לפלגות ראובן חלק א פח

ומ"ש בת"כ ר"פ ויקרא ע"פ אל פתח אה"מ דיליף מזה שמטפל בהבאתו עד העזרה ושם בק"א אות י"ג כתב דיליף ממ"ש אל פתח ול"כ בפתח וכן גם בספרי פ' ראה ע"פ רק קדשיך וגו' תשא ובאת עיי"ש ודאי די"ל דכ"ז מיירי בהני דשויא אנפשי' חובה להקריבן וכמו בהרי עלי. אבל ודאי דמודה רש"י בנדבה שקיבל עליו חיוב הבאה וכמו בהרי זו עלי או הרי עלי כו' ע"מ שלא אתחייב באחריותה דודאי עובר בב"ת כיון דמחויב בהבאתן ומהני הוא דמיירי שם בר"ה ובמגילה הנ"ל וכמש"ש דרק חיוב אחריות לית בהו ע"ש

ויתיישב ג"כ עפי"ז מ"ש רש"י בתמורה (דף י"ח ע"א) ד"ה גזירה שפירש הטעם משום שמא יגדל מהם עדרים וכו' ואתי לידי תקלה גיזה ועבודה ובתוי"ט שם פ"ג מ"א הקשה שלא פירש"י הטעם משום ב"ת. והי' אפשר לומר דנקט טעם דמהני גם גבי נשים למ"ש בשאג"א סי' ס"ו דא"ע בב"ת גם גבי חטאת יולדת ועיי"ש בקו"א מ"ש בשם טו"א דמשכחת לה ב"ת בקרבן יולדת באם איש אחר קיבל עליו לפטור היולדת מחטאתה. ולפלא שלא הביא ד' התוס' ב"ב (ד' קס"ו ע"א) ד"ה נכנס שכתבו להדיא דאית בהו ב"ת עיי"ש ואכ"מ. ולדברינו בפשוטו ניחא דרש"י לשיטתו כתב ה"ט דשייך גם גבי נדבה דהרי זו סתמא דא"ע בב"ת כלל וכנ"ל: פלג ד

