לפלגות ראובן חלק א פד

אכן עיקר קושיתו מחמץ שהלוה עכו"ם ע"ח דישראל לק"מ לכאורה גם לפי"ד הר"ן דהכא גבי הקדש מיקרי מחוסר ממון שצריך ליתן ממון מכיסו בעד החמץ ל"כ התם שרק חובו צריך להחזיר היינו שמחזיר רק את הממון שקיבל מן העכו"ם זה לא מיקרי מחוסר ממון שמחזיר מה שקבל ל"כ גבי הקדש שצריך ליתן ממון שלו מחדש ודמי ממש לקנה חמץ. אלא שלענ"ד עיקר הקושיא מהואיל וא"ב פריק לק"מ והיינו מש"כ התוס' לתרץ דל"א א"ב פריק משום דאף אם יפדה החמץ הא לא יקנה החמץ רק מכאן ולהבא ולא למפרע ודמי ממש להואיל וא"ב יקנה את החמץ דודאי אין סברא לומר כלל ול"ד להואיל וא"ב מיתשל דאם ישאל על הקדישו ומשוה לדיבורא קמא טעות חשיב למפרע כשלו דבטל הקדישו למפרע לכן שייך לומר הואיל

וממילא לפ"ז מיושב ג"כ קושית הישוי"ע מעכו"ם שהלוה לישראל ע"ח דשאני התם שאם יפדה את חמצו מן העכו"ם היינו שמשלם את החוב ויקח את משכונו נמצא החמץ למפרע שלו לכן אסור מטעמא דהואיל וא"ב פריק ול"ד להקדש. ואזדא לפי"ז עיקר מש"כ הישוי"ע לענין ביטול חמץ ידוע שיעבור משום שאפשר לו לזכות ע"י חצירו דגם בזה הא לא יקנה אותו רק מכאן ולהבא לא למפרע ובכה"ג ל"א הואיל. ויש להוסיף עוד במש"כ הפנ"י דרש"י ס"ל כהכלבו הנ"ל דזה מוכרח לרש"י לשיטתי' דהנה בכלבו מביא ראי' לדינו ממ"ש חכמים לר"י דס"ל אין ביעו"ח אלא שריפה א"ל כל דין וכו' לא מצא עצים לשורפו יהא יושב ובטל וכו' ותיקשי דמ"מ יבטלנו אע"כ דלחמץ בעין ל"מ ביטול. וראי' זו אינה רק לשי' רש"י (ד' י"ב ע"ב) דמפרש מש"ש ר' יהודא אימתי שלא בשעת ביעורו היינו בתחילת שש אבל בשעת ביעורו השבתתו בכ"ד דהוא בשבע וכו' נמצא לפי"ז דעיקר פלוגתת ר"י וחכמים הוא שלא בשעת ביעורו בשש ושפיר הקשה דהא יבטלנו והוכיח דל"מ ביטול לח"י אבל למ"ש התוס' שם לחלוק על פירש"י ולדידהו עיקר פלוגתתם הוא שלא בשעת ביעורו היינו אחר שש יעו"ש לפי"ז הא לא תיקשי מידי דיבטלנו דהא לאחר שש שוב אין בידו לבטלו: פלג ח

והנה באחרונים הקשו על הכלבו ממ"ש פסחים (דף ו' ע"ב) ולכי משכח לי' לבטל הרי דמהני ביטול לחמץ בעין ובישוי"ע או"ח סי' תל"א כתב לתרץ דבאמת לרבנן דפליגי על ר"י וס"ל דהשבתתו בכ"ד לדידהו מהני ביטול גם לח"י והכלבו ל"כ כן רק אליבא דר"י דס"ל אין ביעו"ח אלא שריפה עיי"ש וכ"כ באו"ח ריש פסחים אות ג' עיי"ש. אכן פשטא דמילתא לא משמע כן וביותר מוכח להיפוך ממ"ש בר"מ פ"ב מה' חמץ ה"ב שבנוסחא ישנה שהי' לפניו הי' כתוב ברמב"ם דאין ביטול מועיל רק לחמץ שא"י ולחמץ ידוע בעי מה"ת ביעור דוקא וכ"כ בב"י סי' תל"א עיי"ש ומ"ש הכ"מ לשבש נוסחא זו עי' צל"ח ריש פסחים שמיישב השגתו בפשיטות. והרמב"ם הא פסק כחכמים דר"י בפ"ג מה"ח הי"א ומכל מקום סבירא ליה דלא מהני ביטול לחמץ ידוע. והדרא קושיא לדוכתא על שיטת הכלבו מסוגיא הנזכר לעיל וכן הקשו עוד ממתני' פסחים (דף מ"ט) ההולך לשחוט א"פ וכו' ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו וכו' וא"ל מבטלו בלבו הרי דמהני ביטול גם לחמץ ידוע. גם זו"ז יש להקשות עמשנ"ת דגם הרמב"ם ס"ל דל"מ ביטול לח"י וע"כ דהצריכה תורה ביטול לחשא"י והאיך אפשר לומר כן אליבא דהרמב"ם לשיטתו דס"ל סד"א מה"ת לקולא ובשלמא לרש"י שפיר י"ל דס"ל כהכלבו כאשר כבר האריכו האחרונים בדעת רש"י דס"ל סד"א מה"ת להחמיר וכמ"ש ביבמות (דף פ"ח ע"ב) גבי וקדשתו בע"כ ע"ש ובחולין (דף כ"ב) וע' ריט"א בכורות פ"ה אות מ"ב ובאחרונים אבל להרמב"ם הא קשה כנ"ל ושם בצל"ח ריש פסחים העיר בזה וכתב דחמץ מקרי איתחזק איסורא וכמ"ש במג"א או"ח סס"י תל"ז ומודה הרמב"ם באיתחזק איסורא ועדיין תיקשי למ"ש הרמ"א יו"ד סס"י קכ"ז דחמץ ל"מ איתחזק איסורא. והנראה בע"ה בזה עפימ"ש המהרש"ל בביאוריו לסמ"ג מצוה ל"ט דהא דל"מ ביטול לחמץ ידוע הוא רק לענין המ"ע דתשביתו דבזה הוא דאמרינן דל"מ ביטול רק בחשא"י אבל לענין ל"ת דב"י ודאי דמהני גם לחמץ ידוע עיי"ש אשר בזה מיושב כל משה"ק על שיטת הכלבו וקצרתי. ובאו"ח ריש פסחים אות ט"ז אסבר לן קראי עפימ"ש הר"ן בטעמא דקרא דמשו"ה החמירה תורה גבי חמץ שיהי' עובר בב"י וישביתו משום דיש לחוש שמא יאכל וחמיר איסורו בכרת וכמ"ש אך ביום הראשון תשביתו וקאמר הטעם כי כל אוכל חמץ ונכרתה והיינו דחיישינן שמא יאכל איסור חמור והקשה לכאורה האיך אפשר לומר כן הא מה"ת סגי בביטול ועדיין יש לחוש שמא יאכל ותי' שם עפי"ד המהרש"ל הנ"ל דל"מ ביטול רק לקיים שלא יעבור הלאו דב"י **(ולבטל זכות ההקדש מהא דבידו לפדותו בזול ע"י שה. ולענ"ד נראה דבאמת גם פ"ח א"ח מן ההקדש לענין עצם הפדיון וגם בזה אמרינן הא דשמואל ורק דמ"מ בעינן התם דוקא בשוי' לענין מצות הנתינה לכהן דאף דבשה סגי בכ"ד אבל בד"א בעינן שישלם להכהן דמי שוי' אבל לאפקועי איסורא דידי' ודאי דנפקע איסורו גם בפחות ות"ל שכן מצאתי גם להג' בעל מנה"ח מ' כ"ב וכתב שם שגם הרמב"ם ס"ל כן שהרי מיקל באיבעי' דנדמה וס"ל גם שם דבדיעבד פדיונו פדוי והוא מטעם זה דנפקע איסורו גם בפחות יעו"ש ובחי' אלפס מגילה בע"ה כתבתי באורך בכ"ז וליישב עיקר קו' התוס' תמורה (ד' כ"ז ע"ב) אשר עי"ז כתבו לחלק בין בעלים לאחר וכאן קצרתי:)**