לפלגות ראובן חלק א פב

מחויב הוא מה"ת להחמיר מספק ועל איסור הל"ת אמרי' דספיקא לקולא מה"ת. לכן שפיר מותר משום מצוה. ויש לומר דלא העמידו חכמים דבריהם מספק משום דמחויב הוא לקיים המ"ע מספק דודאי אין לומר כפשוטו דספק מ"ע דוחה לספק ל"ת דדילמא אינו מקיים המ"ע ועובר על הל"ת לחוד [ובס' זכר יהוסף להגרי"ז שטערין הביא בחי' למס' סוכה (דף ט') מ"ש בשו"ת מנחת עני להסתפק במי שנפסל לו בתים של תפילין דר"ת אם רשאי להניח הפרשיות בבתים של רש"י שכ' הפרמ"ג או"ח סי' מ"ב הא דלא דחי עשה דתפילין לאו דאין מורידין כיון דהמצוה נעשה בפסול וכאן לא שייך הכי רק שנסתפק אם ספק מ"ע דוחה ל"ת דהוא ג"כ ספק ויעו"ש שהרמ"ח הרכיב את הענינים והביא ע"ז מ"ש בפרמ"ג במ"ז או"ח סי' שד"מ בהולך במדבר וא"י מתי שבת מאי פריך בגמ' לימות והא אף אי יכול להתענות ליתי עשה דעונג שבת מספק ולידחי ל"ת דעשיית מלאכה מספק ומבואר דספק עשה דוחה לס' ל"ת יעו"ש ובמחכתה"ר אין הדמיון עולה יפה דהתם דין הוא שידחה דהא אם נאמר שעובר הל"ת והיום שבת הא מקיים המ"ע ג"כ ודין הוא שידחה ואי לא מקיים המ"ע דלאו שבת היום א"כ הא גם הל"ת ליתא ומה דמיון הוא למ"ש במנחת העני הנ"ל להסתפק דהתם איכא ספק שמא אינו מקיים המ"ע ועובר על הל"ת לחוד אי לאו הילכתא כר"ת ובכה"ג יש להוכיח דל"ד ממ"ש ביו"ד סי' רס"ו דספק מילה בזמנה א"ד אף ליו"ט שני ש"ג אם כי ודאי דחי וכן הי' חייב להניח תפילין ביו"ט שני מספק דס' המ"ע ידחה הל"ת שג"כ אינו אלא ספק אף אם נימא דבשויו"ט איכא איסורא ע' שאג"א סי' מ"א אע"כ כיון שיש לחוש שיעבור על הל"ת ולא יקיים המ"ע לכן אינו דוחה וי"ל עוד בדבריו וקצרתי] ורק משום דכיון דסד"א אינו אסור אלא מדרבנן א"כ י"ל דבספק מ"ע אי נימא דחייב מדאורייתא כמשנ"ת רשאי ללבוש הבג"כ אף לשי' המג"א שם דס"ל דפ"ר אסור באיד"ר ג"כ והבן בדברים. ואף דביתר קרבנות אמרינן דמספק אסור להביא וקיימו חכמים דבריהם להחמיר מספק בשוא"ת מ"מ כאן במחו"כ התירו מספק כדי שיהי' מותר לאכול בקדשים וכמ"ש הרמב"ם פי"א מה' שגגות הנ"ל. והא דנקט רק איסור חוב"ע ולא הזכיר לאיסור כלאים דבג"כ משום דכאן אינו אלא דשא"מ דהא בכלאים **(חיו"ד הקשה ממ"ש בע"ז (דף ס"ז) דנבילה שא"ר לגר דשרי מיירי בסרוחה מעיקרא דל"ח עלי' איסור נבילה והקשה הא מ"מ האיך נפקע איסור דשא"ז ולד' הפרמ"ג א"ש דנוקמי למיעוטא דקרא לענין איסור נבילה וכמו בעוף דל"ש גבי' לאיסור עשה דשא"ז ודו"ק והארכתי בזה בחידושי אלפסי ס"פ בהמה המקשה בדברים נכונים בע"ה]

רק באמת לא צריכנא לזה דעיקר השגת בעל עמו"א במחכ"ת הוא בלי עיון היטב בד' הפמ"ג שם ואין לה מקום להמעיין שהרי ז"ל שם אם נאמר בחשוד לאכול ח"ש דלאו מושבע ועומד הוא כמ"ש התוספות שבועות (דף כ"ג ע"ב) ד"ה דמוקי וכו' א"כ נאמן הוא בשבועה וזה לשיטת הריב"א דא"ב עשה דוזבחת רק תיקון הלאו משא"כ כו' עכ"ל הרי ביאר דבריו דכאן התוס' אזלי לשיטת הריב"א לפי"ז דאינו עשה כלל וכל דבריו שם לחייב גם אח"ש אינו רק אם הוי עשה גמורה ולדידהו כתב שם דס"ל דחיילא איסור שבועה על איסור עשה ומביא שם ג"כ ראי' דהרמב"ם ס"ל כן ע"ש. וא"כ גם קושיא השני' שהקשה בעל עמו"א לק"מ משה"ק דר"ל דמוקי לה בח"ש אטו חולק על איסור עשה זו הנה מעתה לק"מ דהוא משום דבאמת חיילא שבועה אאיסור עשה ג"כ ולדעתי אפשר לומר דמכאן הוציא הרמב"ם דינו דחל שבועה על איסור עשה דלשיטתו דוזבחת עשה גמורה היא מוכח ע"כ מר"ל דשבועה חיילא על איסור עשה מאחר דגם בח"ש איכא לאיסור זה ולא מצינו לר"י דפליג ע"ז ודו"ק ובכ"ז יש מקום לפלפל עוד וקצרתי

אמנם באמת אף שמיושבים קושיות בעל עמו"א ויש מקום לד' הפמ"ג וכנ"ל מ"מ ד' הפמ"ג תמוהים מהאי סוגיא במש"כ שם הנ"מ לדינא מחקירתו זאת לענין מומר לתיאבון וכן לענין נשבע שלא לאכול ח"ש מנו"ט דאי איכא לאיסור עשה בח"ש ל"ח השבועה וכו' דזה א"א דממ"נ אחת משתי אלה מוכח בוודאי מהאי סוגיא או דאין בח"ש איסור עשה שא"ז או דשבועה חלה על איסור עשה שהרי חל שבועה לר"ל על ח"ש דנבלה וכנ"ל ואף מש"כ לעיל לתרץ דר"ל מוקי לה בנבלת עוף גם בזה יש לדון דכבר מסיק לה שם הפמ"ג בסוף שורש ב' דאיכא עשה דשא"ז גבי עוף ומביא שם לשון הרשב"א שכ' להדיא גבי בהמה בחיי' בחז"א עומדת דגם בעוף איכא עשה דשא"ז בסימן א' ומ"מ הי' אפשר לקיים את דברינו הנ"ל ולומר דר"ל לשיטתי' בנזיר (ד' כ"ט) דאין שחיטה לעוף מה"ת דלפי"ז בודאי דליכא גבי עוף איסור עשה שא"ז כמובן. רק תיקשי שם בשבועות דפריך ר"י מ"ט ל"א כר"ל (שבועות דף כ"ג סע"ב) מ"ט ל"ק משום דס"ל דישל"ע מה"ת ואיכא גם גבי ח"ש איסור עשה ואולי עדיפא מיני' משני דבעי לאוקמי מתניתין כדברי הכל ע"ש וקצרתי בכ"ז

אמנם באמת מצינו כמה נ"מ לדינא זולת הנ"מ של בעל הפמ"ג הנ"ל לענין חולה שיב"ס באם איכא ח"ש דנבלה וח"ש דאיסור אחר טפי מאכילין אותו של האיסור האחר משום דבזה איכא ג"כ לאיסור עשה ולא עוד אלא באם מונח קמי' איסור עשה וח"ש דנבלה מאכילין אותו כזית של איסור עשה ולא ח"ש דנבלה משום דתרתי איתנייהו בי' איסור עשה גמורה וח"ש דל"ת דג"כ אסור מה"ת ועוד הרבה כיו"ב מה שיש לצייר נ"מ לדינא ומהסוגיא דשבועות הנ"ל אין סתירה לזה וכמשנ"ת בע"ה ודו"ק בכ"ז כי נכון הוא בע"ה ועוד יש נ"מ לענין חשוד על ח"ש של איסור אחר א"ח על ח"ש כנבילה אי אית בה איסור עשה דחשוד על הקל א"ח על החמור וכמו שכתב כיו"ב בנה"כ סי' כ"ז ואכמ"ל בדבר שאינו נוגע לעניננו:)**