לפלגות ראובן חלק א פא

חכמים מחמת המיעוט הוי כודאי איסור משום שאסרוהו מכח אותו ספק יעו"ש ויש להמתיק עוד עפימ"ש בנתה"מ סי' רל"ד דשוגג בדרבנן א"צ כפרה אשר סברתו נראה דס"ל דאיד"ר אינו אלא איסור גברא דרמא עליו מצוה לשמוע דברי חכמים מלא תסור אבל אין בזה איסור חפצא ומשו"ה בשוגג א"צ כפרה. וכבוד ידידי הגאון מהרש"ך שליט"א מווילנא העירני ליישב עפי"ז מאי דקשיא לכאורה לפי מש"כ האחרונים לדון דין איסור כבוש בבב"ח של עוף אף דהוא אינו אלא איד"ר וראייתם מבר גוזלא דנפל לכדא דכמכא יעו"ש סי' צ' ס"ג בהגהות אחרונים ומ"מ לענין חענ"נ לא אמרינן באיד"ר אף בבב"ח להרמב"ם עיין ט"ז שם ס"ק ד' גבי כחל ומשום דאין על החפץ שום איסור לכן ל"ש בו לומר חענ"נ וי"ל בזה במש"ש הט"ז דפליגי בזה הראשונים ז"ל אי אמרינן חענ"נ באיד"ר עכ"פ לפי"ז אי נימא דאין על החפץ שום איסור בדרבנן ודאי די"ל דחייב לכסות מאחר דהוא היתר בעצמותו ול"ד לספק איסור דאורייתא ודו"ק

ויתיישב עפי"ז ג"כ משה"ק בס' עמו"א סי' כ"ט אות ה' לר"ל דס"ל ח"ש מותר מה"ת א"כ לפי מאי דמשמע מסוגיא דחולין דאי מה"ת מותר באכילה חייב בכיסוי אף שאסור מדרבנן א"כ כל טריפה יתחייב בכיסוי משום ח"ש דמותר מה"ת לד לדידי' ומ"ש לתרץ דכיון דכתיב אשר יאכל בעינן היתר אכילה בכזית יש לדחות דאכתי תיקשי דלפי"ז אם ישחוט עוף שא"ב כזית וכמ"ש כה"ג בחולין (דף ק"ב ע"ב) כעין קלניתא דעוף כחוש הוא ואין בבשרו כזית יפטר מכיסוי וזה לא שמענו ודאי די"ל דכיון דאשר יאכל רשות הוא ל"ב בי' כזית כלל וכמ"ש כה"ג הפרמ"ג בפתיחה לה"ש בענין איסור עשה דשא"ז דמשום דואכלת דכתיב בי' אינו אלא רשות משמע ג"כ כ"ש ול"ב כזית **(הג"ה ולדבריו צריך לחלק בין האי עשה לכל הני דאית בהו עשה ול"ת באכילתן כמו בבהמה טמאה עיין זבחים (דף ל"ד ע"א) דודאי לא אמרינן שם דגם בח"ש איכא האי עשה ובתוס' חולין (דף ל"ג ע"א) דס"ל דבעינן גם באיסור עשה דשא"ז כזית דוקא כבר הרגיש הפמ"ג בעצמו בס' ראש יוסף שם ותירץ דבטמאים איירי דליכא לאיסור עשה הנ"ל ע"כ דבטמאים ליכא לח"ש איסור עשה ולכאורה גם שם אפשר לומר כן דאכילה דכתיב בטהורים אותם תאכלו דמינה מפיק איסור עשה לטמאים נימא נמי דהאי אכילה רשות וכנ"ל אכן ע"ז יש לומר דשאני התם דשני האיסורים העשה והל"ת אחודים ואגודים המה זב"ז ובכ"מ דנוהג איסור הל"ת איכא ג"כ לאיסור העשה ואין סברא כלל לומר דהעשה יהי' ג"כ בח"ש והל"ת לא יהי' נוהג רק בשיעור כזית דהא ל"צ איסור עשה כלל בח"ש דכללא הוא בכ"מ שח"ש אסור מה"ת ואין לוקין וע"כ שהתורה ריבתה כאן איסור עשה נוסף על הל"ת ובכ"מ שאיכא הל"ת איכא ג"כ לאיסור העשה ל"כ הכא דאינו אלא איסור עשה לחוד וזבחת ואכלת שפיר אפשר לומר כן דהאי עשה ל"ש כלל לאיסורי הל"ת עיין תשובת הרשב"א סי' י"ח ובשו"ת הראב"ד מובא בתחלת ס' אבודרהם ובהגהת מהרצ"ח חולין (דף ל"ז ע"א) ואכמ"ל

הן אמת שבס' עמו"א סי' ע"ג תמה על הפרמ"ג הנ"ל מסוגיא דשבועות (דף כ"ג) שהרי התוס' שם הכריחו דחלה שבועה על ח"ש אף אם אסור מה"ת והא במתני' שם קתני נבילות ובזה הא איכא איסור עשה גם על ח"ש ועל עשה הא כבר כתבו שם התוס' דל"ח איסור שבועה ועוד הא גם ריש לקיש סבירא לי' להאי עשה דשאינה זבוחה והאיך מוקי לה בחצי שיעור דאיכא איסור עשה גמורה גם בחצי שיעור ע"ש שמחמת זה השיג עליו וסתר דברי הפרמ"ג ע"ש

ובאמת הי' אפשר לתרץ קושיותיו עפ"י מה שכתב עוד הפרי מגדים בהאי עשה דשאינה זבוחה דאינה נוהגת רק בבהמה וחי' אבל לא בעוף [ושם בהגהת מהרצ"ח השיג עליו מד' התוס' חולין (ד' ל"ג) הנ"ל ועוד חולין (דף ק"כ ע"א) תוס' ד"ה נבילה דכתבו להדיא דגם בעוף איכא להאי עשה דשא"ז ולק"מ דכבר כתב שם הפמ"ג בעצמו דמודה מיהת דאיסור שא"ז איכא גם בעוף רק דעשה ליכא ע"ש בפתיחה שורש ה' ד"ה עוד לר"מ אף דליכא אבמה"ח בעוף מ"מ איכא איסור אף דוזבחת אינו אלא תיקון הלאו ויליף לה מפסוהמ"ק ומדוקדקים לשון התוס' שכתבו איסור דשא"ז ולא הזכירו לעשה כלל ובמק"א יישבתי בזה למש"כ האחרונים גבי איסור חלב וביצים דס"ד לאסרן דהוא משום עשה דשא"ז הנ"ל עיין נוב"י מהד"ת יו"ד סי' ל"ו. ולכאורה לד' הפמ"ג הנ"ל אין בביצים איסור כלל דל"ש עשה שא"ז כלל בעופות. ולהנ"ל ניחא. ועיין תוס' רעק"א מס' מכות פ"ג מ"ב אות י"ג משה"ק דלמה ל"ח גם נבילה בריה מפני איסור שא"ז וכתב שם דמברייתא דחולין (דף ק"ב) אכל צפור טהורה בחיי' בכ"ש ובמיתתה בכזית אין ראי' רק דלענין הלאו דנבילה ל"ה בריה דמיירי שם לענין מלקות ולד' הפרמ"ג טפי תיקשי דמשום דהתם הא מיירי בעוף ולית גבי' איסור עשה כלל וכנ"ל אכן ע"ש בתי' מ"ש דאפשר דלגבי איסור עשה דקיל ל"ש כלל חשיבות בריה ע"ש ובבאר יצחק סי' ט"ז)** ולהנ"ל ניחא דטריפה שאני דאף דמותר באכילה מה"ת בח"ש מ"מ ל"ק בי' אשר יאכל כיון דבעצמותו אסור הוא באיסור חפצא ודו"ק כי קצרתי: פלג ו

היוצא לנו מדברינו דספק מצוה חייב מה"ת להחמיר וספק איסור ל"ת אינו אלא מדרבנן לחומרא לשיטת הרמב"ם דעשה אלים מל"ת וא"כ לא תיקשי מעתה משה"ק האיך חטאת עוף באה עה"ס ולובש כלאים דבג"כ אף לשיטת המג"א דדשא"מ ופס"ר אסור גם באיסור דרבנן משום דכיון דעל קיום העשה