עוד שם במצפה איתן כ' דהתוס' בגיטין (דף מ"ז ע"ב) סד"ה טבל פליגי ארש"י ודמסקי שם דצריך ליתנו לכהן אף דאינו רק ספק והממע"ה הוא משום דאית בי' ספק איסורא דב"ת ולחומרא ורק בדמאי פטור משום דרוב ע"ה מעשרין הן ושם בנה יסודו ע"ד המהרש"א שכתב כן ומסיק שם דהספיקות צריך ליתנו לכהן משום ספק איסורא דאית בי' לענין ב"ת. ולענ"ד כל דבריו בזה אינן אלא תימא דנראה פשוט דספק מת"כ כמו תרו"מ אף אי נימא דאחר הפרשה איכא גם בתרו"מ משום ב"ת מ"מ פשוט דמספק פטור ליתנם לכהן וכל הש"ס מלא מזה. אחת אשר אמרתי לציין כי כבר הוכיח כן בטו"א בא"מ ר"ה (דף י"ד) גבי אתרוג שנהג בו ב' עישורין כי בכל מת"כ כמו. בכור אדם ובהמה וס' מ"ע וכיו"ב אף כי בכל הני איכא ב"ת בכ"ז מספק פטור וע' תוס' ב"ב (דף פ"א ע"ב) ד"ה אלא ודבריהם סתרי למ"ש בבכורות (דף ט' ע"ב) ד"ה לאפקועי וע' רי"ט אלגזי שם פ"ק אות ה' ובשעה"מ פ"ט מה' מעשר ה"ב נתקשה בד' התוס' ב"ב הנ"ל ולא העיר מד' התוס' בכורות הנ"ל וע' נתה"מ דיני תפיסה ס"ק ב' שכתב ג"כ לדון דהיכי דאיכא ס' בל יחל וב"ת אזלינן לחומרא אבל כבר השיג עליו בעמ"י סי' ט"ז ומסיק שם להיפוך דב"ת ליכא רק באם מחויב ליתן אבל אם מספק פטור ליכא ב"ת ע"ש וד' התוס' שם בגיטין לק"מ וכבר כתב כן גם במהרמ"ש דעל הספיקות באמת פטור וכ"מ קצת כשי' רש"י ז"ל הנ"ל ממ"ש גיטין (דף נ"ב) אפוטרופוס תורם להאכיל אבל לא להניח וע"כ דל"ד למצוה אחרת כמו צדקה דקיימל"ן דפוסקין על חשו"ק ויש לדחות ודו"ק. [וע' ג"כ קידושין (דף נ"ח ע"ב) קנסוהו רבנן דלא איבעי' לי' לשהויי לטיבלי' וי"ל עוד בזה מהא דחזקה ע"ח שא"מ מת"י דבר שאינו מתוקן ומד' הירושלמי פ"ג דמעשרות ה"א במש"ש דדוקא מת מתוך הישוב מובא ג"כ בתוס' ע"ז (דף מ"א ע"ב) רק אפשר דשא"ה דל"ב זה רק באם הכניסום בו ביום וכמש"ש ויתיישב בזה מה שהרמב"ם השמיט זה וקצרתי וע' ג"כ בדברינו שלהי ברכות מזה בע"ה] וע"כ נראה דגם ברכת תרומה הוי ברכת הודאה לכן שפיר מברך העושה. ואדרבא ד' הט"ז תמוהים דאם היינו אומרים שמצות התרומה הוי מצוה חיובית ודאי די"ל דאין השליח מברך כיון דבעי שליחות וכמ"ש לקמן בע"ה וע"כ ד' הרא"ש מתישבים כמ"ש בב"י יו"ד סי' א' דמתני' לא תנא תקנתא ומיירי בדליכא אחר ולפלא על הדג"מ שלא הביא ד' הרא"ש והב"י אלה שכתבו דאה"נ דבהפרשת תרומה אפשר שיברך אחר גם לכתחילה וגם אחר ומכ"ש המשלח ורק דאיירי בדליכא אחר ואין הדג"מ כעת ת"י לעיין בו: פלג ה

ולפי"ז הי' נראה לומר לכאורה דרק בתרומה שייך שיברך השליח העושה דהוי כברכת הודאה אבל לא במצוה אחרת דל"ש לומר וצונו וכקושית המג"א אכן להדיא מבואר ברמב"ם פי"א מה' ברכות הי"ג עשה מעקה וקבע מזוזה לאחרים שיברך בעל הרי דגם מצוה חיובית מברך אחר העושה וכן יש לתמוה על המג"א שהוכיח מכאן דמשמע שהאחר יברך ולהדיא מבואר שם ברמב"ם הט"ו דאחר הבודק לאחרים מברך על ביעור חמץ וכ"כ שם בר"ן פ"ק דפסחים דלא פליגי אמוראי בברכת הבדיקה רק אם בודק לעצמו אבל בודק לאחרים לכו"ע מברך בעל. עמ"ש הטור או"ח סי' תרמ"א בשם הירושלמי ברכות דעושה סוכה לאחרים מברך ובמג"א סי' שס"ו ס"ק כ' הוציא מזה דלאחרים מברך דאף דלא קייל"ן כן זהו משום דלדידן גם בעושה סוכה לעצמו נמי אינו מברך. אכן בזה י"ל דשאני התם שהרי ס"ל להירושלמי דגם על הכשר מצוה מברך א"כ הא זה ודאי שייך על כל אחד מישראל שכ"א יכול לעשות סוכה לאחרים ואין זה מצוה דאחרים כלל וכן שם בירושלמי בעושה לולב לאחרים וכה"ג אבל בעושה עצם המצוה המוטלת על אחר לא על העושה אותה עדיין אין להוכיח מכאן על מי לברך וכמובן. ולפלא על הגאון בעל קהלת יעקב בשו"ת סי' א' ב' שנסתפק בדין זה מי המברך אם עושה המצוה או המצווה לעשות ולא הביא ד' המג"א הנ"ל וכל הני דאמרן: