לפלגות ראובן חלק א פז

הנאה לידו ואף שהמצוה כבר נעשית בשעה שקיבל השליח בידיעת הכהן מ"מ יברך אח"כ ברכה זו לפימ"ש בשו"ת הרשב"א סי' של"ח דעיקר ברכת הכהן הוא על הנאה דמטי לידו. ואף לפימ"ש הצל"ח שם אח"כ דלאו על ההנאה לחוד מברך רק בצירוף מה שהמצוה נעשית ע"י ונימא דכיון שכבר נעשית המצוה ע"י קבלת השליח שוב אינו מברך הכהן מ"מ לא תיקשי לפימ"ש המח"א ה' זכיה ומתנה סס"י ל"ג דבעינן דוקא שיהי' השליח כהן כמש"ש בשם הירושלמי שאין אדם זוכה לחבירו אא"כ ראוי הזוכה לזכות לעצמו וזה ודאי מילתא דל"ש היא שיהי' הכהן שליח לפדות ע"י הכהן אחר וכמ"ש כה"ג בח"ס סי' רצ"ו דאפשר שגם אינו בדין שנראה כמזלזל בכהונת עצמו עיי"ש. ואם מ"מ בדרך רחוקה יצוייר כה"ג ג"כ ל"ק דהתם הא הישראל מבטל בידים ברכה זו במה שנתרצה לפדותו ע"י שליח קבלה ולא ע"י שליח להולכה וביותר במה שלא פדהו אצל הכהן השליח ואין אנו אחראין לעשות תקנה למילתא דל"ש כי האי ל"כ במ"ש לענין שליח הישראל דשפיר יש לחוש שמא אין כאן כהן ויהי' מוכרח לפדותו ע"י שליח שיוליך הכסף אל הכהן ואז יבוטל ברכת שהחיינו וכנ"ל וכ"ז ברור בע"ה

והנה ראיתי בס' יד אלי' שם שהשיג על הצל"ח במש"כ דע"י שליח יבוטל ברכת שהחיינו והשיג עליו דע"י שליח גם ברכת פדה"ב יבוטל דאיך יברך השליח וצונו שאין המצוה מוטלת עליו ורק במילה וכיסוי הדם שפיר שייך לומר שיברך העושה שהמצוה על כל העושה והביא ד' המג"א סי' תל"ב ס"ק ו' דא"א שיברך הבודק מאחר שאינו מצווה ע"ז יעו"ש: פלג ג

וצריך אני להרחיב הדברים בביאור הענינים בע"ה דהנה בדגול מרבבה שם השיג על המ"א במאי דמדמה למילה ובאמת שאני מילה שמצוה היא על כל אדם ואדרבא ממאי דתנינן גבי תרומה דאילם לא יתרום מפני הברכה ע"כ דהשליח מברך דאל"ה יתרום האילם ויברך המשלח יעו"ש

וסבור הייתי לומר דשאני תרו"מ משום שברכתן אינה אלא ברכת הודאה שאסר לנו את הטבל וכל ישראל שייכים באותה ברכה וכמ"ש בט"ז ה' שחיטה סי' א' ס"ק י"ז גבי ברכת השחיטה אלא שהט"ז מחלק שם בין שחיטה לתרומה וס"ל דתרומה הוי מצוה חיובית דחייב בה אף אם אינו רוצה לאכול וכבר הקשה עליו הגרעק"א בחי' שם דמסתבר לומר דאינה מצוה חיובית רק אם רוצה לאוכלן מחויב להפריש עיי"ש ומפורש כדבריו ברש"י גיטין (דף מ"ז ע"ב) ד"ה מדאורייתא דא"ח להפריש אא"כ אוכלן או מוכרן דמשתרשי לי' יעו"ש ומשה"ק שם בהגהות מצפה איתן ממ"ש בר"ה (ד' ו') דקעבר על מעשר משום ב"ת הרי מפורש דלא כרש"י והביא שם גם ד' התוס' ר"ה (דף ד' ע"א) ד"ה ומעשרות שגם בתרומה הדין כן עיי"ש לחנם נדחק כי, דבריו תמוהים דחיוב ב"ת אינו רק באם אפריש ולא נתנם לכהן וללוי ולא בדלא אפריש כלל ולהדיא מפורש כן שם בד' התוס' הנ"ל שהביא וז"ל וכ"ז שלא הפריש לא קאי בב"ת עכ"ל אם אמנם בטו"א שם הקשה ע"ז שהתוס' מביאים ראי' מהא דלקמן בעי תרי קראי חד ללא אפריש וחד לאפריש ולא אקריב ובמעשרות ליכא אלא חד קרא וכתב הוא ז"ל דשא"ה דבעי תרי קראי משום דס"ד דדיבורא לאו כלום הוא ל"כ הכא דמצוה דרמיא עלי' הוא ובע"כ רמיא עלי' ע"ש ובאמת קושיתו לק"מ דבודאי די"ל דהתוס' שם קיימי בשיטת רש"י גיטין הנ"ל דגם תרו"מ לאו מצוה דרמיא הוא עלי' כלל וכנ"ל ומשו"ה בדלא אפריש שפיר כתבו התוס' דליכא ב"ת

