לפלגות ראובן חלק א פג

האיסור הוא ההנאה וזה אינו מכוין ליהנות רק לעבוד עבודה וכמ"ש בבית הלוי סי' א' אות ה' והוי רק איד"ר דהוי פס"ר ל"כ לגבי איסור חוב"ע שכבר ביארנו בע"ה לעיל דס"ל להרמב"ם דהשחיטה והאכילה אסור מה"ת והוי ספק איסור דאורייתא: פלג ז

עתה עפ"י כל הנ"ל נבוא בע"ה לריש מס' פסחים ונקדים תחלה לבאר פרט אחד במ"ש הכלבו דלא מהני ביטול לחמץ ידוע ובשו"ת פנ"י לבעל מג"ש כתב שכ"ה דעת רש"י בריש מס' פסחים במש"ש טעמא דבדיקה משום ב"י וב"י ובתוס' הקשו הא מה"ת בביטול בעלמא סגי וכתב שם דעד שלא נבדק הו"ל כחמץ ידוע דל"מ ביטול. והנה ראיתי בישוי"ע או"ח סי' תל"ב ס"ק א' שכתב טעם לדין זה עפימש"ש להסביר מ"ש התוס' פסחים (דף מ"ו) דנימא אי בעי פריק גבי חמץ של גבוה ויעבור בב"י ותירצו דזה ל"א דהוי כמו אי בעי קנה יעו"ש ובר"ן מסביר הטעם משום שמחוסר מעשה או ממון והוא ז"ל הקשה ע"ז מעכו"ם שהלוה לישראל ע"ח דאם הגיע ז"פ קה"פ אסור מטעמי דהואיל וא"ב פריק ולכן כתב שם הטעם משום דיש להבעלים זכות בזה יותר מלאחר לכן אמרינן בי' הואיל בכה"ג אבל א"ב פריק או קנה הא אין להבעלים זכות יותר מאחר לכן ל"א הואיל וממילא לפי"ז בחמץ ידוע שעובר ול"מ הביטול משום שיש לו זכות הואיל אי בעי זכי ע"י חצירו יעו"ש ולענ"ד כל דבריו אינם צודקים משה"ק בד' התוס' משום שאין לו להבעלים זכות יותר מאחר לכאורה לפי"ד התוס' בכ"מ דהא דאמרינן הקדש ש"מ שחיללו עש"פ מחולל הוא רק לגבי הבעלים אבל לא באחר ע' תוס' תמורה (ד' כ"ז ע"ב) ומנחות (ד' ע"א) דאין סברא שיוכל לפדות הקדש חבירו ש"מ עש"פ ויקחנו לעצמו יעו"ש א"כ ליתא לדבריו וכמובן

ולמש"כ בשו"ת מהרמ"ע מפאנו סי' ס"ג דהא דשמואל שמחולל על ש"פ הוא רק דוקא ברצון הגזבר הי' אפשר לומר כמ"ש בישוי"ע אבל לא משמע מכל הני מקומות וביותר מד' התוס' מנחות (דף ע"א) שם ודו"ק **(הג"ה ושם בטו"א מגילה (דף כ"ג ע"ב) באבני שוהם המציא טעם אחר משום שהבעלים בידם לאיתשולי על עיקר ההקדש משו"ה דין הוא שיהי' יכול לחללו ש"מ על ש"פ ל"כ אחר שוב הקשה ע"ז דא"כ למה גבי כרם רבעי נתחלל ש"מ עש"פ ומתרץ לה דילפינן ממע"ש דודאי הוא שפודין גם בש"פ עכ"ד. והנה מ"ש דבמע"ש מחולל ש"מ עש"פ הנה בתוס' יומא (דף ט' ע"א) ד"ה לא מסתפקים בזה אמנם בתוס' גיטין (דף ס"ה ע"א) ד"ה ואמה וכן בבכורות (דף ל' ע"א) ד"ה באתרי' כתבו להדיא דמחולל אכן בעיקר הדין דל"מ חילול בפחות גבי אחר ע' שטמ"ק ב"מ (דף נ"ז ע"א) שהביא כן גם משם הרשב"א והריטב"א ובריטב"א שם מביא זה ג"כ מד' הרי"ף פ"ק דע"ז גבי הקדש בזה"ז בהמה תיעקר כו' והקשה הא אית לי' תקנתא דפדי' עש"פ ותירץ דליתנייהו לבעלים ונפלאתי מאוד עמש"ש בשם הר"ש פ"ק דב"מ דהא דשמואל אינו אלא בקרקע ולא במטלטלי והוכיח מן הסוגיא דע"כ שמואל ס"ל כן גם במטלטלי רק דאנן לא קייל"ן כותי' אלא בקרקע והאריך שם בהא דההקדשות תשעה וכהן במאי מיירי אי בקרקע הא לאו בני פדי' הן ואי במטלטלי כו' וכל הנ"ל אינו אלא תימא הא במתני' דסנהדרין ומגילה להדיא מפורש דרק בקרקעות בעינן תשעה וכה ומטלטלין סגי בג' ומאי מספקא לי' ול"א כלל ההקדשות ט' וכהן רק הקרקעות ט' וכהן והא דשמואל בודאי דגם במטלטלין איתא לכו"ע וכמ"ש להדיא בבכורות (דף כ"ה ע"א) גבי פרה אדומה ושם (דף נ' ע"ב) גבי מ"ש וכן במעילה (דף י"ד ע"ב) גבי מעות הקטורת ע"ש וצ"ע ורק לענין הקדש בזה"ז מחלקי הקדמונים ז"ל בין קרקע למטלטלין ע' תוס' ערכין (דף כ"ט ע"א) ואכמ"ל

ולענ"ד יש להקשות אטעמא דטו"א דהוא משום שאלה דאכתי תיקשי למה גבי גזבר מצינו ג"כ האי דינא דחיללו עש"פ מחולל ע' בכורות (דף כ"ה) ומעילה (דף י"ד) וכי בידו למיתשל ע"כ דלא מן השם הוא זה רק כמ"ש בתוס' משום דאין סברא וכו' ומש"ש בטו"א להוכיח כן מבכורות (ד' י"א ע"א) דקאמר שלא יהא פ"ח חמיר מן ההקדש אף דע"כ חמיר לענין שלא בשוי' דבהקדש מהני ובפ"ח ל"מ גם בדיעבד וראי' מנדמה ע"כ משום דבעלים דפ"ח כאחר דמי לענין זה וממילא א"ח מן ההקדש וע"ש ולא אבין איך ס"ד לומר דבעלים דפ"ח כאחר דמי ואדרבא מצינו להיפוך ע' רי"ט אלגזי פ"ק דבכורות אות ח' משה"ק דלמה גונב פ"ח ש"ח משלם כפל משום דחזי לי' דביני ביני והא גם גבי הקדש יש לו להבעלים לאחר מכאן דיכול לפדותו בפחות ותירוצו מוכרח דשאני פ"ח דמעכשיו קנוי לו לביני ביני שבידו למוכרו לאחר מעכשיו לענין מאי דשוה יותר משה וכמש"כ הרא"ש שם בפסקיו סי' י"א ע"ש ל"כ בהקדש דקודם הפדיון אינו שלו כלל ואסור למוכרו לאחר לענין מאי דשוה יותר מפרוטה ע"ש הרי אדרבא מוכח מזה דיותר חשיבי בעלים לגבי פ"ח מלענין הקדש ולא עוד אלא דלטעמא בתרא שכ' הטו"א ז"ל דהוא משום שבידו למיתשל א"כ גם גבי פ"ח נימא כן הא בידם לפדותו בשה בזול לכן בידו ג"כ לפדותו במילי אחריני ג"כ בשקל כמו בשה ומ"ש הא דמצי למיתשל)** ורק א"נ כהטו"א מגילה כ"ג דהוא משום הואיל ואי בעי מיתשל א"כ אין לו יתרון בזה יותר מאדם אחר דהא הכא מיירי שכבר בא ליד גזבר כמ"ש התוס' ול"מ בי' שאלה אמנם גם זו"ז אין לומר שם כהטו"א דאי טעמא דמצי פריק בפחות הוא משום השאלה א"כ היינו ממש כמו הואיל וא"ב מיתשל דהא עדיפותא דבעלים גם גבי פדיון משום הכי הוא: