליח רק האמירה ליתא ע"י שליח ותמוה וכי איזה אמירה צריך בזה וכמש"כ בח"ס הנ"ל דא"צ אמירה כלל רק שיהי' הכהן יודע שמקבלו בתורת פדיון בנו וכנ"ל] ועיקר מאי דפליגי הקדמונים ז"ל בפדה"ב ע"י שליח היינו שפודהו אחר שלא מדעת אביו ונותן ה' סלעים משלו ובזה ס"ל ג"כ דמהני ומבואר כן בר"ן בפ"ק דפסחי' שם דמשו"ה מברך גבי מילה ופדה"ב בעל משום שיכול לפטור ממנה ע"י אחר ושלא מדעתו דמשו"ה ל"ד לתרו"מ דבעי שליחות וכן הוכיח במח"א ה' זכי' ומתנה סי' ז' באורך ע"ש וברי"ט אלגזי פ"ק דבכורות אות ז' אלא שכ' שם דלכתחלה צריך דעת האב ואעפ"י שפודהו מממונו ע"ש. וכיון שכן שפיר מתפרש מ"ש שלהי פסחי' בעובדא דר' שמלאי כמ"ש הצל"ח דמשו"ה מקדים פשיטא דעל פדה"ב אבי הבן מברך והיינו בעל ומשום שאפשר לפדותו גם ע"י אחר ושלא מדעת אביו כלל וכנ"ל ומשו"ה מבע"ל שהחיינו מי מברך והיינו דאפשר שתקנו חז"ל שהכהן יברך ברכה זו דלא יבוטל לעולם דמטי הנאה לידי' אבל א"נ דאביו יברך א"כ לפעמים יבוטל ברכת שהחיינו אם אחר יפדהו דודאי ל"ש אצלו שהחיינו על שמחת המצוה שאינו חייב בה ורק מדין ערבות יכול לברך על פדה"ב וכנ"ל ולק"מ קושית היד אלי' והיינו דמסקי אבי הבן מברך שתים אבל לא אחר הפודה הן בשליחות והן שלא ע"י שליחות וכנ"ל ודו"ק

פלג י) ומוכחינן משמעתין מדברך בעל דאפשר לקיימה וגם ע"י אחרים וא"כ גם גבי בדיקת חמץ דמברכין בעל כמ"ש בפסחים (דף ז') והילכתא עב"ח ע"כ ה"ט דאפשר להיפטר גם ממנה ע"י אחרים ואף שלא מדעתו אם בא א' ובדק. ומוכח מזה דעיקר חיוב הבדיקה הוא משום שלא יבוא לאוכלה וכמ"ש התוס' ולכאו' יקשה על שי' רש"י מזה אכן ליישב פירש"י ניישב עוד משה"ק המפרשים דרש"י סותר א"ע לכאו' דשם (ד"ד ע"א) גבי איבעי' דהמשכיר פירש"י להדיא דהבדיקה אינה אלא מדרבנן דמה"ת סגי בביטול עיי"ש

אכן היטב אשר דיבר בזה בס' מאורי האש לבעל או"ח עה"ת פ' בא ומדקדק עוד מה שהקדים רש"י לפרש מ"ש לאור הנר ואח"כ מ"ש בודקין כו' והקדים המאוחר. דלמ"ש הר"ן בשי' רש"י דמה"ת בעי או בדיקה או ביטול יקשה למה לא השמיענו התנא דין ביטול שהוא קולא יתירה ושנה משנתינו בגונא דלא ביטל ע"כ כ' שם דע"כ גם רש"י מודה דבדיקה שהוזכר במשנתינו היינו אף אחר שביטל ובכדי שלא יבוא לאוכלה ומ"ש רש"י שלא יעבור בב"י וב"י ל"כ כן לפרושי מ"ש בודקין במתני' דהו"ל לציין תחלה קודם לאוה"נ רק שהוק' לרש"י ז"ל מ"ש לאוה"נ ובגמ' יליף לה מג"ש והק' הר"ן דא"נ דעיקר הבדיקה אינה אלא מד"ס א"כ האיך יליף מג"ש דל"ש לומר אסמכתא עיי"ש ובפנ"י. וז"ש רש"י ז"ל דיש לנו ג"כ בדיקה מה"ת היינו בשלא ביטל בכדי שלא יעבור בב"י וב"י ועל אותה הבדיקה נתקבלה הג"ש דצריך דוקא אוה"נ ומשו"ה גם אותה הבדיקה שתקנו חז"ל שלא יבוא לאוכלה צריך להיות ג"כ לאוה"נ מה"ט וז"ש רש"י שם (ד"ד) דהאיבעיא על החיוב בדיקה מדרבנן וכמש"ש מהרש"ל דעל החיוב דאורייתא ודאי דעל המשכיר מוטל עיי"ש ורק אחר שביטל דצריך מדרבנן בדיקה ע"ז הוא דמיבעיא ע"ש וז"נ [וא"כ הוא י"ל עוד בא"א קצת דהיינו דפליגי אמוראי האיך מברך דמ"ד לבער הוא דס"ל דעיקר הברכה הוא על מצות בדיקה שהיא מה"ת בלא ביטל דבזה אין לקיים ע"י אחרים וכנ"ל ופסקינן הילכתא על ביעור דנתקנה על הבדיקה שתקנו רבנן בכדי שלא יבוא לאוכלו ומתקיימת גם ע"י אחרים ושלא מדעתו ומיושב שי' רש"י ג"כ דהא מודה רש"י דצריך בדיקה מדרבנן גם אחר שביטל ומשום שלא יבוא לאוכלו וזהו מתקיים גם ע"י אחרים ומשו"ה מברך בעל וז"ש אור לי"ד כו' ע"כ כוונת התנא על אותה הבדיקה שתקנו רבנן משום שלא יבוא לאוכלו דזה ע"כ מתקיים גם ע"י אחרים שלא מדעתו מדמברכין בעל וכמו שהוכחנו משלהי מס' דמה"ט מברכין בפה"ב בעל משום שאפשר ע"י אחרים וכנ"ל ודו"ק

ועפ"י דברינו יש להמשיך ג"כ למ"ש ריש ביצה דב"ה אומרים זו"ז בכזית והיינו דס"ל דילפינן ביעור מאכילה וכמ"ש שם (ד"ז ע"ב) וכבר כתב הר"ן ריש פסחי' בטעמא דמילתא מה שכ' הראשונים דהא דהצריכו חכמים בדיקה בחמץ טפי משארי איסורין דהוא משום דחמיר איסורי' דאית בי' כרת ולא בדילי מיני' ושם הוסיף עוד לומר דמפני טעם זה החמירה התורה בו לעבור עליו בבל יראה ובל ימצא עיי"ש ועמ"ש בחידושינו שלהי מגילה בשם הזכרון יצחק דע"כ לב"ש אין לומר טעם זה דהא ס"ל דשאור בכזית וחמץ בככותבת ולא ילפינן ביעור מאכילה ואי טעמא משום הכי הוא הו"ל לעבור גם בב"י בכזית ע"ש אמנם לב"ה דיליף ביעור מאכילה ודאי דטעם הר"ן טעם לשבח הוא וכיון דמוכחינן משלהי פסחים דחיוב הבדיקה הוא משום שלא יבוא לאוכלה וע"כ דהוא משום חומר איסורו דבכרת הוא מסתבר נמי לומר דמה"ט הוא שאסרה תורה בזה לעבור בב"י וע"כ דביעור ואכילה ילפינן מהדדי והיינו דקאמרי ב"ה זו"ז בכזית וכנ"ל ודו"ק כי קצרתי: בע"ה סיומא על מס' ביצה והתחלתה

פלג א) תמן תנינן אין משקין ושוחטין את המדבריות וכו' ל"ל למימר משקין ושוחטין מילתא אגב אורח' קמל"ן דלשקי אינש בהמתו והדר לשחוט משום סרכא דמשכא ופירש"י והר"ן כדי שתהא נוחה להפשיט העור ועש"ך יו"ד סי' ל"ט סקל"ב ובנק"ה שם בשם פי' המשניות להר"מ דמשקין להודיעך תועלת כי ההשקאה קודם שחיטה יתיר ריאתה ע"ש וכן פי' הרי"ף כאן דאי איכא סרכא משתמטא וע' תוי"ט כאן ובאחרוני' הקשו מה שד' הרמב"ם סותרי' א"ע דבתמיד פ"ג מ"ד אמרו השקו את התמיד בכוס של זהב ופי' שם בר"מ כדי שיהא ממהר להפשיטו ולא הזכיר שם כלל תועלת הסרכות ע' שו"ת עין יצחק יו"ד סי' ט' הביא קו' זו בשם הבית אפרים ושם בענף ג' כ' לתרץ דה"ט שלא הזכיר הר"מ גבי תמיד תועלת הסרכות משום דס"ל בפ"ב מה' אי"מ ה"י דס"ל דעיקר איסור הקרבת טריפה ע"ג