ובמק"א כתבתי ליישב עפי"ז גם מ"ש רש"י בנדרים (דף ט' ע"ב) דבנדבה ליכא ב"ת משום דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא והמפרשים הקשו ע"ז ממ"ש בר"ה שם להדיא דגם בנדבה עובר בב"ת וכן הוא להדיא במגילה (ד' ח' ע"א) הא לענין ב"ת זה וזה שוין יעו"ש ועשו"ת פמ"א ח"א סי' צ"ט ובשבו"י ח"ב סי' ג'. ולענ"ד בע"ה ליישב עפ"י הנ"ל והוא דהנה מצינו ב' מיני נדבה. א' באומר הרי זו קרבן. ב' באומר הרי בהמה זו עלי קרבן או הרי עלי להקריבה ע"מ שלא אתחייב באחריותה כמ"ש בר"ה (דף ו' ע"א) דהוי נדבה. ולכאורה משמע דבאופן הראשון שאמר הרי זו קרבן ולא אמר עלי לא נתחייב בהבאתה כלל עיין מנחות (דף ק"ח ע"ב) ודילמא עלי להביאו קאמר הרי דבלא עלי אין עליו שום חיוב הבאה וכן בערכין (דף כ' ע"ב) עלי להביאו קאמר מפורש לכאורה דבל"ז ליכא חיוב הבאה כלל. אמנם ע' תמורה (דף י"ג ע"ב) נדבה נמי כיון דקבלה עלי' כו' משמע לכאורה להיפוך דבכל נדבה איכא חיוב הבאה דבלא"ה לא הי' צריך לדחוקי התם לא נצרכה אלא לעולה הבאה מן המותרות היינו באשם שניתק לרעי' וכו' והא אפשר לומר דנצרכה לנדבה כי האי דליכא עליו שום חיוב הבאה וצע"ג וי"ל ודו"ק. עכ"פ מכל הני משמע לכאורה דבסתם נדבה דהרי זו ליכא עליו שום חיוב הבאה כלל וע' קצוה"ח ונתה"מ סי' ר"ג ובחולין (דף קל"ט ע"א) שור זה עלי עולה כו' מת השור כו' דליתנייהו אבל היכי דאיתנייהו כל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא משמע ג"כ כן א"כ י"ל דמ"ש רש"י שם בנדרים דבנדבה ליכא ב"ת כונתו על נדבה דהרי זו סתמא ולא אמר עלי שלא נתחייב כלל בהבאה כלפי מ"ש שם דכשרים לא נדרי ופריך נדבה נמי לא דילמא אתי בי' לידי תקלה ולכאורה הא י"ל דשפיר איכא נדבות כשרים בגונא דלא קיבל עניו שום חיוב הבאה וכנ"ל שאמר הרי זו סתמא וליכא ב"ת כלל ולכן מדייק רש"י דאף בכה"ג דליכא ב"ת משום דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא מ"מ איכא תקלה דגיזה ועבודה ומשני כהילל הזקן דגם חשש זה ליכא ודו"ק: