לפלגות ראובן חלק א צ

והנראה בע"ה בדעת הרמב"ם כפשוטו דאיהו מפרש דלאחר דמשני בגמרא הקושיא ממילה דמברך בעל ומתרץ התם לא סגי דלאו איהו מהיל וכו' מפרש הרמב"ם דמעתה חזר בו הגמ' ממ"ש לעיל דפליגי במשמעות הלשון אי מעיקרא משמע או להבא משמע רק דודאי תרווייהו להבא משמע ולאו בהכי פליגי רק דעיקר הדבר תלוי מי הוא העושה אם עושה הוא בעצמו מברך בל' ואם עושה אחר זולת הבעלים מברך בעל וכמש"ש אבי הבן כו' אה"נ דהרמב"ם הוא אינו מחלק בין אפשר לעשות ע"י שליח ובין א"א רק בין עושה בעצמו לעושה ע"י אחרים וכיון שכן יש לפרש אליבא דידי' דלמסקנא ס"ל מעתה דלא פליגי כלל רק דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי כלל דמ"ד דמברך לבער איירי בבעה"ב שבודק בעצמו ואידך מיירי באחר העושה ואיהו מברך בעל. ופריך תו פסח וקדשים כו' אה"נ וקיימא הכא [ולחנם תמה הלח"מ פ"ג מה' חו"מ ה"ו שלא הזכיר הרמב"ם דבשוחט בעצמו פו"ק מברך לשחוט ע"ש ולהדיא מבואר כן בר"מ כאן בה' ברכות פי"א סוף הי"ב] ופריך מלולב ומשני דמדאגבי' נפיק בי' והיינו דמשו"ה מברך בעל דאפשר לפרש גם על לשעבר. אבל בלמ"ד טפי משמע להבא. אח"כ מסיק והלכתא על ביעור כו' ומפרש הרמב"ם דה"ט דפסק הילכתא כן משום האי סברא דלולב דגם הכא כבר יצא ידי מצות ביעור משעה שגמר בלבו לבטל והיינו דמה"ט אסיק לברך על ביעור חמץ אף בבודק בעצמו וכנ"ל ודו"ק כי זה נכון בע"ה: פלג ח

ועפ"י דרך הנ"ל אף אנו נאמר מעתה להני ראשונים ז"ל דמפרשי הסוגיא בין הני מילי דאפשר בשליחות ובין הני דלא אפשר בשליחות ונפרש גם אליבא דידהו דאחר דמשני הגמ' לא סגי דלאו איהו מהיל הדר בי' ממ"ש לעיל דפליגי במשמעות הלשון אלא דקמשני דלא סגי דלאו איהו מהיל והיינו דאפשר באחרים ונימא דמ"ד דס"ל דמברך לבער ס"ל דבדיקת חמץ א"א ע"י אחרים כלל. והוא דהנה הר"ן כאן בפסחים אחר שמחלק דהני דאפשר בשליחות מברך בעל כו' הקשה מתוספתא דברכות דמפריש תרומה מברך אקב"ו להפריש תרומה והא הכא שאפשר להתקיים ע"י שליח ואפי"ה לא מברכין בעל ותירץ דכיון שהשליח אינו יכול לתרום אלא מדעת בעלים כו' וכיון שכן הוא אינו יכול להיפטר ממנו אלא ע"י עצמו ול"ד לביעור ומילה שאמר יכול לפטרו מהם שלא מדעתו עכ"ל. הרי דבכללא כייל לנו הר"ן דאימתי מברך בעל רק בהני מילי דאפשר לעשותן גם שלא מדעת הבעלים

וניחזי אנן בענין בדיקת החמץ דהנה לפימש"כ התוס' ריש מסכת פסחים דטעם הבדיקה הוא רק תקנת חכמים כדי שלא יבוא לאכלו ודאי דגם בבא אחר ובדק חמצו של חבירו והוציא החמץ מרשותו קיים תק"ח שלא יבוא עוד לאכלו. אבל לשיטת רש"י לפי מאי דאסביר לן הר"ן ז"ל ריש פסחים דמצות תשביתו מתקיימת בא' מב' דברים או שיבטל בלבו כו' או אם לא ביטלו כו' צריך מה"ת שיבדוק אחריו בכ"מ שהוא רגיל להמצא שם עיין שם וע' צל"ח ריש מסכת ושם (דף ז' ע"ב) שהוכיח כן שי' רש"י ובפנ"י ריש פסחים ובאחרונים ולפי"ז לכאורה פשוט אם יבוא אחר ויבדוק רשותו של אחרים ויבער חמצו אינו מקיים העשה כלל דהוי כמו שאין לו חמץ מכבר דודאי אינו מקיים מ"ע דתשביתו לפי"ז

ולהדיא מפורש שם בר"ן לפי דעת זה וז"ל אבל כל שאין לו חמץ ידוע ולא מקומות שהוא רגיל להמצא בהן לא חלה עליו מצות השבתה וכו' עכ"ל ודאי דלפי"ז אם בא אחר ובדק בלא ידיעתו לא קיים מצוה כלל ובעינן שיקיים המצוה בקו"ע או ע"י שלוחו וא"כ לפי"ז אפשר לומר דבזה גופא פליגי הני אמוראי דמאן דס"ל לבער ס"ל דבעינן דוקא שהוא יעשה זאת בעצמו או אחר בשליחותו ומדעתו וכשי' רש"י ז"ל ומשו"ה מברך בלמ"ד והיינו דקאמר דשאני מילה דבאחר המל אמרינן לא סגי דלאו איהו מהיל ופריך אבי הבן מא"ל ומשני אה"נ והיינו דמצות מילה המוטלת על האב אי אפשר להתקיים ע"י שליח [ע' ש"ך חו"מ סי' שפ"ב ובד"מ יו"ד סי' רס"ד משה"ק באמת למה לא נימא גם כאן שלוחו של אדם כמותו כמו בכל התורה כולה ואמנם ע' חכמת אדם בב"א שער או"ה סי' ז' מ"ש בטעמא דמילתא דכאן ל"מ שליחות ולפלא שלא הביאו מש"כ הרמב"ן בחי' על פסחים דמפרש אבי הבן מא"ל דעליו המצוה ואפשר בשליחות גם לכתחילה עיי"ש. אבל להסוברים דל"מ במילה שליחות שפיר י"ל לדידהו כמ"ש דמפרשי אה"נ היינו דמשום דמצוה זו המוטלת על האב א"א לקיימה ע"י שליח לכן מברך בלמ"ד ודו"ק] לכן מברך בלמ"ד ומסיק והילכתא דמברך עב"ח והיינו משום דאפשר לקיימה גם ע"י שליח ושלא מדעתו וכשי' התוס' דעיקר הוא משום תק"ח בכדי שלא יבוא לאכלה ושפיר נתקיים התקנה גם ע"י אחר הבודק רשותו שלא מדעתו וכנ"ל [ולהסוברים דבעי מה"ת בדיקה משום מ"ע דתשביתו נימא דה"ט דתקנו בעל משום סברת הרמב"ם משום שכבר קיים המצוה משגמר בלבו לבטל וקסמיך על מ"ש תחלה גבי לולב האי טעמא וכנ"ל אליבא דהרמב"ם וקצרתי]

ומעתה מיושב כל מאי דקשיא להו בהאי סוגיא דלפי"ז רק גבי חמץ פליגי בעיקר הדין אם הוא בכדי שלא יעבור בב"י וכו' או מדין מ"ע דתשביתו ומשו"ה מסיק לברך על ביעור מדינא משום דל"ב שליחות או מה"ט שכ' הרמב"ם דהא חזר בי' ממ"ש תחלה דפליגי במשמעות הלשון והבן בדברים: פלג ט

ונבוא לדקמן מעתה לענין פדה"ב ע' ח"ס יו"ד סי' רצ"ז מ"ש דלענין אם האב רוצה לפדות